מערכת COL | יום ו' תמוז ה׳תשע״ז 30.06.2017

המגנט של ר' מענדל, וה'יתיר מבחיוהי' • מה שהיה השבוע

מה אמר 'נציג הפוילשער'ס' על ג' תמוז, והמוסר השכל ל'תמימים' מהמגנט של ר' מענדל פוטרפס. וגם: על נורה אדומה ומהבהבת • ומה לגבי הקעמפים? האם אפשרי לחזור כיום לעידן הקייטנות? • מאמר שבועי בזווית ראיה אישית, מאת משה כהנא • לכתבה המלאה
המגנט של ר' מענדל, וה'יתיר מבחיוהי' • מה שהיה השבוע

משה כהנא

נציג ה'פוילשער'ס' וה'יתיר מבחיוהי'

בקהילה שלנו בביתר עילית, יש חסיד חב"ד יקר, ר' שעיה שמו. ר' שעיה דנן, עדיין הולך עם כל ה'8 בגדים', כמו אלו שכינו פעם 'זברות': במוצאו ומשפחתו וכל אחיו שייכים לחסידות 'תולדות אהרן'.
הוא עצמו, הציץ ונפגע, וכיום נחשב לאחד מחסידי חב"ד המוכרים והמוערכים בקהילה: חסיד 'פנימי' ו'מבין' לא קטן בחסידות, אולי לא פחות מאלו שאכלו את ה'קאשע של תומכי תמימים', ולצד עיסוקו בחברת הקייטריג אותה הקים במו ידיו, הוא קובע עיתים לתורה ולחסידות, וכך מחנך את בני ביתו. ומבלי יותר מידי להפליג בשבחו, הוא גומל חסדים ובלי הרבה רעש, בעיקר איפה שצריך אותם.

בקהילת האברכים הצעירה בביתר, ארגנו בערב ג' תמוז התוועדות ספונטנית, בלי תכנון מדוקדק מראש. ר' שייע, שלא יכל להשתתף בהתוועדות, כתב לחברי הקהילה בגילוי לב (ציטוט מלא, לא נגעתי):

"לא אוכל להשתתף בהתוועדות כי אני בעיצומו להכין את ההתוועדות לנשי חב"ד למחר. אבל אשתף אתכם ברגשות ובמחשבות שלי לג' תמוז כנציג ה'פוילשערס' בקהילתנו.
ג' תמוז בשבילי הוא יום התקשרות לרבי כמו שלכל חבדניק התאריך י"א שבט הוא יום התקשרות.
יכול להיות שאם היום הזה לא קרה, לא הייתי איתכם היום.

היום הזה, במהלך של כמה שנים גרם לציבור הלא חב"די להבין שתנועת חב"ד והרבי זה לא רק אפיזודה חולפת, אלא תנועה ורבי שיש לו השפעה וחיות גם מעבר למה שנראה בעינינו - בעין גשמית. ושלא יטעו: למי שלא לומד חסידות חב"ד כל מה שלא נראה לעין הגשמית הוא בבחינת "מיסטיקה".

וג' תמוז, כמה שהוא יום קשה, הוא גם יום של צמיחה. כמבואר בתניא הביאור של 'יתיר מבחיוהי'. וזה דבר שכן רואים בעין גשמית, שיש מאות משפחות שהתחברו והתקשרו ומתגעגעים לרבי ומחכים להתגלותו בלי שום סיבה הגיונית של "טבע".
וההסבר היחידי לכך הוא שהרבי ממשיך לפעול בעולם הגשמי שלנו "יתיר" משאר האדמורי"ם צדיקים וקדושים.

היום שמעתי מיהודי שלעת-עתה לא שומר תומ"צ, שמחודש תמוז תשע"א הוא קנה תפילין, וכל יום מניח אותן ומדבר כל הזמן על התקשרות לרבי. "כל יום" והוא לא ראה את הרבי אף פעם.

היוצא מדברינו, שכל חבדניק שכן ראה את הרבי, או שאבותיו ראו את הרבי בוודאי ובוודאי צריך להוסיף בהתקשרות!
ובעז"ה משיח נאו!!!

מאוחר יותר, שלח ר' שייע את התמונה המצו"ב, ולצידה כתב:



"זו התוועדות של נטו 'פולישערס' עם פארבריינגער פוילשער. וזה רק מחזק את מה שכתבתי: יושבים 50 אברכים בג' תמוז ומתוועדים. האם זה לא יתיר מבחיוהי???..."

***

ר' מענדל

השבוע, בה' בתמוז חל היארצייט של ר' מענדל פוטרפס. רבים כיום מכירים אותו בעיקר מהספרים שנכתבו עליו, אבל מי שהכיר אותו מבין היטב את הסיבה להערצה המיוחדת שהוא זכה לה, ושמו הפך למושג: ר' מענדל.

בשנות הממ"ים העליזות, כפר חב"ד היה באמת כפר. לא כמו היום, שעיקר העיסוק של הילדים לאחר הלימוד בחיידר הוא בבית וסביבתו, אז 'מרחב המחיה' היה גדול קצת יותר. לחטט ב'גניזה' ליד המקווה, ולמצוא אולי ספר עתיק, היה אחד מהעיסוקים שלנו באותם ימים, או לשוטט בזאל הישיבה הגדולה בכפר, לא היה מופרך עבורנו, ולעלות ולעיין בספר מעניין ב'אוצר הספרים' היה חלק מהאווירה אז. בקיצור: זאל הישיבה לא היה עבור הילדים מחוץ לתחום.

במיוחד ב'ימי דפגרא', אז היו נערכות התוועדויות שנמשכו זמן רב. אז הייתי כבן 5 או 6, ואני זוכר תמונה די בבירור: מעגל שולחנות, סביבם נדחקים עשרות תמימים, נשענים אחד על כתף רעהו כדי לא להחמיץ שום אמרה, ניגון, או עניין בחסידות. ר' מענדל יושב במרכז, לידו ישב ר' מיישק'ע נפרסטק ע"ה, והם מחליפים ביניהם אמרות, שלא הצלחתי להבין את פשרם. נהם של קורת רוח עבר מידי פעם בין התמימים למשמע איזה 'ווארט' חזק, ואני רק מסתקרן יותר ויותר... מה כל כך מעניין שם?... תהיתי.


התוועדות עם ר' מענדל בישיבה המרכזית בכפר חב"ד, בשנת ה'תשמ"ח

ניסיתי להבין על מה מדובר, אך לא הצלחתי להבין דבר: ר' מענדל דיבר רוב הזמן באידיש, ותיבל ככל הנראה באמרות שנונות. בעיניים הילדותיות שלי אז, חשבתי לתומי שיש כאן איזו התנצחות בינו לבין המשפיע ר' מיישק'ע... ר' מענדל אומר משפט, לכיוון ר' משה, הוא לא מגיב, או אומר מילה או שתיים, וכולם מתגלגלים מצחוק...

'תמים צריך להיות מגנט', אמר ר' מענדל

ר' מענדל היה שנון מאוד, ושילב פיקחות יתירה ודרישה בלתי מתפשרת מהתמימים ל'עבודה פנימית'. שמעתי מאחד המשפיעים באנ"ש, ששמע בעצמו מר' מענדל:
כידוע ר' מענדל היה יתום בילדותו, ונקרא על שם אביו 'מענדל ב"ר מענדל'. כשהיה ילד קטן, הלך להיות נער שוליה אצל סנדלר בעיירה, כדי להרוויח 'כמה קופייקות'. לסנדלר היו ערימות של מסמרים, משני סוגים: מסמרי עץ, ומסמרי ברזל. הסנדלר השית על מענדל הקטן משימה מיוחדת: לשבת שעות ע"ג שעות, ולמיין את המסמרים... ברזל לחוד, ומסמרי עץ לחוד.

והנה, יום אחד, האידיליה נגמרה: בנו של הסנדלר הגיע מהעיר הגדולה, והביא פלא חדש: מגנט. לעיני הנוכחים הוא הפגין את הבלתי יאומן: ברגע אחד המגנט שאב את כל מסמרי הברזל, והשאיר מסמרי העץ מיותמים, ואת מענדל'ה מיודעינו מחוסר עבודה...

ר' מענדל סיים את סיפורו במוסר השכל: "תמים! היה מגנט!..."

***

נורה אדומה ומהבהבת

השבוע, קרה משהו שצריך ומחייב להדליק נורה אדומה ומהבהבת. ילדים בביתר עילית שיחקו במשחק מסוכן: 'רולטה אוטובוס'. בצילום הוידאו של רגעים לפני, נראית קבוצת ילדים, שכמה מהם ממש 'מרקדים' בכביש, עם תנועות מתגרות לרכבים ולאוטובוסים. אחד גם הגדיל לעשות ופשוט נשכב על הכביש תוך שהוא מנופף בידיו וברגליו.

כפי שניתן לראות בוידאו, הסיפור הסתיים באורח עצוב: רכב שחלף אחרי אוטובוס, פגע בילד שלא הבחין בו והתפרץ לכביש. הילד הוגדר בתחילה כפצוע בינוני, אך למרבה הנס, מצבו של הילד השתפר והוא במצב טוב ב"ה, ובקרוב ישוחרר לביתו.

הסרטון שפורסם זעזע רבים. מסתבר, שזה לא המקרה הראשון, והתופעה מוכרת.

תמיד אפשר לחפש אשמים: אולי ההורים, מוסדות החינוך, או אפילו את השכנים שהבחינו בסכנה ולא התריעו מבעוד מועד. אך לא חכמה לחפש מתחת לפנס: המודעות היא היא שורש הבעיה. האם אנחנו לא רואים מעשים שבכל יום, איך שהורים מסיעים ילדים ללא כיסאות בטיחות? האם אכפת לנו כשבהסעות יש ילדים מעל המותר? האם זה בסדר שילדים נוסעים בצורה מסוכנת על אופניים חשמליות ומזגזגים בכביש, שלא לדבר על קסדות לאופניים, שפעם היה ניתן לראות פה ושם, והיום זה כמעט לא קיים?

בחיידר 'אהלי מנחם' החלו לפני כשנתיים ב'משמרות זה"ב'. חשבתי אז לעצמי, כל הכבוד על היוזמה הברוכה. אבל בא נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד... והנה, עבר חורף, הגיע קיץ לוהט, וחוזר חלילה, והם עדיין שם, בקור המקפיא, ובחום הלוהט: כמו שעון, בשעות ההגעה וסיום הלימודים. ילדי חמד עומדים ומסייעים לילדים אחרים לחצות בבטחה.

 
בקור ובחום: ילדי 'אהלי מנחם' חב"ד ביתר, במשמרות זהירות בדרכים

"צריך ללמוד מחב"ד על זהירות בדרכים", שמעתי מדברים השבוע, לאחר התאונה. לא רק חשוב כשלעצמו, שילדים מעבירים את הכביש ילדים אחרים. העניין הוא שהילד מקבל 'מודעות'. מודעות לעצמו ולסביבתו, ולאחריות. ונשמרתם.

***

קעמפ או קייטנה

השבוע פורסם מכתב של הורה שהגיע למערכת בשאלת נחיצותם של ה'קעמפים' בשנים האחרונות שהפכו לנורמה ומהווים נטל כלכלי, לעומת הקייטנות הפשוטות והזולות של פעם. פרסום המכתב עורר גלים של תגובות.

מחד גיסא, צודקים ההורים. הנטל כבד מנשוא, ובפרט למשפחות ברוכות ילדים. מאידך, הנהלות הקעמפים עמלים מאוד, להקנות לילדים חוויה משולבת גשמית ורוחנית גם יחד: אוירה חסידית, יחד עם אטרקציות פעילות, וכל זה עולה כסף. לעיתים ההשקעה גדולה כל כך, שההכנסות לא מספיקות, והמארגנים עושים מאמצים עילאיים להשיג כסף מתורמים חיצוניים.

בחלק מהתגובות טענו הורים כי יש לקמץ בפעילויות יקרות, ולהחזיר את האווירה הפשוטה של פעם: אטרקציות במינימום הוצאות.

אכן, פעם זה היה נראה אחרת. האטרקציות המרכזיות היו 'אש לילה', וכמה מדריכים שהתחפשו לערבים עם כאפיות להבהיל אותנו קצת, ולהכניס קצת 'אקשן'... (היום זה לא היה קורה... המודעות החינוכית אחרת לגמרי...) או אטרקציה נוספת ו'מרכזית': חפש את המטמון באמצעות פתקי חידה ברחבי כפר חב"ד... הקבוצה המאושרת שזכתה במירוץ הפתקים, זכתה בארגז שתיה מוגזת... אכן, היו ימים...

האם אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית ולחזור ולשחק ב'אש לילה'? כנראה שלא. אבל בהחלט יש מקום למנהלי הקעמפים לשקול פעילויות מאתגרות ועם פחות הוצאות.

קיץ בריא שיהיה.


הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.