הרב שלום דובער פרידלנד

את אישיותו של הרב גוטליב לא זכיתי להכיר באופן אישי, אך תודה והוקרה מיוחדת אני ועוד מאות ואלפים חבים למפעליו הנפלאים, אותם אנו מכירים גם מכירים. במידה מסויימת הוא עיצב את רוחנו והעשיר את התודעה שלנו.

ספרים רבים ערך הרב גוטליב ברוב כשרון על תנאים, אמוראים ודמויות הוד מעולם ועד העולם, אך בנוגע לשני חיבורים אעמוד רגע קט.

'תולדות לוי יצחק'

כחסידים של הרבי, ניתן לומר שאת החויה העמוקה שבהזדהות הפנימית ובהערצה הבלתי מסוייגת של כל חסיד חב"ד לדמותו הענקית גבוה מעל גבוה של הקדוש המקובל האלוקי רבי לוי יצחק שניאורסון זצוק"ל ניתן לייחס במידה גדושה לזכותו של הרב גוטליב בסיפרו 'תולדות לוי יצחק'.
על גאונותו של רבי לוי יצחק מסתמא כבר שמעו, מאז החלו לצאת כתביו הקדושים לאור עולם, והתבארו בהרחבה בהתוועדויות הקודש של הרבי. המסתכל בספריו משתומם על המראה, אם מותר להגדיר זאת – הרי אלו כספרי 'צפנת פענח' של תורת הקבלה, כל רז לא אניס לי', חשבונות סבוכים הגדולים על מידותיהם של צוות מלומדים פותרים כל פרט בכל חלקי התורה, רזין דרזין בבחינת רמז שבסוד מתגלים בכתביו שנכתבו בגלות ללא ספרים וללא כתבים.

אך בכל אופן כאנשים קטני הערך ואנושיים, רצינו להתחקות גם אחר מידותיו, תהלוכותיו, להציץ בד' אמותיו, לעקוב אחר קורות חייו ולהכיר את דמותו התמירה והטמירה. החיבור 'תולדות לוי יצחק' בא על נפשותינו כמים זכים ומרעננים.

זכורני שאחד מהענינים העיקריים להם חיכינו לקראת חגיגת ה'בר מצוה' היה – לקבל כ'דורון דרשה' את הספר 'תולדות לוי יצחק' מידי הכורך החסידי ר' צבי מילבסקי כששמו של חתן ה'בר מצוה' חרוט על גביו באותיות מוזהבות.

בספר זה נודענו לתקיפותו, לגדלות רוחו, להשפעתו האדירה, ומעל לכל למסירות נפשו למען החזקת היהדות, קירוב יהודים, עריכת חופות בסתר ועוד. התיאורים החיים והעזים שהועתקו מזכרונותיה של הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה שנכתבו בכשרון יוצא מן הכלל כמו צפו עלו כנגד עינינו בכל עת ששמם הקדוש הוזכר. ההקפות עם התניא בחדר הקטנטן שקירותיו הלכו והתרחבו, בעיני רוחה, עד לכדי בית הכנסת הגדול שבעירם. השכנים המרושעים, המבקרים הרבים, הדביקות העצומה ויראת השמים הנדירה, היגיעה העצומה יומם ולילה בתורה ועבודה ללא כל תנאים בסיסיים מינימליים לחיים תקינים. נחקקו בתודעה של כל הבא בשערי הספר. במהדורות החדשות נחשפנו אף לגדלות ועוז רוחו כנגד החוקרים האכזריים.

תיאור סיפור חייו בספר 'תולדות לוי יצחק' בעריכתו של הרב גוטליב בשפתו העשירה והחלקה פעל על קהל החסידים רושם עז ויראת הרוממות פנימית זכרו הרם של רבי לוי יצחק, בבחינת 'אין כל מלאך ובריאה יכולים לעמוד במחיצתם'. זכות גדולה נפלה בחלקו של הרב גוטליב והכרת התודה צריכה להינתן לו על כך.

'יהדות הדממה'

הספר הנוסף שהפך לנכס צאן ברזל בחב"ד, הלא הוא 'יהדות הדממה', פעל אף הוא שינוי תודעתי בקרב קהל החסידים.

את ימי ילדותי עשיתי ב'נחלה' הצנועה והטובה של שנות הממי"ם. נחלת הר חב"ד עדיין לא הייתה מפותחת ביותר, נמנו בה כמה עשרות משפחות חבדיו"ת לצד בני הקהילות עולי בוכרה וגרוזיה, אף הם ברובם במידה זו או אחרת היו ועודם נמנים על חסידי חב"ד. זו היתה היופי שלה.
'נחלה' היא קהילה חבדי"ת מעניינת. היתה זו שכונה צנועה, אחידה – כביש אחד, בית כנסת אחד, מקוה טהרה אחת שני מכולות סמוכות זו לזו שכמדומני היה זה הדבר היחיד המחלק, אלו קונים אצל אברה'ש, ואלו אצל עייש. האווירה החמימה והפשוטה נבעה גם מכך שרובם נמנו על ה'עליה השניה'.

לאחר הגרעין הראשון ששלח הרבי בשנת תשכ"ט, נמנו על הקהילה עשרות משפחות שעלו בשלהי שנות הכ"ף מטשקנט ומסמרקנד. הללו היו עמלי כפיים. יהודים חסידיים עם רגש חם. אנשים של עבודה. בימות השבוע לא היה בנמצא מנין של שחרית לאחר השעה תשע בבוקר. בשבת לא היה כמעט אף אדם שהתפלל לאחר סיום התפילה בציבור. הכול התפללו בציבור. את התהילים בשבת מברכים סיימו בזמן. לא 'עובדים', ולא משפיעים גדולים. יהודים טובים וחמים. בהתוועדויות היה הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי או המשפיע ר' מיכאל מישלובין משמיעים את דבריהם. השאר היו משתתפים כמאזינים.

השכבה המרכזית של השכונה, באותם השנים, היו הורי התלמידים בתלמוד תורה, ברובם בשנות הארבעים לחייהם, הם היוו את החלק הדומיננטי בשכונה. זקני אנ"ש היו גם היו, אך הם לא הבליטו את עצמם, הם לא דמו לזקני אנ"ש מאלו שיצאו ב'עליה הראשונה' - בשנת תש"ז. שם, ב'קראון הייטס' בכפר חב"ד ובצרפת היו זקני אנ"ש – נחשבים כ'פני אנ"ש'. המה שימשו כרבנים, משפיעים, היושבים ראשונה במלכות. לא כן היה אצלנו. זקני אנ"ש נחבאים אל הכלים, כל אחד בפינה שלו. ידענו כי ר' אברהם זלצמן, ר' בערל ריקמן ור' חיים זלמן קוזלינר הינם מתלמידי התמימים, שר' יענקל נוטיק תלמיד חכם גדול, ר' משה ברושנסקי חסיד מיוחד, ר' זלמן ווילנקין בקיא בליקוטי תורה בעל פה, ר' משה קליין איש של מצוות ומבצעים ועוד עשרות כדוגמתם, אך הם לא בלטו, כמעט ולא הרגישו אותם. בהתוועדויות הם הצטופפו עם הצעירים ישבו והקשיבו, בתפילות התפללו עם הציבור, במסיבות ישבו עם הקהל.

משהו בכל אופן השתנה בהסתכלות שלי וכנראה גם של חבריי, בשנות הממי"ם. אם עד אז הדיבור על 'המדינה ההיא' היתה בחשאי והסיפורים לא הגיעו לאוזנינו, הילדים, אט אט השתנו הדברים. קם יהודי נעלה עם חושים מחודדים וכתיבה מאלפת, הלא הוא הרב נפתלי צבי גוטליב, והחל לוחץ על דמויות שונות - שעברו על בשרם את מוראות הקומוניסטים, ישבו בבתי הכלא השונים ועמדו תחת מעקבים מתמשכים, מה שנתן בהם את אותותיהם גם במדינות הרווחה, שכן הדיבור בכלל ובפרט אודות המדינה ההיא והזמן ההוא היה לגמרי במשורה - לחלוק את חוויותיהם עם הציבור. המה לא יכלו לעמוד בפני תחנוניו של הרב גוטליב, הוא חילץ מהם סיפורים מרתקים שלא יאמנו, והחל לפרסמם בגליוני 'כפר חב"ד' מה שנלקט לבסוף בספרי 'יהדות הדממה'.

הסיפורים נעשו ללהיט ב'חדר'. כפרס, המורים נהגו לספר לתלמידים את סיפורי מסירות הנפש של הרב גוטליב. מי יכול לשכוח את החסיד ר' שמחה גורודצקי בחדר קטן עם זרקור של אלף וחמש מאות וואט כנגדו. אלף וחמש מאות וואט! המורה חוזר ומדגיש. אנחנו מתביישים לומר כי איננו יודעים מה זה וואט, אך מאמינים שהיה זה מאוד מסנוור. על אלפי היתושים שהוזרמו לחדרו כבר הבנו טוב יותר, בנחלה הדרומית... המורה הרב אלימלך הרצל מספר במתק שפתיו על המעצרים של ר' מיכל רפפורט וזוגתו, כשבנם היחיד נשאר כתינוק בלא אב ואם. ואנו מתלחשים, מי זה? אותו יהודי שקט שהשתתף בשיעורים של ר' לויק פרסמן, שגבה את התשלום במקוה? מתחילים לדמיין את משאלתו של ר' מיכל מתמלאת - המלאך מדפדף בדפי הארכיון של הק.ג.ב. ומוצא שר' מיכל הוא חסיד חב"ד.

עבורנו היה זה כעין מהפך, פתאום החלנו להבין כי תחת חזותם של אותם יהודים שקטים ורציניים, אותם אלו שיושבים בפינה ואינך שומע את קולם - מסתתר סיפור חיים עצום. בעיני הם נדמו לא כיהודי הדממה, אלא כ'צדיקי הדממה'. סיפוריו של הרב גוטליב שנכתבו בלשון סוחפת ומרטיטה הביאו אותנו להעביר מפה לאוזן את סיפורם של שאר הישישים שסביבינו. כיצד ר' צבי ויסוצקי עמד במאסרים בגבורה, כיצד ר' שמעון קצנלבויגן היה שותף להברחת החסידים, כיצד ר' מענדל גרליק זייף מאות מסמכים, כיצד ר' חיים אברמוב הביא מאות יהודים לקבר ישראל תחת אפם של הקומוניסטים, סבלו של ר' דוד גייסינסקי ברגליו התחבר עד מהרה עם התנאים במדינה הקומוניסטית, שמענו על מאסרה של מרת ציפה קוזלינר ועל מעורבותה האקטיבית של מרת שרה רפפורט ביציאה הגם שהיא עצמה נשארה מאחורי המסך וכהנה רבות.

הרב גוטליב חשף את קורות חייהם של חלקם והסיט את המבט מהמראה החיצוני של אותם עשרות דמויות בו הם נדמו כשאר בני גילם, אל הרובדיים הפנימיים ואל העבר העשיר שלהם, בזה הם היו מרוממים עשרות מונים מבני גילם בעלי הגלימות הרבניות ונושאי משרות בכירות ביהדות החרדית. הם אנשים של מסירות נפש בפועל ממש. היה להם הרבה מה להתגאות, רק שהם לא ידעו מה זה גאוה.

לפני כשלוש שנים בעת התעסקותי, בין היתר, בעריכת הספר 'פעילות חוצה גבולות' אודות היציאה הגדולה בשנת תש"ז הוצרכתי לברר פרטים נוספים בהקשר להמסופר בספרי 'יהדות הדממה', התקשרתי לרב גוטליב ושאלתי אותו מספר פרטים. לקראת סיום הפטרתי כי אני חייב לו הרבה על הרושם העז שפעלו ספריו עלינו.
ר' נפתלי צבי השיב לי כך:

"אשה אחת התקשרה אליי וטענה בפיה, הרב גוטליב בכל פעם שאני מתחלת לקרוא את ספרי 'יהדות הדממה' אני מתחילה לבכות, מה עשית שם, איך גרמת את זה?

עניתי לה: כאשר מספר הזכרונות מדבר ובוכה, זה שיושב כנגדו מקשיב ובוכה, אח"כ בשעת הכתיבה אותו אחד כותב ובוכה, אין כל פלא כי הקורא אף הוא קורה ובוכה". ואף אנן נענה אבתרי' - שכשאדם נפלא כמותו מסתלק מעמנו אף אנו שומעים ובוכים על אדם יקר שכמותו שעלה למקומם של כל אותם דמויות ההוד.