אבי בר אלי, דה מרקר

בונוסים שנתיים בסך 176 מיליון שקל, חשמל חינם בשווי 121 מיליון שקל בשנה, פיצויי פרישה כפולים והקדמת המועד לתשלום משכורות — אלה חלק מהטבות השכר הייחודיות שלהן זכו עובדי חברת החשמל ב–2016, כפי שפירטה המדינה בפני בית המשפט העליון.

במסגרת העתירה שהגישה לפני שבועיים הפרקליטות לבג"ץ, נגד הענקת זכות השביתה לעובדי חברת החשמל, ביקשה המדינה לנמק מדוע אין לשיטתה הצדקה לעיצומים שננקטים על ידם. כך, למרבה האירוניה, נדרשה הפרקליטות לנופף בשלל ההטבות הייחודיות שהורעפו לאורך השנים על עובדי המונופול הממשלתי — חרף הביקורת הציבורית — ולהודות למעשה בקיומה של חגיגת שכר מפלה.

"עובדי חברת החשמל אינם עובדים חלשים או מוחלשים — רחוק מזה. האמירה שמדובר בעובדים מהחזקים במשק מגובה בתשתית הסכמית המגנה עליהם מפני כל פגיעה בתנאי עבודתם" — כך טענה הפרקליטות, בתיאור שמסרה לבג"ץ.

הפרקליטות טוענת כי מצבה הפיננסי של חברת החשמל השתפר באופן ניכר בשלוש השנים האחרונות, וכי "עובדי החברה נותרו מוגנים ומגובים בהסכמי שכר משופרים". כדי להוכיח כי אין בסיס לחשש העובדים מפני פגיעה בתנאי העסקתם, עם או בלי רפורמה, פירטה המדינה את ההטבות שמפלות לכאורה את העובדים ביחס לעמיתיהם בשירות הציבורי.

באופן מפתיע, המדינה אף הודתה בבג"ץ כי "בחברה עדיין קיימות חריגות שכר לכאורה, שעדיין לא התקבלה בעניינן החלטה או שנמצאות בבדיקה". מדובר בחריגות שכר מעבר לאלה שכבר נאכפו והופסקו בשנה שעברה, ושחסכו לחברה הוצאות מיותרות בסך 100–150 מיליון שקל בשנה.

קיומן של חריגות שכר נוספות בחברה נחשף כבר לפני שלוש שנים ב–TheMarker, לאחר שבאגף השכר במשרד אוצר התחקו אחר ניפוח נוסף של ההתחייבויות הפנסיוניות בחברה, באמצעות הכללת רכיבים קצבתיים שרירותיים לכאורה, שחייבו את החברה בהפרשות יתר. מאז לא נפתחו עדיין הליכים לאכיפה נוספת.

הגנה גורפת מפיטורים

הוצאות חברת החשמל על שכר ב–2015 הסתכמו בכ–5 מיליארד שקל, ובעקבות מבצעי פרישה מוקדמת והפסקת חריגות השכר, ירדו ב–2016 ל–4.5 מיליארד שקל.

בעתירתה לבג"ץ ציינה המדינה כי עובדי חברת החשמל מוגנים מפני פיטורים. כלומר, לפי הסכמי העבודה שנחתמו מולם אין אפשרות לפטר עובד חברת החשמל, מכל עילה שהיא, אלא בהסכמת ארגון העובדים.

כמו כן, עובדי חברת החשמל הם היחידים במגזר הציבורי המקבלים עם פרישתם גם פנסיה תקציבית — וגם פיצויי פיטורים (בגובה 50% מזכאותם). יתר העובדים במגזר הציבורי מקבלים בדרך כלל אחד מהשניים.

אגב, ההפרשות לפנסיה התקציבית של עובדי דור א' ודור ב' בחברת החשמל מגולמת בתעריף החשמל הציבורי, ונצברות בקופה ייעודית שבה נאספו כבר כ–24 מיליארד שקל.

מעתירת המדינה לבג"ץ עולה כי ב–2016 זכו אלפים מעובדי חברת החשמל למשכורת 13 — מענק בגובה משכורת חודשית בסיסית. סך המענקים הסתכם באותה שנה ב–112 מיליון שקל. בחברת החשמל לא הסתפקו בכך וחילקו בשנה שעברה לכמה מאות מעובדי החברה כפל מענקים — כלומר משכורת 14, בסך 64 מיליון שקל נוספים.

אם לא די בכך, עובדים שהשלימו 20 שנות עבודה בחברה קיבלו מעבר למשכורת 14 גם תוספת דרגה. כל זאת אף שבשירות המדינה לא נהוג לשלם משכורות 14 ולא נהוג מענק ותק בגין 20 שנות עבודה — אלא מענק יובל המשולם לעובד אחרי 25–30 שנות ותק.

ככלל, ציינה המדינה בעתירתה כי עובדי חברת החשמל נהנים ממתח דרגות פתוח, כלומר כל עובד בחברה מגיע באופן אוטומטי לדרגת שיא השכר בשירות הציבורי (דרגה 46) לאורך שירותו בחברה. מנגד, בשירות הציבורי קבלת דרגה כזאת — השקולה לשכרו של משנה למנכ"ל — תלויה בתפקיד וניתנת במשורה.

חצי מצמרת המשתכרים — מחברת החשמל

עובדות אלה על מנגנון השכר בחברת החשמל יכולות להסביר את הנתון שמסרה המדינה לבג"ץ, שלפיו 50% מהעובדים בעלי השכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי — הם מחברת החשמל.

לפי הנתונים, 8,826 העובדים הקבועים בחברת החשמל — מתוך 11,900 בסך הכל — השתכרו ב–2016 בממוצע 27 אלף שקל ברוטו בחודש, לעומת שכר חודשי ממוצע של 15.5 אלף שקל ברוטו ביתר הגופים הציבוריים. 350 מעובדי חברת החשמל, כך נטען בעתירה, נהנו ב–2016 משכר של לפחות 52 אלף שקל בחודש.

אם לא די בכך, מתברר כי עובדי חברת החשמל זוכים לקבל את משכורתם הגבוהה יחסית מוקדם מהנהוג. שכרם של עובדי החברה משולם להם ב–20 בחודש, עבור החודש הבא, ולא בראשון לכל חודש, כמקובל בשירות הציבורי.

הטבות השכר שפירטה המדינה מתווספות לזו המוכרת יותר בקרב הציבור הרחב — הטבת החשמל חינם. לפי הסכם השכר בחברת החשמל, כל עובד קבוע זכאי לסל חשמל חינם עד צריכה של 18 אלף קוט"ש בשנה, אף שהצריכה הביתית הממוצעת במשק היא כ–8,000 קוט"ש בלבד.

הטבה זו מגולמת במס ושווייה 860 שקל לעובד, מדי חודש. ואולם המדינה מזכירה כי היא מובטחת גם לגמלאים ולשארים, ומגולמת לפיכך בשיעור של 100% לפנסיה. כך, סך העלות של החשמל חינם לעובדי החברה היה 121 מיליון שקל ב–2016.

הטבות אלה, הזכירה המדינה לבג"ץ, לא מנעו מחברת החשמל לאשר לעובדיה תוספות חריגות לא מאושרות, שרק חלקן נאכף. לאחר מאבק משפטי ממושך הגיעו אשתקד משרד האוצר, הנהלת החברה והוועד לפשרה, שבמסגרתה הופסקו רוב החריגות — אך חריגות אחרות שכבר אותרו כלל לא הונחו על השולחן.

"גם בשיא החוב — אף עובד לא פוטר"

מסכת הטבות השכר שפירטה המדינה שימשה את הפרקליטות כדי לטעון בפני בג"ץ כי עיצומי עובדי חברת החשמל הם בגדר שביתה פוליטית, שנועדה לסכל רפורמה צרכנית — ולא כדי להגן על תנאי העסקתם.

לטענת הפרקליטות, אין כל הוכחה שהשינויים המתוכננים במשק החשמל יביאו לפגיעה באיתנותה הפיננסית של חברת החשמל. המדינה מציינת כי גם אם חברת החשמל תייצר פחות חשמל בשל כניסת יצרנים פרטיים, רווחיות החברה אינה אמורה להיפגע מכך, מכיוון שהעלויות הקבועות של חברת החשמל בעבור כל תחנה שהקימה זוכות לכיסוי בתעריף החשמל (88% מסך העלויות הקבועות והמשתנות) — גם אם ייצרו פחות חשמל.

כמו כן, טוענת המדינה כי אין קשר הכרחי בין שינויים אפשריים באיתנות הפיננסית לבין תנאי העובדים, שממילא מוגנים בהסכמים קיבוציים. כך למשל, מציינת המדינה כי "גם בתקופת הקשה של החברה, שבה החוב היה כ–70 מיליארד שקל, לא נפגעו תנאי העובדים כלל ולא פוטרו עובדים, בין היתר לאור הביטחון התעסוקתי המלא של עובדי החברה".