מורי ורבותיי, כבוד הרבנים, יש כמה סיפורים מהרבי, אישיים.

כשהייתה הרבנית חולה, בחורף שנת תנש"א, הייתה בלי הכרה בבית הרפואה 'תל השומר'. הרופא אמר לי: הסי.טי. מראה שהיא תישאר ככה, בלי הכרה. לאחר כמה ימים, בא אלי הרב שבתאי ווינטרוב הי"ו, וסיפר לי שעבר אצל הרבי בחלוקת דולרים וביקש ברכה עבור הרבנית, והרבי אמר שש מילים: 'רפואה שלימה, הצלחה רבה, בשורות טובות'. לא הייתה זו דרכו להאריך כל כך, וכאן נתן ברכה של שש מילים. לאחר כמה ימים – התחילה לדבר. הלכתי לרופא, אמרתי לו: היי, ואיפה הסי.טי שלך?.. ענה לי: הסי.טי. טעה... וב"ה השתחררה וחזרה הביתה.

כשהייתי אצלו בי' בכסלו תשנ"ב ביקשתי ברכה, לאשה זכרונה לברכה, ולבת, תיבדל לחיים, ואחרים. נתן לה תשעה דולרים (בדרך כלל היה נותן דולר לכל אחד, לכל בקשה. ואם כן הייתי צריך לקבל שלושה-ארבעה. כאן נתן תשעה). לא הבנתי למה נתן תשעה דולר. חזרנו מאמריקה ט"ז בכסלו תשנ"ב. תשעה שנים אחר כך, ט"ז בכסלו תשס"א, נפטרה הרבנית. על כל דולר שנתן לי – חיה עוד שנה.

בדיוק שנתיים אחר כך, י' בכסלו תשנ"ד, היה מופת נוסף. באותה תקופה סבלה הרבנית ממשהו. חששנו מאד. לקחנו ביופסיה וכו'. באותו יום, בי' בכסלו הלכנו לרופא אחר: הסתכל ואמר, אין כלום! זו צ'סטה (יבלת)... כשיצאנו אמרתי לה: בדיוק בשעה הזו, לפני שנתיים בדיוק, היינו אצל הרבי וקיבלנו ממנו ברכה...

בשנת תש"ס הייתה לי בעיה בעיניים, הוצרכתי לעבור ניתוח אצל רופא, עברתי אותו, אבל הוא לא הביא לתוצאה רצויה. הסתובבתי אצל רופאים אחרים, לקחתי טיפות וכיו"ב וללא הועיל. לבסוף, אחרי השתדלויות רבות, הגעתי לרופא אחר בתל השומר שטיפל ב"ה בבעיה בהצלחה. הטיפול הזה היה בג' תמוז תש"ס..

בעיה נוספת שסבלתי ממנה, והסתובבתי אצל רופאים רבים, בבתי רפואה רבים, וללא הועיל. גם ניתוח שנערך לא הצליח. התפללתי לה' וביקשתי את ישועתו. היה זה לאחר ג' בתמוז, כשלבסוף מצאתי דרך טיפול חדשנית תשעה חודשים של טיפול – מאלול תשנ"ד – עד ג' בתמוז תשנ"ה, שנה להסתלקות. ראיתי את זה בחוש, פעמיים – ג' בתמוז הוא יום מסוגל, יום מיוחד. לכן אשרי אדם שביום הזה ילמד מתורת הרבי, ידליק נר, יתפלל, שה' יוציא אותנו מהגלות הארוכה הזאת.

*

הרבי דאג לכל אחד מישראל. כאשר היו יהודים, שלא ידעו מה זה תורה – שלח הרבי את חסידיו לפעול שהוא יניח תפילין. אותו יהודי מחלל שבת, לא יודע מה זה תורה! אבל הרבי ביקש שכל יהודי יניח תפילין. שכאשר יבוא אותו אחד אחרי מאה ועשרים שנה, יגידו לו: הרמב"ם פסק שמי שלא הניח תפילין לעולם, יש לו מקום מיוחד בגיהינום, הרמוז בתורה: קדמ"ת אשור – קרקפתא דלא מנח תפילין. אבל הרמב"ם דייק, מי שלא הניח 'לעולם'.

מי שהניח פעם אחת ניצל מהמקום הזה. והרבי הציל משם כל כך הרבה יהודים! בשנה הראשונה משהכריז על מבצע תפילין, מאייר תשכ"ז עד אלול תשכ"ח, הניחו רק בכותל המערבי מאה אלף יהודים תפילין! כעבור כמה שנים, הגיעה מישהו להניח תפילין בכותל, עשו לו מסיבה גדולה, וכששאל למה, השיבו: אתה היהודי המליון שמניח תפילין בכותל. אז הרבי הציל מיליון יהודים מדין קדמ"ת!

הרבי לא וויתר על שום יהודי. כל יהודי! שאלו אותו: איך אתה מצליח לעמוד כל יום שעות על הרגליים, לחלק דולרים. בגיל תשעים! אדם לא מתעייף? ענה להם: כשסופרים יהלומים – לא מתעייפים... כל יהודי היה אצלו כמו יהלום.

הרבי ידע לענות תשובה לכל שואל. יבוא רופא, יבוא מדען, יבוא כופר: לכולם יש תשובה עבורם. יצא פעם ספר קטן ממכתביו בנושא, 'אמונה ומדע', ספר קטן. לאט לאט, במהדורות הבאות, הלך וגדל. גם לשאלות מורכבות בנושאי אמונה, ענה הרבי בבהירות ובחדות.