בג' סיוון שנת תש"ח קיבל הרב אורי בן שחר (שם משפחתו היה אז 'משתילים') מכתב מכ"ק אדמו"ר הריי"ץ לצאת מטעם המרכז לענייני חינוך ליציאה לשליחות (מצו"ב המכתבים): "בחרתיך לבקר את אחב"י במספר ערים..." ובמכתב נוסף בי"ב תמוז (בעיצומו של חג הגאולה...) באותה שנה, הרבי הריי"ץ מברכו לקראת היציאה בפועל.


המכתב שקיבל הרב אורי בן שחר מכ"ק אדמו"ר הריי"ץ בי"ב תמוז

הרב אורי בן שחר ע"ה מגולל ביומנו אפיזודה מרתקת ומוסר השכל חשוב בצידה:

"לאחר קבלת הוראות מהרב חודקוב הנני עוזב את בלטימור ונוסע לעיר פיטסבורג בה גר הרה"ח השו"ב ר' שלום פויזנר, המשמש בין היתר, הדמות המרכזית של חב"ד בפיטסבורג, והרוח החיה שבעיר בכל מה שקשור לתורה ואידישקייט (יהדות). בבית חסידי זה נקבע לי המקום בו אתארח במשך ימי שהותי בעיר.

 
הרב אורי בן שחר נואם בכנס של חסידי חב"ד (בשנים מאוחרות יותר. צילום: שמואל בן-צבי)

צורת עבודתי בפיטסבורג דומה מאד לעבודתי בבלטימור, אך כאן הרגשתי כי יש מי שמדריך אותי במהלך העבודה, ודבר זה, כמובן, הקל עלי במאד. מחוץ לעיר פיטסבורג אני מבקר בעיירות הסמוכות לה, וגם שם אני נפגש עם מנהלי הת"ת שבמקום ומנסה לעניין אותם בחומר היו"ל מטעם ה "מל"ח".

אמנם נתבקשתי ע"י הרב חודקוב לעסוק בהתרמת כספים לטובת ה "מל"ח", אך הרב פויזנר לא היה מוכן לעזור לי בזה, מאחר וימים ספורים לפני זה, היה בעיר משולח מטעם הישיבה.

כאן חייב אני להפסיק ולספר אפיזודה ממה שקרה לי, וזה גם לימד אותי לקח על להבא. כלומר, כיצד חייב שליח לראות את שליחותו, גם כשזה מתנגש עם ההרגשים החסידיים שלו.

- אני נמצא בפיטסבורג ונדמה לי כי גמרתי את תפקידי בעיר זו, אך עדיין לא קבלתי הוראה מהרב חודקוב לעזוב את העיר. היום זה ערב חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז, ובוודאי תתקיים ב 770 התוועדות של הרבי הריי"צ בעל הגאולה, והנה אני נמצא בפיטסבורג ולא אוכל להשתתף בהתוועדות שכל כך הייתי מעונין להשתתף בה, ובפרט לאחד כמוני שאינני יודע אם תהיה לי הזדמנות נוספת לחוג את חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז יחד עם בעל הגאולה.

הרב חודקוב: מה אתה עושה כאן?  

לא הססתי הרבה ועליתי לרכבת היוצאת מפיטסבורג לנ.י. בשעות הלילה, ולאחר נסיעה של שמונה שעות הגעתי בבוקר לנ.י., אני מגיע ל 770 והנה אני פוגש במסדרון את הרב חודקוב אשר "פותח" עלי זוג עינים ושואל אותי, מה אתה עושה כאן, הלא אתה צריך להיות כעת בפיטסבורג?!...

עניתי לו: מאד חפצתי להיות נוכח בהתוועדות של הרבי המתקיימת הערב. מגיב הרב חודקוב בצורה האופיינית לו, ואומר לי, חייב היית להשאר במקום אליו נשלחת. אמר ולא יסף... אמרתי לעצמי, מילא, "קבלתי על הראש", אך בכל זאת אזכה להיות אי"ה הערב בהתוועדות של הרבי.

הגיעה השעה המיועדת להתוועדות, זקני החסידים וכן כמה מחשובי אנ"ש נמצאים כבר בפנים ומחכים לכניסתו של הרבי הריי"צ לחדר הגדול בו מתקיימת ההתוועדות. בחדר המדריגות מצטופפים כמה עשרות מתלמידי הישיבה ומייחלים לפתיחת הדלת למאן דהו אשר יש לו "זכות כניסה", ואז מנסים להסתנן פנימה יחד אתו. בדרך כלל, זה מצליח, ובאופן כזה זוכים כעשרה תלמידים להיות בהתוועדות.

כרטיס כניסה בטוח? 

הצלחתי להגיע עד הדלת, ועם הפתיחה הראשונה, אוכל להיות בפנים. לפתע נפתחת הדלת והרב סימפסון מבקש להביא ספסל מביהכנ"ס הנמצא בקומה התחתונה. כהרף עין הייתי כבר למטה ואני עם עוד אחד מביאים את הספסל, באותה עת הייתי מאד שמח, כי בשבילי זה יהי' "כרטיס כניסה" בטוח. הרב סימפסון עומד בפתח על מנת לקבל את הספסל וזה ברור שיחד עם הספסל ייכנסו גם אלו שהביאו אותו, אך כדי שהספסל יוכל להכנס לפרוזדור, יש צורך -לשם תימרון- לסגור לרגע קט את הדלת ואח"כ תנתן לנו האפשרות להכנס, אך הדלת נשארה נעולה. אפשר לתאר כי האכזבה הייתה מאד גדולה. וגם כיום כאשר אני נזכר באירוע הזה, חש אני צביטה בלב.

המעניין הוא, שבכל ההתוועדויות של הרבי שהיו בתקופה בה שהיתי בישיבה, זכיתי להשתתף בהן פרט להתוועדות זו של י"ב תמוז.

האם יש לראות בזה רמז כלשהו ? אולי ?...

ימים ספורים לאחר שחזרתי מהשליחות, זכיתי להכנס שוב ל"יחידות" ע"מ למסור דו"ח תמציתי על פעולותיי במסגרת השליחות, סיפרתי על הפגישות שלי עם הרבנים או עם "רבנים" מנהלי תלמודי תורה לסוגיהם.

ציינתי, שלא כולם רצו לקבלני לשיחה, אך בכל זאת הערמתי עליהם ובאתי למשרד ושוחחתי עמהם בנושא החינוך הכשר, וכן בענין חוברות הקריאה לתלמידים, וכי בזה היתה לי הצלחה חלקית. נדמה היה לי, כי גרמתי בכך נחת רוח לרבי, וזאת לאור מראה צהיבות פני הקודש באותן רגעים מעטים שהייתי בחדר."