ב' מנחם אב תשל"ג - התחלת חידוש הישוב החב"די בצפת, עם הגעתו למקום של שליח הרבי הרב אריה לייב קפלן ע"ה.

סיפורה של השליחות לצפת, מתחיל בעצם, בהצעתו של הפרזידנט לשעבר מר שניאור זלמן שזר, שהציע לרבי לבנות שיכון חב"ד באיזור טבריה-צפת, נוסף על אלו שהיו קיימים זה מכבר במרכז הארץ; בכפר חב"ד, בירושלים ובלוד.
וכך כתב הרבי לנשיא שזר, ביום ר"ח כסלו ה'תשכ"ד: "ב) מובן שבכללות התלהבתי להענין דישוב חב"די בסביבות צפת-מירון אלא שלעת עתה (שלעת עתה) חסרים לי כל פרטים בזה), ובעיקר בנוגע לסוג האנשים המסוגלים להתיישב שם היתאים לעולי רוסיא… ותקותי אשר בעתיד הלא רחוק על כל פנים (על כל פנים) אבוא עוה"פ (עוד הפעם) בכתובים עם כבודו בנקודה זו". נראה שהדבר לקח עוד זמן עד שהתמלאו כל הפרטים, והתאימו הנסיבות להקים את השיכון החב"די.

ימים ספורים אחרי חג הפסח של שנת תשל"ג נקרא הרב קפלן להיכנס למזכירות הרבי, שם הוטלה עליו השליחות לחדש את היישוב החב"די בעיר-הקודש צפת. כחסיד נאמן הוא הסכים מיד, אך הרבי הורה לשאול את רעייתו הרבנית. כשענה שוב שהיא מסכימה, חזר הרבי ושאל (בלשון זו): "האם הסבירו להם הטרחה וכו' הקשורה בנידון זה?"... הרב קפלן פנה אל מזכירו ואיש סודו של הרבי הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, ושאל את חוות דעתו, הרב חדקוב הסביר לרב קפלן את הנדרש ממנו בתפקידו, ונתן לו רקע כללי על התפקיד ודרכי הפעילות. או אז ישב הרב קפלן שוב וכתב לרבי, "כן הסבירו לנו". ושוב לא שמעו מהרבי במשך כמה חדשים.

בחודש תמוז של אותה שנה ניתנה לרב קפלן ההוראה: סע!

ביום ט"ז תמוז תשל"ג, החליט הרב קפלן מיוזמתו לנסוע למשרדי הסוכנות בניו יורק ולקבל קצת מידע על נסיעתו הצפויה לארץ, דרכי ההגעה וכולי. כשחזר הרב קפלן בסביבות השעה אחת בצהריים לברוקלין שמע שמזכירו של הרבי הרב יהודה לייב גרונר, מחפש אותו ב770- ובכולל, כשמצא את הרב קפלן בביתו אמר לו הרי"ל בטלפון שהרבי רוצה שיכנס אליו לפני או אחרי מנחה.

הרב קפלן סבור היה שהמדובר שיכנס אל הרבי ביחידות, וחיכה בחדר המזכירות לגבאי שיוביל אותו אל הרבי. אבל הרי"ל גרונר אמר לו, "מה אתה מחכה? הרבי קורא לך, לך מידית לחדרו של הרבי דפוק על הדלת ותכנס".
הרב קפלן מבוהל כולו, דפק על דלת חדרו של הרבי ברעדה, וכשקיבל את רשות הכניסה שהה שם במשך כחצי שעה.

באמצע היחידות הוציא הרבי לפתע תניא מהמגירה בה פסוקי ברכה מיוחדים בכתי"ק של הרבי ובצירוף חתימתו, (ספר התניא הזה, שהיה התניא שהרבי השתמש בה ללימוד החת"ת, הוחזר אחר כך לרבי, מפני סיבות שונות) כן נתן הרבי סידור על מנת שיתן לרעייתו הרבנית, וח"י דולרים לעריכת התוועדות, "בתומכי תמימים, בכותל המערבי, תורת-אמת, נחלת הר חב"ד, ועוד מקומות, כפי שתתדבר שם (עם עסקני אנ"ש שבארץ הקודש)".

לאחר מכן שאל הרבי: "באיזו שפה תדבר [כשתגיע לארץ]?" והשיב הרב קפלן: "תלוי לפי המקום". שוב שאל הרבי "האם אתה יכול לדבר בעברית?" ענה הרב קפלן: "קצת". חזר ושאל הרבי: "בהברה ספרדית?" ענה הרב קפלן: "קצת." שוב חזר ושאל "האם דיברת פעם [בעברית בהברה ספרדית]?" ענה: "פעם במונטריאול, אצל הספרדים". ושאל: "ווי איז געווען?" [איך היה?] ענה הרב קפלן ברמז שהיה בינוני, אמר: "אם כן זה טוב, (בחיוך) לדבר עברית טוב טויג ניט, [לא כדאי] כי אז יחשדו שאתה ישראלי, איני יודע למה אבל בפועל פארלירט מען זיך דארטן אינגאנצן פאר אן אמעריקאנער [הם מאבדים את עצמם לגמרי בראותם אמריקאי, לכן טוב יותר שיכירו בדיבור שלך שאתה אמריקאי]…".
הרבי אז אמר לו שלפני שיצאו ישלחו לומר לו, והוא יצא בעצמו ללוות אותם.

כעבור יום או יומיים לאחר כניסתו לאותה יחידות, שאל הרב קפלן את מזכירו של הרבי הרב חדקוב, מתי עליו לצאת לדרך. הרב חדקוב שאל את הרבי, והרבי השיב: "למה הוא מחכה?". ובמהירות קדחתנית השלים הרב קפלן את כל ההכנות.

ערב ראש חודש מנחם אב תשל"ג, ביציאתו של הרב קפלן לשדה התעופה, יצא הרבי ללוותו בדרכו לצפת, הרבי דיבר אתם דקות מספר, נתן להם מכתב כללי שיצא אז ומטבעות לצדקה.
גם לילדם, מנחם מענדל שהיה בן כמה חדשים נתן מכתב ומטבעות צדקה, הרבי אמר שגם הוא הולך לשליחות, ולכשיגדל יסבירו לו את מהות הענין. הרבי חכה בחוץ עד שהם יצאו ונעלמו מן העין.

על פי הוראתו של הרבי, קודם יצא הרב קפלן לבדו לארץ, ורק כעבור עשרה ימים הגיעה אחריו רעייתו, הרבנית תחי'.