מאת: ר' מענדי כהן

"שנת ה'תשנ"ד. בחודשים הסמוכים ביותר ליום המר והנמהר ג' בתמוז, כשעדיין זכינו לקבל ׳מכתבי-ברכה׳ מהרבי לקראת הבר-מצוה, בצירוף המענה: "מכתבך נקרא בפני כ"ק אדמו"ר שליט״א...", נכנסתי לעול המצוות בשעטומו״צ.

כמו שאר ידידיי וחבריי, בני כיתתי שיחיו, התחלנו את מסלול למודינו בישיבות "תומכי תמימים" באלול של אותה השנה, בעודנו מוצאים את עצמנו בתור "דור ראשון" של תמימים מיד לאחרי ג' תמוז.

הגענו עם כל הכוחות והמרץ להיות "נרות להאיר" כיאה לתלמידי תומכי תמימים הנמנים עם לגיונו של מלך "חיילי בית דוד", אך מבולבלים עד אין קץ ממצב בלתי ברור בתכלית, ׳העלם והסתר׳ כפשוטו.

זה עתה נכנסנו לישיבה ומיד מתחילים עם ההכנות לקראת השנה החדשה - ימי החגים הקרבים ובאים. בדרך כלל המנהג המקובל הוא שהבחורים נוסעים לתשרי לשהות בחצרות קודשינו ולהצטופף בצל קודשו של הרבי במהלך החודש השביעי, על מנת לחזות ולראות את ׳פני המלך׳ ולקבל חיות מחודשת לשנה החדשה. ברם, במצב העכשווי, מצב חדש שלא היה כמוהו בתולדות ההיסטוריה החב״דית, פשוט לא ידענו מה יהיה?! ומה עלינו לעשות?!...

חלקנו עוד זכו - כילדים - להשתתף בתפלות, התוועדויות, חלוקות דולרים וכדומה בצלו של רבנו, ורק בשנה שעברה עדיין יכולנו לראות את הרבי בהזדמנויות שונות, יוצא למרפסת ומעודד את השירה וכו׳.

באותה השנה היינו כולנו מושפעים מה'יומנים' וה'פאקסים' שהגיעו מדי יום ביום, בתקופה שבין הסתר לגילוי, כשמפעם לפעם זוכים לחוות איזה "עידוד" ו"התגלות זמנית", תוך כדי אמונה וציפייה חזקה ש"אט אט קומט משיח" ורק "את חליינו הוא נשא״. היו אלו תחושות וחוויות שליוו אותנו בכל רגע ועת של אותם הימים, טרום הכנסנו לישיבה.

והנה פתאום מגיע אותו הרגע הנכסף שברוך ה' ת"ל התקבלנו לישיבה, אנחנו כבר מרגישים בחורים ׳גדולים׳, בחורי ישיבה שנוסעים לבדם לתשרי הראשון אצל הרבי, אבל אף אחד לא יודע מה לעשות?!... נוסעים?! או לא?! אולי אין כל-כך בשביל מה?!... ועוד כל מיני התלבטויות שונות ומשונות שאין כאן מקומם.

למען האמת, זוהי רק דוגמא אחת מני רבות לבלבול הגדול שקרסם במוחנו באותם הימים, ימי תחילת ההתבגרות שלנו בתור תמימים ׳שברצונם או שלא ברצונם׳ נפלו בדיוק למצב השונה והמוזר הזה. אך דווקא מתוך אותם תחושות של בלבול, כאב צורב ועמוק, בלב שליחות ואחריות לנצח את המערכה ולא להתייאש, הפכנו בעצמנו להיות ה"דור הראשון" של תמימים שמתחילים את תקופת "היותם לאיש" בזמן כזה של "העלם והסתר" שאין כדוגמתו, והשתדלנו לעשות זאת בהצלחה; וכך ת״ל זכינו שדווקא מכתתנו, מכיתת ה"כתית" הזו, הנה "רובם ככולם" משמשים כיום כשלוחים של רבינו נשיאנו בכל קצווי תבל.

*

מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים

בעידן הטכנולוגי בו אנחנו נמצאים כעת, כשזוכים לשמור על קשר בין חברי הכיתה באמצעות קבוצות קישור שונות, קיבלתי בהשגחה פרטית, תמונות וקטעי ווידאו מחגיגת הבר-מצוה של בנו של אחד מבני כיתתנו (הרב חיים-ברוך אוירכמן, משלוחי הרבי בארגנטינה הרחוקה), ופתאום בשבריר של שניה צפו ועלו במוחי אותם הזיכרונות מחגיגות הבר מצוה שלנו בעצמנו באותם הימים של טרום ג׳ תמוז תשנ״ד, ומאותם הימים בהם התחלנו את הלימודים שלנו בישיבות ׳תומכי תמימים׳ מיד אחרי היום המר והנמהר הזה...

התחלתי להרהר בליבי על אותם הימים, בעודי רואה את התמונות הללו וחושב לעצמי: הנה נער שנולד אחרי ג׳ תמוז, "לא ראה ולא שמע" ואפילו לא כאב את ׳שברי הלוחות׳ של תשנ"ג ותשנ"ד, אבל נולד בשליחות, חי בשליחות וחדור בשליחות!!....

אני רואה במו עיניי, ילד של אחד מאותם תלמידים בני אותה כיתה שחצתה את הימים הקשים של "דור השביעי", חוגג עם בני קהילתו את הבר-מצוה המסורתית והחסידית הראשונה כנראה בכל אזור שליחותו, והכל מתוך להט חסידי ומתוך שליחות ומסירות נפלאה הממחישה ביותר את דברי הגמרא אודות יעקב אבינו ע״ה: ״מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים״.

*

חדווה תקיעא בליבא מסטרא דא ובכיה מסטרא דא

מצד אחד זה מעורר התפעלות, לראות איך שדווקא מאותו דור של תמימים שהחל את דרכו מיד בסמיכות לג׳ תמוז ת׳שנ״ד, כבר מגיע "דור שני" של תמימים שנכנסים כעת - לראשונה בחייהם - ללמוד בישיבות ׳תומכי תמימים׳, וכל חפצם ומגמתם היא לפעול את רצונו של הרבי נשיא הדור ולהביא בפועל ממש את משיח צדקנו. כשהכל מתוך אמונה יוקדת וצפייה בוערת ׳לראות את מלכנו׳ תיכף ומיד. וכנראה שעליהם נאמר: ׳מאמינים׳ בני ׳מאמינים׳...

אך מאידך, אני שואל את עצמי ותוהה: ״היתכן?!״... נמצא פה כבר דור שני של בני כיתתנו, שמתחיל כעת את מחזור הלימוד שלו בישיבות ׳תומכי תמימים׳, ולמרבה הצער, הוא נמצא לכאורה באותו המצב בו התחלנו אנחנו בעצמנו, באותה ההרגשה ממש ובאותם המחשבות והבלבולים. אותם השאלות והתהיות של: ״מה יהיה?!״, ״מה לעשות?!״, ״האם נזכה סוף סוף ׳לראות את הנשמע׳?!״, ״האם נזכה סוף סוף לחזות במו עינינו באותם התיאורים שקיבלנו מפי הורינו ומורינו שיחיו״?! ובמילים קצרות: ״האם נזכה סוף סוף לראות את הרבי?!״.

נכון אמנם שאלו הם רק הרהורים ומחשבות שנפלו בליבי, אך אין לי ספק וצל של ספק שחלקם או רובם מטרידות ומציקות גם להרבה מאיתנו. למרות שבוודאי ובוודאי, אמונים אנו על דברי רבותינו נשיאנו אשר ב׳אנחות לבד לא נוושע׳ וצריכים להמשיך ולעשות כל שביכולתינו על מנת להביא בפועל את משיח צדקינו ולא לאבד אפילו לרגע אחד ח״ו וח״ו את האמונה החזקה והאיתנה אשר ׳אט אט קומט משיח׳ ושנזכה תיכף ומיד ׳זעהן זיך מיטן רבין׳ בפועל ממש וכהרף עין.

*

"טובה תמונה אחת מאלף מילים". מצורף בזה תמונות מהבר מצוה הנ״ל והעיקר שמשמחת ׳בר מצוה׳ זו, נזכה תיכף ומיד לשמוח בשמחת הגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש ובעגלא דידן.