הרב נחמיה וילהלם

באחת הסדנאות שאנו מוציאים מבית חב"ד בנגקוק, ישבנו בערב השני של הסדנא לערב שירים וסיפורים וכל אחד בתורו סיפר את הסיפור שבחר, היה איתנו בחור חב"דניק צעיר בשם שמוליק אופן שהיה בשנת שליחות בבית חב"ד והוא ביקש לספר את סיפורו:

"לפני מספר שנים נסעתי עם אחי ועוד 4 חברים לשמח חיילים במהלך חג הפורים באזור חברון, לפני הנסיעה אחי שהיה בקשר עם חבר שלו שכיהן כסגן אלוף בצה"ל ביקש ממנו את המדים הצהלי"ם ונתן לי להתחפש עם מדים מיוחדים של סגן אלוף, כך נסענו ועברנו מבסיס לבסיס, רקדנו עם החיילים, הבאנו להם משלוחי מנות ושימחנו אותם ביום החג.

באיזור תרקומיה כשהגענו סמוך למחסום חיכה לנו רכב של מחבלים במארב. הם ירו לעברינו צרור יריות. אני נפגעתי קשה מקליע שעבר בצוואר מצד לצד, ומיד איבדתי את ההכרה.

כשהגענו למחסום, החייל שעמד שם וראה את שאירע הזעיק מיד עזרה רפואית, אמבולנס מהאזור מיד יצא לכיוונינו, כשהחובש ראה את המצב שלי צעק בקשר שיקפיצו מיד מסוק. עד שהמסוק הגיע הספיק כבר להגיע האמבלונס, לקחו אותי באמבולנס וכשהמסוק הגיע עצר האמבולנס בצד הדרך והעבירו אותי מיידית למסוק.

הוטסתי להדסה עין כרם, שם שכבתי כחודש וב"ה חיי ניצלו בנס. כשהתעוררתי סיפרו לי הסובבים מה עבר עלי. הרופאים אמרו לי שהנס הכי גדול הוא זה שהטיסו אותי במסוק כי אם הייתי מגיע כמה דקות מאוחר יותר הנזק היה בלתי הפיך".

תוך כדי הסיפור האישי המרגש של שמוליק אני שם לב שאלמוג, הבחור שיושב לידו דומע ומתרגש מאוד מהסיפור...

כששמוליק סיים את הסיפור אלמוג קופץ עליו בחיבוק ואומר לו: ''חמש שנים אני מחפש אותך, אני החובש שטיפלתי בך במחסום ואני זה שצעקתי בקשר שישלחו מסוק כי המצב חמור. כבר כמה שנים שאני מרגיש צורך פנימי חזק לפגוש אותך ולהכיר מקרוב אדם שזכיתי להציל. תראה איך משמיים סובבו אותי להגיע לתאילנד ולהשתתף בסדנא הזו והושיבו אותי דווקא כאן צמוד אליך היום, כדי שאשמע את הסיפור מהצד שלך כל כך קרוב".

בתמונה: שמוליק ואלמוג אחרי המפגש המרגש.