"גרם נחת רוח רב", כתב הרבי ● הצצה לכתבה ב`כפר חב"ד`

הסופר החסידי הרב נפתלי גוטליב, מראשוני ובכירי הכותבים בשבועון 'כפר חב"ד', הוציא תחת ידו ספרים רבים, אולם, אין ספק כי קנה את עולמו בעיקר בשל ספר אחד, יחיד ומיוחד: 'תולדות לוי יצחק'. בחיבור זה היה הרבי מעורה מראשיתו ועד סופו, מגיה, מעיר, מכוון ומדריך על כל צעד ושעל. וכשהושלם הספר ויצא לאור זכה לקבל מענה מהרבי, ובו כותב הרבי: "גרם נחת רוח רב" ● ב'כפר חב"ד' שבו השבוע, במסגרת סיקור נרחב על פטירתו של הסופר החסידי, לראיון נדיר שהעניק ל'כפר חב"ד', בו גולל את מה שהתרחש מאחורי הקלעים ● לקטעים מהכתבה גרם נחת רוח רב

הדף הפותח בכתבה המיוחדת ב'כפר חב"ד' על הרב גוטליב המתפרסמת השבוע

יצחק יהודה

הסופר החסידי הרב נפתלי גוטליב, מראשוני ובכירי הכותבים ב'כפר חב"ד', שהלך השבוע לעולמו, נולד בט״ז באייר תרצ״ה בירושלים. בגיל צעיר מאוד התייתם מאימו וגדל בשכונת בתי אונגרין, שם התחנך אצל אביו, ר׳ חיים יוסף, שהיה מחסידיו הגדולים של כ״ק האדמו״ר ר׳ אהרן ראטה בעל 'שומר אמונים'.

בהגיעו לגיל ישיבה, נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת חב"ד, שהייתה אז הישיבה החסידית היחידה בירושלים.

נפשו נקשרה מאוד להווי החיים החסידי והוא הושפע עמוקות מתורת החסידות, מדרכיה וממנהגיה, עד שהפך לחסיד חב"ד במלוא מובן הביטוי, מתוך התקשרות אמיתית לרבי.

מאז צעירותו אחז בעט סופר ובכל עת כתב מאמרים וכתבות בעבור עיתונים וספרות חסידית שיצאו לאור בעת ההיא.

את הסדרה הראשונה שלו בשבועון 'כפר חב"ד', כבר בשנים הראשונות, הקדיש ל'מאחורי מסך הברזל', ובה חשף לראשונה לציבור הרחב את קורות חייהם של חסידי חב"ד במחתרת החסידית בימי סטאלין. סדרת הכתבות עוררה הדים רבים בחב"ד ומחוצה לה, ולימים קובצו הכתבות ויצאו לאור בספר מיוחד ושמו 'יהדות הדממה'.

לפרנסתו ולמחייתו עבד בין היתר גם במשרדי ׳טהרת המשפחה׳, בבנייה, בתיקונים ובשיפוצים של מקוואות ברחבי הארץ, ובמשך תקופה ארוכה, של שנים רבות, זכה והיה מזכיר ׳כולל חב״ד׳ באה״ק – עבודה שהיה מסור ונתון אליה בכל ליבו ונפשו.
ביחידות שזכה לה בימים ההם הקדיש לו הרבי זמן יקר ומיוחד לענייני הכולל ונתן לו הוראות מיוחדות הקשורות להתפתחות הכולל ולשגשוגו.

גולת הכותרת

הרב גוטליב ע"ה נחשב לאחד הסופרים הפוריים ביהדות החרדית, וספריו קנו להם מקום כמעט בכל ספרייה בבית חרדי. במשך חייו הוציא הרב גוטליב ממכבש הדפוס קרוב ל-80 (!) ספרים. שמו מופיע על רבים מספריו רק בראשי תיבות או בפינה חבויה באחד העמודים הפנימיים. פורה ומעמיק ככל שהיה, צניעותו לא הרשתה לו להתהדר בכתר סופרים.

ואולם, אין ספק כי הרב גוטליב קנה את עולמו בעיקר בשל ספר אחד, יחיד ומיוחד: 'תולדות לוי יצחק'. בחיבור זה היה הרבי מעורה מראשיתו ועד סופו, מגיה, מעיר, מכוון ומדריך על כל צעד ושעל. וכשהושלם הספר ויצא לאור זכה לקבל מענה מהרבי, ובו כותב הרבי: ״גרם נחת רוח רב״.

מאז המהדורה הראשונה כבר הספיק הספר לצאת בכמה וכמה מהדורות, ובכל פעם 'תוספתו מרובה על העיקר'.

אין צורך להיות מבין גדול בנשמות, כדי להסכים לקביעה כי נשמתו של הסופר החסידי הרב נפתלי גוטליב באה לעולם בעיקר כדי לחשוף לעין כול את דמות הפלאים של הגה"ק המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון נ"ע ולגאול אותו מאלמוניותו.

השמחה וההתרגשות

לא אשכח את השמחה ואת ההתרגשות שאחזו בי, כמו בכל אברך חב"די, לפני יותר מ-40 שנה, כשלראשונה יצא לאור ספר על אביו של הרבי.

בעבר, לפני שנים, ביקשתי לשמוע מהרב גוטליב כיצד עלה בדעתו מה שלא עלה בדעת שום חסיד לפניו. איך כותבים ספר ש'גיבורו' הוא אביו של הרבי, כאשר אתה יודע שהרבי בוודאי יעקוב בשבע עיניים אחרי כל משפט וכל מילה. בקיצור, רציתי לשמוע ממנו על 'מאחורי הקלעים' של הספר אשר נקרא שמו בישראל 'תולדות לוי יצחק'.

הכנתי לעצמי רשימת שאלות, אך כבר בדקות הראשונות הכנסתי אותה בחזרה לתיק. לא היה צורך בשאלות. הרב גוטליב, ש'חי' עם ר' לויק כבר עשרות שנים, שפע כמעיין המתגבר, והדברים שאירעו לפני ארבעים שנה ויותר חיו לנגד עיניו כאילו התרחשו היום.

"תחילתו של סיפור הספר בכאב לב", סיפר לי בזמנו הרב גוטליב. "בהוצאת קה"ת יצאו לאור כל ספרי התולדות של אדמו"רי חב"ד מעטו של הסופר הרב חנוך גליצנשטיין, אך מה על ענקי החסידים שלהם?! בשנת תשכ"ה הדברים פרצו ממני. ישבתי עם הרב הגאון רבי חנניה יוסף אייזנבך, ושוחחנו על המצב המוזר והבלתי מובן ששורר בשטח זה. הרי לאדמו"רי חב"ד היו חסידים ענקים שבענקים, בנגלה ובחסידות, אשר שימשו באזוריהם מנהיגים שרבים נהרו אליהם.

"והנה, בגלל הצניעות שבחסידות נוצר מצב שאפשר להגדירו רק כאומלל: ענקים אלה באו והלכו, ולא נותר אחריהם שום דבר, שום זכר, הן מפעילותם הרוחנית הן מפעילותם הציבורית. אמרותיהם של החסידים הללו, שברור כי היו מביאות עימן נופך חדש ומיוחד לעולם החסידות, הלכו לאיבוד; פרי רוחם לא הונצח. ויש חסידים רבים כאלה, מחסידיו של אדמו"ר הזקן ועד היום הזה...

"שוחחנו על הנושא מתך כאב רב: הנה אביו של הרבי נשיא דורנו, רבי לוי יצחק – הרי איננו יודעים על אודותיו מאומה, אף שהיה ידוע כמקובל וגאון בכל מקצועות התורה האחרים. מי יודע על כך כיום (בשנת תשכ"ה – י"י) – רק בודדים. הציבור הרחב, אפילו החב"די, לא יודע עליו דבר. וצריך לזכור, שאז טרם יצא לאור עיתון כמו 'כפר חב"ד', שמשתדל להביא באופן תמידי סיפורים חדשים על חסידים.

"סיכמנו שמוכרחים לעשות משהו. החלטתי להתחיל ברבי לוי יצחק ('ר' לויק'). למחרת התיישבתי וכתבתי מכתב לרבי. העליתי את המועקה וביקשתי מהרבי רשות והסכמה לכתוב ספר על אביו נ"ע. הייתי בטוח שאקבל מייד תשובה חיובית על העניין, אולם לא קיבלתי שום מענה; עברו שנים ומענה לא הגיע... העניין כאב לי, אך אמרתי לעצמי כי אם זה רצונו של הרבי – אני משלים עם כך. עברו שנים, ותשובה לא הגיעה.
"בתשרי תשל"ה זכיתי להיות אצל הרבי. מאז שלחתי את בקשתי לכתוב את הספר עברו כבר כעשר שנים, והעניין פרח מזיכרוני.

"במוצאי שמחת תורה עברתי עם רבבות החסידים והאורחים לקבל מהרבי כוס של ברכה. אנשים עוברים ועוברים, והנה הגיע תורי. כשניגשתי, קיבלתי את היין והתכוננתי להמשיך ללכת – ולפתע עוצר אותי הרבי, פונה אליי ושואל אותי: 'הרי הבטחת לי ספר על אבא שלי, איפה הספר?!'.

"תחילה לא תפסתי בכלל מה הולך כאן, כי הרי בעשר השנים שעברו התייאשתי לגמרי מהאפשרות לכתוב את הספר, ובסופו של דבר גם שכחתי את הנושא. עברו כמה שניות עד שהתאוששתי ונזכרתי. עניתי לרבי שכתבתי אליו מכתב ולא קיבלתי תשובה, ומכאן הבנתי שדעתו הקדושה של הרבי אינה נוחה מזה. חייך הרבי ואמר בקול: 'על דבר כזה צריך בכלל לענות תשובה?! עכשיו, כשאתה נמצא כאן, תאסוף את החומר הדרוש ותוציא את הספר מהר ככל האפשר!'

"האמת היא, שבאותו רגע הייתי שרוי בהלם. הרי לא היה לי שום חומר על אביו של הרבי. בעת שכתבתי לרבי עשר שנים לפני כן, לא התעמקתי בשאלה איך אשיג חומר. חשבתי שאולי הרבי יעזור לי... אך כעת, כשהעניין נהיה אקטואלי וקיבלתי הוראה חד-משמעית להוציא את הספר לאור מהר ככל האפשר, והבנתי שעליי להשיג את החומר בכוחות עצמי – הרגשתי כאילו השמיים נופלים עליי...

"למזלי, אחד מאנ"ש שעמד מאחוריי ב'כוס של ברכה' שמע את השיחה הקצרה עם הרבי, ומייד לאחריה ניגש אליי ואמר לי, שיש אצל אנ"ש כמה העתקים מצולמים מדפי הזיכרונות שכתבה הרבנית חנה ע"ה, אימו של הרבי. איתרתי את האנשים הללו והשגתי את היומנים.

"לפני נסיעתי בחזרה לארץ נכנסתי לרבי ליחידות. בפתק שהגשתי לרבי כתבתי בין השאר על הספר. אזרתי אומץ וציינתי שאין לי כמעט שום חומר על אביו נ"ע ואולי יש בידי הרבי חומר כלשהו.

"הרבי הפנה אותי אל אחד הרבנים בבני ברק, שהכיר את אביו. שמחתי שיש לי לפחות ממי להתחיל, קצה של חוט... אולם התברר שרב זה חולה מאוד ואי אפשר לבקרו ולשוחח איתו. שוב לא ידעתי מה לעשות.

"התחלתי להתרוצץ פה ושם בחיפוש עדויות. לא היה אדם כלשהו בכל רחבי הארץ שזכה להכיר את רבי לוי יצחק, שלא הייתי אצלו כדי לדלות ממנו איזה פירור של סיפור, אמרה או פנינה, אירוע כלשהו וכדומה".

השבחים שהרבי השמיט

המשיך וסיפר לי הרב גוטליב ע"ה: "בכל תהליכי הכתיבה והעריכה הייתי בקשר עם הרבי. כשגמרתי פרק שלחתי אותו לרבי. במרבית המקרים, הרבי לא העיר שום הערות, למעט פעמיים. פעם אחת התקשר אליי הרב חדקוב. הדבר היה כשהספר היה כבר מעומד ומוכן להדפסה. הרב חדקוב אמר לי בשמו של הרבי לגנוז ולא לפרסם את הדברים המופלאים עליו עצמו, על הרבי, שהרה"ח ר' שמחה גורודצקי ע"ה סיפר לי.
"כידוע, ר' שמחה היה בביתו של רבי לוי יצחק, והלה סיפר לו דברים מופלאים על בנו, הרבי, שהיה אז בחור צעיר, כדוגמת זה שהרבי יודע את כל חלקי התורה בעל פה, ועוד דברים. לפני ההדפסה, הרבי הורה לי להוציא דברים אלה...

"החומר הזה, שרובו דברים על גדלותו של הרבי, עדיין שמור אצלי, אבל אם הרבי אמר להוציא, חושבני שאין טעם לפרסמם. עם זאת, אוכל לספר ממה שפרסמתי לימים בספר 'יהדות הדממה', ואין מניעה לפרסם אותו פעם נוספת.

"ר' שמחה מספר שם ששהה בביתו של רבי לוי יצחק בתקופה שפעל בעבור הישיבה, ורבי לוי יצחק עזר לו בכך. בין שאר השיחות שהיו ביניהם, מצוטטת ב'יהדות הדממה' שיחה שבה ר' לוי יצחק אמר לר' שמחה על בנו הרבי: 'בוא תראה את הבחור הזה. הוא יודע את כל הש"ס ופוסקים, רש"י ותוספות, ראשונים ואחרונים באותיותיהם, דברים נפלאים מאוד'...

"ההערה השנייה של הרבי התייחסה לסיפור על חסיד אחד מתלמידיו ומקורביו של רלוי"צ, שטבע בים. גופת המנוח הובאה לבית הכנסת של רבי לוי"צ והוא הספיד אותו. בסיפור היה כתוב שהניחו את הנפטר על השולחן להספידו, והרבי העיר על כך. הרב חדקוב התקשר אליי וביקש לברר, אם מבחינה הלכתית יש סימוכין לכך שמניחים מיטה של נפטר על השולחן. מלבד שתי התערבויות אלה, הרבי לא העיר שום הערות. לעומת זאת, היו לו התייחסויות אחרות לספר.

"פעם הרבי שלח אליי שליח מיוחד, הר' חיים פרענקליך, שהכיר את רבי לוי"צ, ואמר לו להגיד לי שלא אוותר על שום פרט קטן ולא אזלזל אפילו בדברים שנראים לי קטנים. הרבי אמר למסור לי, שגם פרט קטן יכול להתגלות כדבר גדול.

"אין לך מושג עד כמה ההוראה הזאת עזרה לי. היו לי כל כך הרבה פרטים 'קטנים' שלא ידעתי איך להסתדר איתם. כשאתה כותב ספר, תמיד מצטברים אצלך דברים שאינך יודע איך לשלב אותם ומה לעשות בהם, ובסופו של דבר אתה מתפתה להשאירם בחוץ. אבל כשאתה יודע שתהיה חייב להתייחס אליהם, אתה מגלה שמגיע זמנו של כל פרט. אתה כותב משהו, ופתאום נזכר בנקודה הקטנה ורואה כמה היא מתאימה, ומוסיף אותה למקום הנכון".

המכתב החריף

השיחה הנדירה עם הרב גוטליב נמשכה. "אט-אט הצלחתי לבנות את שלד הספר", הוסיף וסיפר אז, "אך היה חסר חומר רב להשלמת הפרקים. חיטטתי אצל זקני החסידים ואספתי כל פירור שיכולתי לאסוף. הכול התנהל בעצלתיים. מאחר שהדבר לא היה תלוי בי, היה קשה להציב תאריך יעד להוצאת הספר.

"ובינתיים, כל חומר שהצלחתי למצוא ולכתוב, הייתי שולח אל הרבי. גמרתי עניין, פרק או מדור, ושלחתי מייד אל הרבי.

"כך עברו כשנה ומחצה. יום אחד קיבלתי לפתע מכתב חריף מהרבי, ובו המילים האלה בכתב ידו הקדושה: 'חבל במאוד שנתארך כ"כ (כל כך) הרשימת-דברים ע"ד אאמו"ר כו'. ועד מתי?! וכנראה שגם לי"א ניסן לא יצא לאור?!'

"מהמכתב הבנתי עד כמה העניין נוגע לרבי, וזה המריץ אותי להקדיש כל מאמץ להשלמת המלאכה. הפסקתי הכול, עזבתי כל עבודה אחרת והתחלתי לעבוד על הספר יום ולילה. שקעתי בדמותו של האיש ובקורות חייו, וככל שנכנסתי לפרשת חייו, כך הוקסמתי ולמדתי".

מה גילה הרב גוטליב תוך כדי עבודתו, מה חשף המזכיר הרב קליין לגביי התייחסות הרבי לספר, וגם: סיפורים ייחודיים מהם ניתן לראות את היחס הנדיר של הרבי לספר, השליחות החשאית שקיבל מהרבי באמצעות הרב חדקוב, וגם: טורי פרידה מרגשים מהרב גוטליב. אל תחמיצו את הכתבה המלאה - השבועון במגזין 'כפר חב"ד'.