יגדל המלך ויצליח

על פרשת השבוע, פרשת בלק, נדרשו דרשות ונאמרו רמזים יותר מהרגיל בפרשיות אחרות. חלק גדול מהפרשה הם דברים שאמר בלעם, שלמרות היותו איש רע מעללים, זכה להשראה גדולה ודרך פיו עברו מסרים אלוקיים בלתי שיגרתיים. דבריו של בלעם נאמרו בשפה מליצית ולא קלה, ועל כן הם ניתנים להתפרש בדרכים שונות ומגוונות (יותר מאשר חלקים אחרים בתורה המאפשרים הבנה פשוטה וישרה – אם כי גם בהם קיים הכלל 'שבעים פנים לתורה').

כך, לדוגמא, בלעם מדבר על מה שעתיד להיות בעם ישראל בדורות הבאים, ואומר1 : "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים". למה הכוונה בתיאור של המים הנוזלים? ב'תרגום אונקלוס' ובפירוש רש"י מוסבר שהמים הם סמל של המלך, והכוונה היא: יגדל המלך אשר יימשח בעם ישראל, ויצליח ויתקדם כמו זרע הנזרע ליד המים וגודל יפה בזכות שפע הרטיבות.

המפרשים מוסיפים, שהקשר בין המלך והמים מתבטא בהלכה הקובעת שמשיחת המלך לתפקידו צריכה להיות ליד מעיין מים2 , כסמל לתקוה שמלכותו של המלך תמשיך ותזרום כמו מעיין הנובע ואינו נפסק. 'בעל הטורים' מטעים פירוש זה בגימטריא 'שקופה' וברורה: 'מלך' שווה כמו 'מים' (=90), והמלים 'יזל מים' שווים בערכם המספרי למלים 'יגדל מלך' (=137).

המלך שינצח את עמלק

הפסוק שהזכרנו אינו מפרש את זהותו של המלך העתיד לגדול, אולם הדבר נרמז בהמשכו. לאחר המלים שציטטנו – "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים" – ממשיך הפסוק ואומר: "וירום מאגג מלכו". מסביר רש"י: "מלך ראשון שלהם (=של עם ישראל) יכבוש את אגג מלך עמלק".

הכוונה היא לשאול, שהיה הראשון בעם ישראל שהוכתר ל'מלך' רשמי, והוא זה שיצא למלחמה כנגד האויב המושבע של עם ישראל – עמלק, שבראשו עמד אז המלך אגג. רמז מעניין להקבלה שבין שני המלכים מוצאים אנו בספר 'מגלה עמוקות'3 : 'שאול' בגימטריא 'אגג מלך עמלק' (=337).

רבי יהודה החסיד4 מוצא רמז לשמו של אגג גם בהמשך הפרשה, שם מסופר כי בלעם ראה את עמלק, ואמר עליו5 : "ראשית גוים עמלק – ואחריתו עדי אֹבד". השלב הראשון באבדונו של עמלק התרחש אז, בימי שאול שנלחם כנגד אגג, ולכן המלה "אֹבד" שווה בדיוק כמו השם "אגג" (=7).

אך אז עדיין לא הושלמה המשימה. שלב נוסף התרחש בימי נס פורים, אז התגברו צאצאיו של שאול – אסתר המלכה ומרדכי היהודי – על המן הרשע שהיה "אגגי", מזרעו של אגג העמלקי. גם שלב זה נרמז כאן: המלים "ואחריתו עדי אֹבד" הם בגימטריא 722, כמו המלים "בימי אסתר" (=723. כמו שהזכרנו בעבר6 , כלל ידוע הוא כי לא מתחשבים בהפרש של אחד).

ומסתבר שהשלב הסופי יתרחש בימות המשיח, שהוא זה שיצליח למחות סופית את זכר עמלק, במהרה בימינו.

רמז לדוד המלך

גם ביאתו של המשיח מוזכרת בדברי בלעם – דבר זה מוסכם על רובם ככולם של המפרשים. אלא שהסגנון המליצי נותן מקום לכמה אפשרויות במיקוד המלים המדוייקות המכוונות לכך.

לפי רש"י (ומפרשים נוספים), זה הפסוק המתייחס למלך המשיח7 : "ויֵרד מיעקב, והאביד שריד מעיר". המלים "וירד מיעקב" פירושם – יקום אדם מבית יעקב שיהיה מושל ורודה, "והאביד שריד מעיר" – הוא יאבד את השרידים של אויבי ישראל "מעיר החשובה של אדום והיא רומי". ואכן, המלה "ויֵרד" מזכירה לנו את הפסוק בתהלים8 המדבר על מצב עתידי שבו "ויֵרד מים עד ים", והכוונה היא למשיח שירדה וישלוט בכל שטחי היבשה מקצה לקצה.

רבי יהודה החסיד9 מוצא בלשון הפסוק רמז לזהותו של האיש שעליו הוא מדבר, כפי שאפשר לראות באותיות שהדגשנו: "וירד מיעקב והאביד שריד מעיר" – היוצרות את המלה "מִדָוִד", רמז למלך המשיח שבא מזרעו של דוד המלך.

פסוק נוסף בפרשה המתחבר עם אחרית הימים אומר10 : "הן עם לבדד ישכֹן". לפי כמה מהפרשנים11 הכוונה היא לבדידותו של העם היהודי במובן חיובי – הוא לבדו יקבל את הטובות הגדולות והנפלאות שיהיו בעולם הבא, ללא שותפים מעמים אחרים. 'בעל הטורים' כדרכו מטעים זאת בגימטריא: "לבדד ישכן" שווה כמו "בימי משיח" (=420).

['בעל הטורים' מוסיף, שהמלים "לבדד ישכן" – השווים 420 - רומזים גם לימי בית המקדש השני שעמד במשך 420 שנים, אך הוא אינו מנמק מדוע דוקא ימי הבית השני מתחברים למלים "לבדד ישכן"].

עם ישראל בודד כמו שתי אותיות בודדות

הפסוק שהזכרנו מתחיל במלה "הן" – "הן עם לבדד ישכן". לפי פשוטו המלה "הן" היא מלת קישור ופתיחה בלבד, אולם המדרש מגלה בה נפלאות12 :

"מהו 'הן'? כל האותיות מזדווגין, חוץ משני אותיות הללו. כיצד? א-ט הרי עשר; ב-ח הרי עשר; ג-ז הרי עשר; ד-ו הרי עשר; נמצא ה"א לעצמה. וכן האות נו"ן אין לה זוג: י-צ הרי מאה; כ-פ הרי מאה; ל-ע הרי מאה; מ-ס הרי מאה; נמצא נו"ן לעצמה.

אמר הקב"ה: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להידבק עם אומות העולם, אלא לעצמן מפורשין ואין מתערבים בהם".

הווי אומר: ערכה המספרי של האות ה' הוא 5, וערכה המספרי של האות נ' הוא 50 – שני מספרים שעומדים לעצמם. בשונה מיתר המספרים שכדי 'לעגל' אותם – להגיע למספר 10 או 100 – מחברים אותם עם מספרים אחרים, שונים מהם (כמו 2 ועוד 8 או 30 ועוד 70), הרי שני המספרים הללו הם 'בודדים' והשלימות שלהם אינה תלויה בחיבור עם מספר אחר.

פתיחת הפסוק כאן במלה 'הן' מתאימה איפוא לתוכנו – 'בדידותו' של עם ישראל, המקבילה ל'בדידותו' כביכול של הקב"ה. לכן גם ביחס לקב"ה אנו מוצאים פסוק המתחיל במלה 'הן'13 : "הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה".

[בהקשר זה כדאי להזכיר מה שנכתב בספרים קדומים14 , שהנוסח המיוחד שאומרים בתפלת מנחה של שבת, שבו מודגשת ה'בדידות' של הקב"ה ועם ישראל – "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ" – כולל בדיוק 55 מלים, כמו המלה "הן"].

הרבי מליובאוויטש מציין15 , שהמלה הראשונה שיהודי אומר בבוקר, שבה הוא מבטא את הקשר שלו עם הקב"ה האחד והיחיד היא המלה "מודה" – "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי" – ואף היא בגימטריא של המלה "הן" (=55).

מתחיל בצדיקים ונגמר ב'מיתה'

ונחזור לפסוק שהזכרנו קודם – "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד". למה נחשב עמלק "ראשית גוים"?

רש"י מסביר שהכוונה היא לכך שהוא ה"גוי" הראשון שהעיז להתחיל עם בני ישראל (לאחר שיצאו ממצרים ונעשו לעם עצמאי). ו'בעל הטורים' מוצא לכך רמז מספרי: "ראשית גוים" בגימטריא 'שנלחם בישראל'.

בספרים קדומים, המיוחסים עוד לבעלי התוספות16 , מוצאים אנו רעיון מדהים:
השם 'עמלק' הוא נוטריקון של ארבעה דורות של צדיקים: עמרם משה לוי קהת (קהת הוא בנו של לוי, ובנו הוא עמרם אבי משה). זו הסיבה לכך שעמלק יצא להילחם בישראל, משום "ששמו הטעהו. אמר: אלו הצדיקים נכללים בשמי, ודאי אנצח"!

אך הוא ראה רק את הראשי תיבות ("ראשית גוים עמלק"), ולא שם לב לסופי התיבות ("ואחריתו עדי אבד") המנבאים לו מפלה. כשנקח את האותיות הסופיות של ארבעת הצדיקים שהזכרנו – עמרם משה לוי קהת – נקבל את המלה 'מיתה', כלומר: סופו של עמלק, המנופף בשמם, לאבדון. (ואגב, ברשימותיו של הרבי מליובאוויטש17 יש הסבר ארוך ועמוק על הקשר שבין 'עמלק' לארבעת הצדיקים הללו דוקא).

ונסיים ברמז די דומה - בקשר לבלעם עצמו. בלעם שנא את עם ישראל ורצה לקללם, אבל מצד שני הוא ראה את מעלתם והביע את רצונו להגיע למדרגתם18 : "תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו".

'בעל הטורים' מסביר, שבלעם שאף להגיע למדרגתם של האבות – אברהם, יצחק ויעקב. ואכן, המלה "ישרים" – "תמות נפשי מות ישרים" – היא בגימטריא 560, כמו המלים 'אבות העולם'.

שאיפה זו היה לי בסיס מתמטי. כשנקח את האותיות האחרונות בשמות האבות – אברהם יצחק יעקב – נקבל את המספר 142, וזה בדיוק הערך המספרי של השם 'בלעם'. לכן הדגיש בלעם את הסוף – "ותהי אחריתי כמוהו" – כי שאיפתו התבססה על האותיות הסופיות שבשמותיהם של האבות הקדושים.

הערות שוליים

1.