הרב שחר שאער
כן, רבות כבר כתבו על התופעה של ההורים קרועי הלב וטרוטי העיניים המצויים בחרדות "היכן מנדי ילמד" "מי יקבל אותו" "נמאס לנו להתחנן לפני ראשי הישיבות" ועוד אמירות קשות המהדהדות בחלק מבתי אנ"ש בימים אלו ולפעמים במשך השנה כולה ונשארים כצלקת לכל החיים.

לא אחת המצבים הללו לא נגמרים רק בביקורת על הישיבות, אלא הם משפיעים על ההתרחשויות בתוך הבית, על האווירה בין הילד להוריו, על היחסים בין ההורים, על האמון של ההורים במערכת החינוך החב"דית וביחסם אל רב הקהילה שנדמה להם שאינו עושה מספיק את הנדרש ממנו כדי לסייע להם בשילוב 'התמים' בן קהילתו בישיבה בה יש לו השפעה על ראש הישיבה.
עוד לא דברנו מה זה עושה לתמים עצמו שמרגיש שהוא סוג ב' או ג' ואף אחד לא רוצה אותו (פעמים רבות שלא באשמתו), מה הציפיה שלנו מהתמים שבסופו של דבר יגיע למסגרת אחרת איך יתחיל ברגל ימין, איך יפתח דימוי עצמי חיובי, איך יגיע עם בטחון אישי להצליח, איך יחוש את האמון בחינוך החסידי החבד"י?

לא אחת אנחנו מוותרים על הנוחות שלנו כדי להציל מטייל בתאילנד או בהודו אבל שוכחים שכאן בתוך ליובאוויטש, בתוך הקהילה שלנו, בבית הכנסת לידך, יושב חבר שקרוע מה הוא עושה עם הבן שלו ובתוך בליל המחשבות מבקשים ממנו "אתה בא למבצעים". ואז הוא נזכר שהוא עסוק במבצעים כאן בתוך הבית שלו פנימה ומאין יבוא עזרו???

ואין אנו תוהים על אותן ישיבות שעושות עבודת קודש עם ההורים ועם התמימים בתהליך ההרשמה המיון והקבלה. להן אנו אומרים ישר כח גדול חיזקו ואימצו והמשיכו בגודל הנחת רוח לרבי.
מה בכל זאת ניתן לעשות? נדרשת כאן פעולה מנהיגותית של המנהיגות החב"דית. יש לנקוט במספר צעדים שיביאו לשינוי ושדרוג של המעברים מתלמודי התורה לישיבות.

1) מרכז רישום והכוונה
2) תקצוב ותגמול דיפרנציאלי
3) הקמת ישיבות נוספות
4) הקמת ישיבות מותאמות

מרכז רישום והכוונה לישיבות: יש להקים מרכז רישום והכוונה לישיבות חב"ד אשר יארגן את תהליכי ההיבחנות, ההרשמה שיהיה מתוך רגישות ובזהירות על כל ההשלכות מהתהליך. מגזרים שונים (של מאות אלפי תלמידים) הלכו על שינוי והצליחו במהלך ארוך אך עקבי שהיה נראה בהתחלה בלתי אפשרי ליצור מערך רישום ארצי המחייב את כל המוסדות ומהווה מסלול ושולחן ערוך למעבר של התלמידים מביה"ס היסודי למסגרות העל יסודי.

מרכז הרישום וההכוונה ירכז את הנתונים של כל התלמידים המסיימים כיתות ח'. יש לנווט את תלמידי כיתות ח' בכל מוסד חינוכי חב"די להיכן פניהם של התמימים מועדות, ללוות את ההורים בהתלבטות, בדילמות, בהבנת צרכי הבן שלהם, בחיזוק האמון במסגרת המיועדת לו, בליווי והכוונה של ההורים ושל התמים מתחילת כיתה ח' (ולעתים כבר מתחילת כיתה ז') כדי להרגיעם ולסייע להם בבחירת מסגרת מתאימה.


(צילום אילוסטרציה: הרצל קוסאשוילי, COL)

אינו דומה מצב בו מודיעים להורים שהבן לא התקבל לישיבה הזו אבל התקבל לישיבה אחרת וכן הלאה, הדברים נעשים מתוך כבוד להורים, מתוך הבנת המצוקה שלהם ולא נותנים להורים לרדוף אחרי הטלפון של ראש הישיבה וללקוט פירורי מידע שבסופו של דבר הוא מרכיב פאזל ממנו הוא הבין שבנו לא התקבל לישיבה.

תקצוב ותגמול דיפרנציאלי: המצב כיום הוא שהמסגרות החזקות מרשות לעצמן לגבות מחירים גבוהים כי ההורים ישלמו העיקר שהבן יתקבל לשם, ואילו המסגרות הנחשבות חלשות נאלצת לגבות מחיר מוזל כדי שההורים יסכימו לשלוח את בנם למסגרת החלשה. המצב צריך להיות בדיוק הפוך. מסגרת חזקה מעניקה מגיד שיעור ל-28 תלמידים, מסגרת מותאמת מגיד שיעור יושב מול 12-15 תלמידים. חלקו את הסכום המושקע ותראו את האבסורד.

יש לתגמל באופן דיפרנציאלי ישיבות ומסגרות המקבלות תלמידים הנדרשים ליותר תשומת לב ויחס של ר"מ ל-12 תלמידים מאשר ישיבה בה יושב ר"מ מול 30 תמימים. מה עוד שהעבודה עם כיתה של 12 תלמידים מתקשים, מאתגרת הרבה יותר.

הקמת ישיבות נוספות: יש לפעול להקים עוד ועוד מסגרות ישיבתיות כדי להגדיל את ההיצע לתמימים וגם כדי להביא למצב בו הישיבות "מחזרות" אחרי התמימים ונלחמות על כל תמים כדי לקבל אותו לישיבה ולא הפוך. ישיבה אשר תתאמץ לקבל את הבחור, תעשה מאמץ לקלוט אותו כראוי וכן תשקול פעמים ושלוש לפני שתשלח אותו במקרה שיש לו קשיים שיש לכל תמים בגיל ההתבגרות.

מאידך גיסא תמים שיראה כיצד הישיבה מתאמצת כדי לקבל אותו באהבה, בזרועות פתוחות, מתגייסת למענו זה יגרום לו טוב, הוא יבין שהמקום הזה נלחם עליו, רוצה אותו, בחר בו להיות תמים אצלו וממילא עליו להשקיע כדי לא לאכזב את מי שבחר בו.

ישיבות ומסגרות אלטרנטיביות: החינוך החב"די כיום מכיל בתוכו קשת רחבה של סגנונות, וכן תלמידים בעלי צרכים שונים ומגוונים. ב"ה ישנן כמה מסגרות אלטרנטיבות לישיבות רגילות וחייבים להרחיב את ההיצע, להגדיל את קיבולת הישיבות הללו ולהרחיב את האמון של ההורים במסגרות הללו. הורה מאנ"ש פנה אלי בזמנו שהוא רוצה לשלוח למסגרת ישיבתית אלטרנטיבית אבל מחנך כיתה ח' הטיל וטו על הענין ושכנע אותו ואת הבן שזה לא המסגרת המתאימה לו. ההורה התעקשה והשאיר את הבן בבית עד החגים (כי הוא לא רצה ללכת נגד המחנך של כיתה ח') ואחרי החגים ההורים הצליחו להכניס בכח ובקשרים את הילד לישיבה רגילה ובחנוכה הילד הורחק ממנה לצמיתות. הילד הגיע למסגרת של תיכון, בלי תוכן ובלי צורה חסידות – ובא לציון גואל. המחנך יכול לרשום לזכותו הצלחה גדולה.

הרבי לימד אותנו לפעול בכל החזיתות, בכל הדרכים ועם כל הכח, לא להאמין בחוסר עשייה ובחשיבה חד גונית, לחשוב מחוץ לגבולות ההרגל ולנסות כל דרך כדי להתמודד עם הבלתי רצוי.
חייבים לשנס מתניים, להתאמץ יותר, לגלות יצירתיות ולהוביל שינוי.
טובה פעולה אחת מאלף אנחות.

שוב להדגיש שיש כבר ישיבות שעושים עבודת קודש מחנכים ומגדלים תמימים לתפארת לובאוויטש, תפיסה זו צריכה להיות נחלת הכלל למען הכלל.

*

הכותב הוא איש החינוך הרב שחר שאער, מחבר הספר 'נחנך ונצליח'.
Med בחינוך ומינהל, בעברו מנהל תלמוד תורה חב"ד באלעד, מנחה מנהלים, מנחה הורים ויועץ חינוכי ארגוני. כיום מפקח במשרד החינוך