ד. מיכאל

שעות הצהריים המאוחרות, הגב' ציפורה פילץ עומדת על יד חלון ביתה בשכונת מעלה הזיתים בירושלים, משקיפה על ההר בו טמונים אלפי יהודים באדמה הקדושה שאספה אליה את טובי בניה. בעיניה היא ממשיכה לטייל, מדלגת אל מעבר להר ולסיפור העם היהודי הניבט מאלפי המצבות. שם, במרחק נגיעה כמעט, שוכן הר הבית ומקום המקדש נגלה לעיניה. מביתה הסמוך ונראה, היא מחכה בכל יום לחזות בבניין בית המקדש השלישי, שייבנה בחלקת הקודש ויחזיר את הצבע לחיים היהודיים בהר הבית, בירושלים ובעולם כולו.

כבר קרוב ל-20 שנה שהיא מספרת את סיפורו של בית המקדש ועומדת על מקומן של הנשים בבית הבחירה. היא מתרגשת כשהיא מסבירה על קרבן יולדת הייחודי לנשים, קרבן תודה אישי אשר ממחיש את החיבור של האישה היהודייה לבית ה'.

הר הבית ומקום המקדש, ממול להר הזיתים (צילום: שניאור שיף, COL)

כשהיא מדברת על מלאכת הנשים במקדש, היא מציינת כי בין מכרותיה נמנית בת ירושלים אשר טווה ואורגת חוטים לפרוכת של בית המקדש ועמה נשים נוספות אשר יחד הן כבר מכינות את כל הדרוש לרגע האמת. אישה נוספת צורפת ויוצרת תכשיטי מקדש ייחודיים, אחרת יודעת להסביר על סוגי המנחות השונים ועומדת על ההבדלים המדויקים שבין סולת, סוגי הקמח, משקל וכמות. "העשייה הזו מקרבת בין עולמות ומאחדת את הציפייה המשותפת לבניין בית המקדש השלישי", אומרת ציפורה. את הידע העצום הן שואבות ולומדות מהתורה, התלמוד, פסקי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה ופרשנים נוספים.

בשלושת השבועות, כך היא מספרת, היא עסוקה בכל שעות היום בהרצאות, סיורים ולימוד אודות בית המקדש. אלו ימים שבהם המודעות לנושא כמו גם הרצון להיות חלק מהציפייה היהודית ולדעת למה אנו מצפים כל כך, מביאים מאות נשים להרצאות, סיורים וערבי לימוד מרתקים.

כשהיא אומרת מאות, היא מתכוונת לכל שכבות הגיל והאוכלוסייה- נערות צעירות, נשים מבוגרות, קשישות, דתיות וכאלו שאינן שומרות תורה ומצוות, מכל סוגי הקהלים ומשלל גווני הקשת המגזרית. נקודת המקדש נוגעת לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל. כשמדברים על זה, העניין הופך מחלום נכסף למשהו שהוא מוחשי, אמיתי, קרוב מתמיד. כלי המקדש, כלי הזמר של הלויים, בגדי הכהן הגדול והקרבת הקרבנות- אלו דברים שמקרבים את השומעות לאותנטיות של המקדש ומכינים את הקרקע לחיבור שעם ישראל על דורותיו חיכה לו, גם ברגעים קשים מנשוא.

השבוע, באחת ההרצאות, היא שוחחה עם נשים על שירת הלויים- הנבל, הכינור, הלויים בזמן החורבן, שיר של יום וכל מה שקשור עם היכלות הנגינה. בסיום ההרצאה קמה אחת המשתתפות והחלה לנגן את שירי המעלות בנעימות עממיות ומוכרות. האווירה הייתה מרגשת ומרוממת, בהחלט נראה היה שהלימוד פעל את פעולתו והעמיק את הקשר של אותן נשים לבית המקדש. "כאשר לא מתעסקים במשמעות של הפרטים בבית הבחירה, הנושא נראה רחוק ולא משמעותי לחיינו בהווה", היא אומרת ומוסיפה: "כשלומדים ומתעניינים- כל דבר במקדש מקבל משמעות ומאפשר להרגיש שהנה, מתקרב ומגיע הרגע בו בית המקדש השלישי ייבנה ויעמוד, מפואר מקודמיו ונצחי".