מערכת COL
|
יום ו' תמוז ה׳תשע״ז
30.06.2017
90 שנה לחג הגאולה: מה קורה בחיידרים החב"דיים? ● מיוחד
מאמצים רבים הפעיל בעל הגאולה כ"ק אדמו"ר הריי"צ בהקמת רשת חינוך על טהרת הקודש לילדי ישראל, מה שגרם בין היתר לרדיפת שלטון הרשע ● תשעים שנה לבשורת השחרור, יצא 'כפר חב"ד' לבדוק מה מתרחש עם החיידרים החב"דיים המושתתים על טהרת הקודש ומשמרים את אלה שירדו למחתרת אחרי המהפכה הבולשביקית ● הסיפורים המדהימים והנתונים העוצמתיים חושפים את סיפורם של הניצחון הסופי והגאולה הנצחית ● הצצה לכתבה בשבועון 'כפר חב"ד' החיידרים ברוסיה
הדף הפותח של הכתבה בשבועון 'כפר חב"ד'
חיים גיל
"לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה... היום שנים עשר לחודש תמוז הוא יום חג גאולת עוסקי הרבצת תורה, כי ביום ההוא נודע לעין כל כי העבודה הגדולה אשר עבדתי בהרבצת תורה וחיזוק הדת, מותרת היא על פי חוק המדינה".
תשעים שנה מלאו לפרשת המאסר והגאולה של הוד כ"ק אדמו"ר הקודם זי"ע וזה הזמן לחזור לרוסיה ולאוקראינה, לאוזבקיסטאן ולגאורגיה, ובכלל למדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, כדי לראות בעיני בשר את השלמתה של הגאולה ההיא, שאנו חוגגים שנה אחר שנה בימים אלה.
מעבר למהפכת השליחות ותחייתן של הקהילות היהודיות במדינות חבר העמים, אנו מבקשים להפנות את הזרקור לפעילותם של החיידרים, אותם תלמודי תורה שהופעלו במחתרת בשנות האימה שאחרי המהפכה הקומוניסטית שביקשה לעקור את החינוך היהודי.
החיידר באודסה
אודסה, קיץ תשע"ז. החום והלחות המאפיינים את עיר הנמל הזו אינם שונים בהרבה מאלה שבישראל. אך החיידר המקומי השוכן בתוך מבנה חדש ומפואר, מדהים ושונה כל כך. במבט חיצוני קשה להבחין בהבדלים מהותיים. הילדים, אותם ילדים כמו בכל העולם. הכיתות, דומות לכיתות בכל העולם אולי למעט מספר הילדים הנמוך יחסית בכל כיתה. אבל האווירה שונה. בשלב ראשון קשה להניח את האצבע על השוני. אבל ככל ששוהים זמן ארוך יותר בחיידר, מבינים שלא מדובר בעוד חיידר אלא בכזה שהבטון שהונח ביסודותיו לא גוּבּל במים אלא בדם. דמם של יהודים שמסרו את נפשם כפשוטו ממש על חינוך ילדי ישראל.
אותה תופעה עצמה אפשר למצוא בחרקוב, במוסקבה ובעצם בכל חיידר שתבקרו בו באחת ממדינות חבר העמים לשעבר. יובהר מראש: השלוחים במדינות חבר העמים מפעילים מאות מוסדות שונים, בהם מוסדות חינוך רבים מאוד. אך לא זו מטרת יריעה זו, שתעסוק אך ורק באותם חיידרים על טהרת הקודש שמשמרים את אלה שירדו למחתרת אחרי המהפכה הבולשביקית ובעקבות רדיפות היבסקציה בפרט והמשטרה החשאית (נ.ק.ו.ד.).
נסו רק לדמיין את התמונה הזו: קבוצה של ילדי חמד יהודים שציציותיהם מתנפנפות ברוח מול הבניין בכיכר לוביאנקה שהטיל את חיתתו על מיליוני אנשים, עד כי הבדיחה הרווחת בקרב תושבי ברית המועצות הייתה כי הנוף הנשקף ממנו הוא נופה האכזרי של סיביר, ותבינו עד כמה מדובר בניצחון ברור ומוחלט של בעל הגאולה, כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע.
הרב יוסי קעניג, מנהל חיידר חב"ד במוסקבה, מספר: "הגענו לעיר לפני חמש-עשרה שנים. בתחילת השליחות שלנו ספגתי פה ושם קריאות אנטישמיות. היום זה לא קורה. לא רק שזה לא קורה, אלא שאם תשאלו אדם ברחוב אם הוא יהודי, הרי שגם אם הוא גוי, הוא יענה שהוא אמנם לא יהודי אך יש לו חבר יהודי... השינוי הזה מסמל את המהפכה שעברה רוסיה וגם הוא סמל לניצחון של הרבי הקודם על שלטון הרשע של אז".
נחזור לאודסה, שבה התחלנו את סיפורנו, ובה אחד מהחיידרים הוותיקים ביותר במדינות חבר העמים. חיידר שהחל בחמישה תלמידים בלבד ובו לומדים היום יותר משבעים. נחזור ונבהיר – זאת נוסף על כל שאר מוסדות הלימוד בעיר שבהם לומדים המוני יהודים. המבנה עצמו, שנבנה לפני חמש שנים ושופץ בשנה הקודמת, אינו שונה בהרבה מחיידרים אחרים בעולם.
ילדים מתוקים מתרוצצים במסדרונות, ממלאים את הכיתות בצהלה ילדותית טיפוסית. על הקירות אותן עבודות תלמידים ואותן כרזות המאפיינות כל חיידר אחר בעולם. השפה השלטת היא עברית, אף שמרבית שוכני הבניין דוברים רוסית. מאפיין זה חוזר ונשנה בשני החיידרים הנוספים שעליהם נספר ביריעה זו.
הרב אברהם וולף, השליח הראשי בעיר, וכמוהו הרב קעניג ממוסקבה והרב סגל מחרקוב, מסבירים כי המטרה היא להבטיח שהילדים יוכלו לשלוט בחומר הלימודים "ויוכלו לפתוח כל ספר וללמוד בקלות". גם העובדה שבלשון הקדש יוכלו להסתדר כמעט בכל ישיבה שיגיעו אליה, הפכה את העברית לשפה רשמית בחיידרים אלה.
וזה היעד – הישיבה. זה המקום שאליו מכוונים כל החיידרים. בין שמדובר בישיבה במוסקבה ובין שבברינואה, בניו יורק או בארץ ישראל. עוד נחזור לנקודה הזו בהמשך.
החיידר באודסה, שהוקם לפני יותר מחמש-עשרה שנה, פועל משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים. אבל הוא עוטף את חיי הילדים לכל אורך שעות היממה, כמו שמספרים ל'כפר חב"ד' הילדים בכיתה הגבוהה, כיתתו של המורה ראובן קריצ'בסקי. הם מספרים כי הם משתתפים במבצעים וניכר עליהם כי הם אוהבים להיות בחיידר. הביטוי "כתינוק הבורח מבית הספר" נשמע תלוש מהמציאות לנוכח השיחה המתנהלת.
אגב, הרב קריצ'בסקי, המורה, החל את דרכו כבעל תשובה בניקולייב, אצל השליח ורבה הראשי של העיר, הרב שלום גוטליב. משם עשה את דרכו למוסדות באודסה. כיום, לאחר שהקים בית חסידי ולמד כמה שנים בכולל המקומי, הוא מחנך את הכיתה הגבוהה בחיידר.
הרב וולף: "בכיתה הראשונה ש'הקימה' את החיידר היו חמישה ילדים: שני ילדים שלנו ועוד שלושה ילדים של יהודים בעלי תשובה. המלמד הראשון היה הרב משה הרטמן, ואחר כך הצטרף אליו בעל תשובה מקומי ושמו שלום דוב-בער חרקוב. כיום יש מורים רבים, שחלק מהם, ועל כך גאוותנו, למדו אצלנו בחיידר ובישיבות והיום הם בעצמם מלמדים".
את השיחה אנו מקיימים רגע לפני חג הגאולה י"ב-י"ג בתמוז. "הניצחון של הרבי נראה בחוש אצלנו בחיידר. כשאני רואה את המורים שלמדו אצלנו, את המורָה בגן של החיידר שגדלה אצלנו בבית הילדים והקימה בית חסידי והיא זו שמלמדת את הילדים שמתחילים את לימודיהם בחיידר, אני נזכר בשיחה של הרבי מיו"ד בשבט תשל"ז".
וכה אמר הרבי: "השתדלות קטנה אבל בשימת-לב הראוי', ניתן לפעול, גם במסגרת החוק, להוסיף שלא בערך בכמות ואיכות הזמן של לימודי הקודש, הן של הבנים והן של הבנות, ושזה יהי' "ראשית עריסותיכם", ולא צריכים לזה מס"נ. ובמכ"ש וק"ו: אם במצב שמלוכה אדירה נלחמה נגד חינוך הכשר, עמד כ"ק מו"ח אדמו"ר במס"נ לייסד חדרים לילדים, ולא התייאש מאף יהודי במרחבי רוסיא, והצליח בזה, וניתן למצוא היום בכ"מ נכדים של אלו שהיו אז ברוסיא, והולכים בדרך התומ"צ רק בזכות איזה קשר שהי' לסבם וכיו"ב עם א' משלוחי כ"ק מו"ח אדמו"ר אז!], עאכו"כ שצריכים להשתדל בזה היום שאין סכנות בדבר וכו'".
ממשיך הרב וולף: "זה ממלא את הלב שלי בשמחה. לא רק שאפשר ללמוד היום תורה בלי חשש, אלא שרוב התלמידים הם בנים למשפחות של בעלי תשובה".
רוב? כל התלמידים בכיתה הגבוהה אינם ילדי שלוחים. שני ילדים הם מבית היתומים שמפעילים השלוחים, ושלושה הם ילדים למשפחות של בעלי תשובה. הכיתה ממוזגת. השיחה קולחת, בעברית! השיעור מעניין ואינו נופל ברמתו מזו של כל חיידר בארץ הקודש. מגיעה שעת מנחה וכל הילדים נוהרים לבית הכנסת של החיידר. כן. ממש כך. לחיידר חב"ד באודסה בית כנסת משלו, ובו שלושה ספרי תורה ותפילות בוקר וערב. בחורף יתפללו הילדים גם מעריב בבית הכנסת.
בחדר המורים יספרו כי בקרב הילדים לא מעט ילדי "ההקפה החמישית"... כדי להבין במה מדובר נצטט כאן מתוך כתבה של הרב הרצל קוסאשווילי שפורסמה ב'כפר חב"ד', בכסלו שנה זו. בכתבה גולל הרב קוסאשווילי את סיפור הנס האישי שלו – לידת בתו לאחר שנים רבות שבהן לא זכה לילדים.
"תחילתו של המהלך המופלא והשמימי היה בערב שמחת תורה אשתקד, עת יצר איתי קשר ידידי הרה"ח אברהם וולף, השליח הראשי לאודסה ולדרום אוקראינה. הוא הציע לי את ההצעה הבאה: 'הרצל, בטח ניסיתם הרבה סגולות. אני אבין אותך אם תסרב. אבל יש 'אצלי' באודסה סגולה של 'הקפה חמישית'. שמעת עליה?'. עניתי לו שלא, והוא המשיך: 'היו אצלי כמה שלא נושעו במשך שנים, וכשהם באו אלינו וקיבלו את ההקפה החמישית וכל הקהל בירך אותם, הם נושעו באותה שנה. אבל אתה צריך לבוא גם בשנה הבאה, כדי להודות לה' ולרבי על הנס כאן באודסה'". אז כן, בחיידר הזה מסתובבים ניסים גלויים. מסתובבים? רצים, משתובבים ו... לומדים.
בוגרי הכיתה הגבוהה יתחילו את שנת הלימודים הבאה בישיבה. באודסה יש ישיבה קטנה וישיבה גדולה. אך לא כולם ימשיכו באודסה. יהיו שינדדו לרוסיה, לארץ ישראל או אפילו לאמריקה הרחוקה. לדבריו של הרב וולף, ראשי ישיבות בארץ ובחו"ל מעידים על "איכות הסחורה" ואומרים כי התלמידים שמגיעים מאודסה הם מהתלמידים הטובים ביותר בישיבה. "זה בגלל הצוות האיכותי והיסודות העתיקים שעליהם מיוסד החיידר".
החיידר בחרקוב
הרב שלמה סגל מחרקוב מספר על החיידר 'שלו', שאותו הוא מנהל כבר אחת-עשרה שנים. "החיידר הוקם כדי לתת מענה לבני השלוחים שמספרם גדל והם היו צריכים מסגרת ייעודית בעבורם, בשונה מבית הספר שמיועד לכל הילדים היהודים.
"גם בבית הספר לומדים לימודי יהדות אבל החיידר הוא כמו כל חיידר בעולם, והעיקר בו הוא לימוד תורה. התחלנו בכיתה אחת, שהייתה בעצם שתי כיתות. מרבית הילדים הם ילדי השלוחים ואנ"ש. יש לנו גם ילדים של ישראלים שמתגוררים בעיר ושאינם נמנים עם קהילת חב"ד. למעשה זהו החיידר היחיד בעיר.
"הכיתות קטנות מאוד מטבע הדברים, מה שמאפשר לנו לתת יחס אישי לכל תלמיד ותלמיד. אנחנו גם חייבים לחבר ילדים מגילים שונים כי מספר הילדים אינו מספיק. נכון להיום יש שלוש כיתות, ובכל כיתה כמה רמות".
היום לומדים בחיידר בחרקוב שלושה-עשר ילדים. עד היום סיימו את חוק לימודם קרוב לעשרים וחמישה ילדים ומקרב הבוגרים יש כבר הלומדים בישיבות גדולות וגם כאן, למרבית ההפתעה, ואולי לא, הם נחשבים למצטיינים בישיבותיהם.
החיידר הזה מזכיר מאוד את החיידרים המחתרתיים של פעם ולא בגלל מספר הילדים הקטן, אלא משום שלמדו בו ילדים ממרחקים. "היה אצלנו הבן של השלוחים בפולטבה, שנמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מכאן. הוא היה מגיע ביום ראשון וחוזר לביתו ביום שישי. היה גם הבן של השלוחים בעיירה סומי. גם הוא היה מגיע בתחילת השבוע וחוזר בסופו".
בהמשך הכתבה המרתקת ב'כפר חב"ד': הסיפור המלא של החיידר בחרקוב והמהפך המדהים שחולל החיידר באודסה. אל תחמיצו!
"לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה... היום שנים עשר לחודש תמוז הוא יום חג גאולת עוסקי הרבצת תורה, כי ביום ההוא נודע לעין כל כי העבודה הגדולה אשר עבדתי בהרבצת תורה וחיזוק הדת, מותרת היא על פי חוק המדינה".
תשעים שנה מלאו לפרשת המאסר והגאולה של הוד כ"ק אדמו"ר הקודם זי"ע וזה הזמן לחזור לרוסיה ולאוקראינה, לאוזבקיסטאן ולגאורגיה, ובכלל למדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, כדי לראות בעיני בשר את השלמתה של הגאולה ההיא, שאנו חוגגים שנה אחר שנה בימים אלה.
מעבר למהפכת השליחות ותחייתן של הקהילות היהודיות במדינות חבר העמים, אנו מבקשים להפנות את הזרקור לפעילותם של החיידרים, אותם תלמודי תורה שהופעלו במחתרת בשנות האימה שאחרי המהפכה הקומוניסטית שביקשה לעקור את החינוך היהודי.
החיידר באודסה
אודסה, קיץ תשע"ז. החום והלחות המאפיינים את עיר הנמל הזו אינם שונים בהרבה מאלה שבישראל. אך החיידר המקומי השוכן בתוך מבנה חדש ומפואר, מדהים ושונה כל כך. במבט חיצוני קשה להבחין בהבדלים מהותיים. הילדים, אותם ילדים כמו בכל העולם. הכיתות, דומות לכיתות בכל העולם אולי למעט מספר הילדים הנמוך יחסית בכל כיתה. אבל האווירה שונה. בשלב ראשון קשה להניח את האצבע על השוני. אבל ככל ששוהים זמן ארוך יותר בחיידר, מבינים שלא מדובר בעוד חיידר אלא בכזה שהבטון שהונח ביסודותיו לא גוּבּל במים אלא בדם. דמם של יהודים שמסרו את נפשם כפשוטו ממש על חינוך ילדי ישראל.
אותה תופעה עצמה אפשר למצוא בחרקוב, במוסקבה ובעצם בכל חיידר שתבקרו בו באחת ממדינות חבר העמים לשעבר. יובהר מראש: השלוחים במדינות חבר העמים מפעילים מאות מוסדות שונים, בהם מוסדות חינוך רבים מאוד. אך לא זו מטרת יריעה זו, שתעסוק אך ורק באותם חיידרים על טהרת הקודש שמשמרים את אלה שירדו למחתרת אחרי המהפכה הבולשביקית ובעקבות רדיפות היבסקציה בפרט והמשטרה החשאית (נ.ק.ו.ד.).
נסו רק לדמיין את התמונה הזו: קבוצה של ילדי חמד יהודים שציציותיהם מתנפנפות ברוח מול הבניין בכיכר לוביאנקה שהטיל את חיתתו על מיליוני אנשים, עד כי הבדיחה הרווחת בקרב תושבי ברית המועצות הייתה כי הנוף הנשקף ממנו הוא נופה האכזרי של סיביר, ותבינו עד כמה מדובר בניצחון ברור ומוחלט של בעל הגאולה, כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע.
הרב יוסי קעניג, מנהל חיידר חב"ד במוסקבה, מספר: "הגענו לעיר לפני חמש-עשרה שנים. בתחילת השליחות שלנו ספגתי פה ושם קריאות אנטישמיות. היום זה לא קורה. לא רק שזה לא קורה, אלא שאם תשאלו אדם ברחוב אם הוא יהודי, הרי שגם אם הוא גוי, הוא יענה שהוא אמנם לא יהודי אך יש לו חבר יהודי... השינוי הזה מסמל את המהפכה שעברה רוסיה וגם הוא סמל לניצחון של הרבי הקודם על שלטון הרשע של אז".
נחזור לאודסה, שבה התחלנו את סיפורנו, ובה אחד מהחיידרים הוותיקים ביותר במדינות חבר העמים. חיידר שהחל בחמישה תלמידים בלבד ובו לומדים היום יותר משבעים. נחזור ונבהיר – זאת נוסף על כל שאר מוסדות הלימוד בעיר שבהם לומדים המוני יהודים. המבנה עצמו, שנבנה לפני חמש שנים ושופץ בשנה הקודמת, אינו שונה בהרבה מחיידרים אחרים בעולם.
ילדים מתוקים מתרוצצים במסדרונות, ממלאים את הכיתות בצהלה ילדותית טיפוסית. על הקירות אותן עבודות תלמידים ואותן כרזות המאפיינות כל חיידר אחר בעולם. השפה השלטת היא עברית, אף שמרבית שוכני הבניין דוברים רוסית. מאפיין זה חוזר ונשנה בשני החיידרים הנוספים שעליהם נספר ביריעה זו.
הרב אברהם וולף, השליח הראשי בעיר, וכמוהו הרב קעניג ממוסקבה והרב סגל מחרקוב, מסבירים כי המטרה היא להבטיח שהילדים יוכלו לשלוט בחומר הלימודים "ויוכלו לפתוח כל ספר וללמוד בקלות". גם העובדה שבלשון הקדש יוכלו להסתדר כמעט בכל ישיבה שיגיעו אליה, הפכה את העברית לשפה רשמית בחיידרים אלה.
וזה היעד – הישיבה. זה המקום שאליו מכוונים כל החיידרים. בין שמדובר בישיבה במוסקבה ובין שבברינואה, בניו יורק או בארץ ישראל. עוד נחזור לנקודה הזו בהמשך.
החיידר באודסה, שהוקם לפני יותר מחמש-עשרה שנה, פועל משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים. אבל הוא עוטף את חיי הילדים לכל אורך שעות היממה, כמו שמספרים ל'כפר חב"ד' הילדים בכיתה הגבוהה, כיתתו של המורה ראובן קריצ'בסקי. הם מספרים כי הם משתתפים במבצעים וניכר עליהם כי הם אוהבים להיות בחיידר. הביטוי "כתינוק הבורח מבית הספר" נשמע תלוש מהמציאות לנוכח השיחה המתנהלת.
אגב, הרב קריצ'בסקי, המורה, החל את דרכו כבעל תשובה בניקולייב, אצל השליח ורבה הראשי של העיר, הרב שלום גוטליב. משם עשה את דרכו למוסדות באודסה. כיום, לאחר שהקים בית חסידי ולמד כמה שנים בכולל המקומי, הוא מחנך את הכיתה הגבוהה בחיידר.
הרב וולף: "בכיתה הראשונה ש'הקימה' את החיידר היו חמישה ילדים: שני ילדים שלנו ועוד שלושה ילדים של יהודים בעלי תשובה. המלמד הראשון היה הרב משה הרטמן, ואחר כך הצטרף אליו בעל תשובה מקומי ושמו שלום דוב-בער חרקוב. כיום יש מורים רבים, שחלק מהם, ועל כך גאוותנו, למדו אצלנו בחיידר ובישיבות והיום הם בעצמם מלמדים".
את השיחה אנו מקיימים רגע לפני חג הגאולה י"ב-י"ג בתמוז. "הניצחון של הרבי נראה בחוש אצלנו בחיידר. כשאני רואה את המורים שלמדו אצלנו, את המורָה בגן של החיידר שגדלה אצלנו בבית הילדים והקימה בית חסידי והיא זו שמלמדת את הילדים שמתחילים את לימודיהם בחיידר, אני נזכר בשיחה של הרבי מיו"ד בשבט תשל"ז".
וכה אמר הרבי: "השתדלות קטנה אבל בשימת-לב הראוי', ניתן לפעול, גם במסגרת החוק, להוסיף שלא בערך בכמות ואיכות הזמן של לימודי הקודש, הן של הבנים והן של הבנות, ושזה יהי' "ראשית עריסותיכם", ולא צריכים לזה מס"נ. ובמכ"ש וק"ו: אם במצב שמלוכה אדירה נלחמה נגד חינוך הכשר, עמד כ"ק מו"ח אדמו"ר במס"נ לייסד חדרים לילדים, ולא התייאש מאף יהודי במרחבי רוסיא, והצליח בזה, וניתן למצוא היום בכ"מ נכדים של אלו שהיו אז ברוסיא, והולכים בדרך התומ"צ רק בזכות איזה קשר שהי' לסבם וכיו"ב עם א' משלוחי כ"ק מו"ח אדמו"ר אז!], עאכו"כ שצריכים להשתדל בזה היום שאין סכנות בדבר וכו'".
ממשיך הרב וולף: "זה ממלא את הלב שלי בשמחה. לא רק שאפשר ללמוד היום תורה בלי חשש, אלא שרוב התלמידים הם בנים למשפחות של בעלי תשובה".
רוב? כל התלמידים בכיתה הגבוהה אינם ילדי שלוחים. שני ילדים הם מבית היתומים שמפעילים השלוחים, ושלושה הם ילדים למשפחות של בעלי תשובה. הכיתה ממוזגת. השיחה קולחת, בעברית! השיעור מעניין ואינו נופל ברמתו מזו של כל חיידר בארץ הקודש. מגיעה שעת מנחה וכל הילדים נוהרים לבית הכנסת של החיידר. כן. ממש כך. לחיידר חב"ד באודסה בית כנסת משלו, ובו שלושה ספרי תורה ותפילות בוקר וערב. בחורף יתפללו הילדים גם מעריב בבית הכנסת.
בחדר המורים יספרו כי בקרב הילדים לא מעט ילדי "ההקפה החמישית"... כדי להבין במה מדובר נצטט כאן מתוך כתבה של הרב הרצל קוסאשווילי שפורסמה ב'כפר חב"ד', בכסלו שנה זו. בכתבה גולל הרב קוסאשווילי את סיפור הנס האישי שלו – לידת בתו לאחר שנים רבות שבהן לא זכה לילדים.
"תחילתו של המהלך המופלא והשמימי היה בערב שמחת תורה אשתקד, עת יצר איתי קשר ידידי הרה"ח אברהם וולף, השליח הראשי לאודסה ולדרום אוקראינה. הוא הציע לי את ההצעה הבאה: 'הרצל, בטח ניסיתם הרבה סגולות. אני אבין אותך אם תסרב. אבל יש 'אצלי' באודסה סגולה של 'הקפה חמישית'. שמעת עליה?'. עניתי לו שלא, והוא המשיך: 'היו אצלי כמה שלא נושעו במשך שנים, וכשהם באו אלינו וקיבלו את ההקפה החמישית וכל הקהל בירך אותם, הם נושעו באותה שנה. אבל אתה צריך לבוא גם בשנה הבאה, כדי להודות לה' ולרבי על הנס כאן באודסה'". אז כן, בחיידר הזה מסתובבים ניסים גלויים. מסתובבים? רצים, משתובבים ו... לומדים.
בוגרי הכיתה הגבוהה יתחילו את שנת הלימודים הבאה בישיבה. באודסה יש ישיבה קטנה וישיבה גדולה. אך לא כולם ימשיכו באודסה. יהיו שינדדו לרוסיה, לארץ ישראל או אפילו לאמריקה הרחוקה. לדבריו של הרב וולף, ראשי ישיבות בארץ ובחו"ל מעידים על "איכות הסחורה" ואומרים כי התלמידים שמגיעים מאודסה הם מהתלמידים הטובים ביותר בישיבה. "זה בגלל הצוות האיכותי והיסודות העתיקים שעליהם מיוסד החיידר".
החיידר בחרקוב
הרב שלמה סגל מחרקוב מספר על החיידר 'שלו', שאותו הוא מנהל כבר אחת-עשרה שנים. "החיידר הוקם כדי לתת מענה לבני השלוחים שמספרם גדל והם היו צריכים מסגרת ייעודית בעבורם, בשונה מבית הספר שמיועד לכל הילדים היהודים.
"גם בבית הספר לומדים לימודי יהדות אבל החיידר הוא כמו כל חיידר בעולם, והעיקר בו הוא לימוד תורה. התחלנו בכיתה אחת, שהייתה בעצם שתי כיתות. מרבית הילדים הם ילדי השלוחים ואנ"ש. יש לנו גם ילדים של ישראלים שמתגוררים בעיר ושאינם נמנים עם קהילת חב"ד. למעשה זהו החיידר היחיד בעיר.
"הכיתות קטנות מאוד מטבע הדברים, מה שמאפשר לנו לתת יחס אישי לכל תלמיד ותלמיד. אנחנו גם חייבים לחבר ילדים מגילים שונים כי מספר הילדים אינו מספיק. נכון להיום יש שלוש כיתות, ובכל כיתה כמה רמות".
היום לומדים בחיידר בחרקוב שלושה-עשר ילדים. עד היום סיימו את חוק לימודם קרוב לעשרים וחמישה ילדים ומקרב הבוגרים יש כבר הלומדים בישיבות גדולות וגם כאן, למרבית ההפתעה, ואולי לא, הם נחשבים למצטיינים בישיבותיהם.
החיידר הזה מזכיר מאוד את החיידרים המחתרתיים של פעם ולא בגלל מספר הילדים הקטן, אלא משום שלמדו בו ילדים ממרחקים. "היה אצלנו הבן של השלוחים בפולטבה, שנמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מכאן. הוא היה מגיע ביום ראשון וחוזר לביתו ביום שישי. היה גם הבן של השלוחים בעיירה סומי. גם הוא היה מגיע בתחילת השבוע וחוזר בסופו".
בהמשך הכתבה המרתקת ב'כפר חב"ד': הסיפור המלא של החיידר בחרקוב והמהפך המדהים שחולל החיידר באודסה. אל תחמיצו!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
