צבי סופר, COL

את זה אף אחד כבר לא ייקח ממנו: אלי יונה, יהודי יקר, שלא גדל במחוזות ליובאוויטש, זכה לתעד את הרבי נשיא דורנו במשך מספר שנים, עד לג' תמוז. חסידים מגדירים בינם לבין עצמם דווקא את שנים אלו כ'שנות השפע' בהן הרבי הרעיף יותר משנים קודם לכן, שיחות, מאמרים, חלוקות קונטרסים ומעמדי דולרים לצדקה בשפע עצום ובאהבת ישראל שאין לה אח ורע.

ובאותן שנים, זכה אלי יונה למה שלא זכו אחרים: לשהות הכי קרוב לרבי, ולתעד רגעים רבים מספור. המזכרות האישיות שחסידים שומרים כעל בבת עינם, הם הרגעים בהם זכו לראות עין בעין את נשיא הדור, אם בחלוקת 'כוס של ברכה' במוצאי החג, דולר לצדקה, ורגעים אחרים.

היו גם רגעים אישיים ומיוחדים כשהרבי התייחס באופן מיוחד לצלם חצרות קדשינו, שהיה מצידו עמל לתעד אלפי חסידים ותמימים שעוברים אצל הרבי כבני מרון. לפעמים הרבי עצר את החלוקה, והתייחס באופן מיוחד לצלם של החצר. "הרבי לא נשאר חייב", שגור המשפט בפי החסידים.

 

ביום הקדוש ג' תמוז, חושף הצלם של הרבי אלי יונה בלשונו הציורית והמקורית שביבים מ'רבינו הקדוש', כמו שהוא אומר על הרבי.

תאר את הרגע, כשצילמת את הרבי לראשונה?

"התמונה הראשונה היתה כשצילמתי את הרבי בחלוקת הדולרים, באחד מימי ראשון.

"קודם כל, הזכות היא גדולה מאוד לעמוד ליד הרבי ולחוות את הרגעים בחרדת קודש, שרבנו הקדוש הקדיש לכל יהודי באשר הוא.

"כך עברו הנשמות שהרבי הגדירם כיהלומים, אחד אחד. הרבי, כידוע היה עומד שעות ארוכות עד שכל אלו שעמדו בתור קיבלו ממנו יעוץ וברכות לבריאות שלום בית ופרנסה...

היו רגעים מרגשים מאוד במהלך השנים. אך התמונה המרגשת ביותר מבחינתי, כשעמדתי ולפתע כך חשבתי 'הנה יש אתנחתא ובין לבין התורים, אגש אני לקבל ברכה מהרבי'...

עמדתי מול הרבי. הרבי הפסיק את החלוקה לרגע, שבעיני היו העבר ההווה והעתיד גם יחד... הסתכל בחיבה ובאהבת ישראל אין קץ, ללא גבולות, והחדיר את מבטו השופע רוגע והחודר לנשמתי.

וכאילו הרבי עצמו פוקד על המצלמה לפעול ולתעד את הרגע המיוחל לו ייחלתי לראשונה, לחזות את הוד קודשו של רבנו. וכמובן... שצילמתי. פנים אל פנים...


עין-בעין עם הרבי. התמונה שצילם אלי יונה באותו מעמד

על תמונה זו הגדיר הרב מרדכי שמואל אשכנזי זצ"ל: "הרבי נתן את מבטו אליך באהבת אמת. התמונה היא מסר אישי אליך".

אכן כך הרגשתי, והעברתי את התחושה הזו לרבים בעולם. התמונה התפרסמה ובחרדת קודש הוכנסה לבין כותלי ביתם של רבים, ומותירה בליבם רושם עז."

***

השליחות המיוחדת

"באחת הפעמים שהייתי אצל הרבי, ילדי גם היה נוכח. מסרתי לרבי את התמונות של ציון אחיו של הרבי ר' ישראל אריה לייב ז"ל, הטמון בעיר צפת. הציון היה סדוק ומראהו כמוזנח מאד. דוק של עצב ולחלוחית נראה בעיניו הקדושות של הרבי. פנה אלי הרבי ואמר "אתה עושה לי נחת מרובה".

מסרתי לעיתונות ולרבנים את התמונות כך שהם התפרסמו בכל העולם החב"די...
צילמתי גם תמונות של חסידי חב"ד נוספים שטמונים בבית העלמין בצפת שגם ציוניהם היו זקוקים לשיפוץ.

והפלא התרחש: מיד קמו אנשיי מצוות ומעשה והציונים שופצו, והעלייה לרגל לציונם התגברה ביתר שאת.

כך גם בתמונה שהבאתי כשצילמתי את מקום הציון של הרבנית מנוחה רחל בבית העלמין העתיק בחברון. היה זה בסיור שנועם ארנון וברוך מרזל ממנהיגי הישוב חברון ערכו, ופרסמתי את התמונה של הציון שחולל על ידי הפורעים הישמעלים, וכך הגיעה התמונה גם לרבי.

תקופה לאחר מכן, צילמתי את מזכיר הרבי הרב יהודה לייב גרונר בביקורו בציון הרבנית מנוחה רחל במתחם הסמוך לבית החיים בחברון, שהיה מוזנח באותה תקופה. שוב פרסמתי את התמונות.
ורק אז סוף סוף הייתה היענות גדולה: המצבה שופצה לתפארת ליובאוויטש והרבנית הצדקנית ע"ה.

כל אחד זוכה בחייו להגשים מצוות ושליחויות קדושות ועלומות. כך אני זכיתי, וכך כל יהודי באשר הוא...

***
כיהודי תושב ארץ ישראל, ללא קשר משמעותי עם חסידות חב"ד, איך למעשה הגעת לראשונה אל הרבי?

"באחת מנסיעותיי לאמריקה, אמרתי לאשתי הצדקת שילדנו גדלו ויש לי צער שאנחנו בגלות, כשהחינוך המורשתי של עמנו לא נמצא במחוזות החינוך של הילדים... ואני מודאג מאד.
אשתי שמחה מאד ואמרה לי שזו משאת נפשה...שילדנו יגדלו וילמדו במסגרת מורשתנו הקדושה.

כך הגעתי לאמריקה. ידידיי הרבים, במאים ומפיקים... ומשרדיהם נמצאים במגדלי מנהטן, ניסו להסיט אותי ממחשבות אלו שהיו להם כזרה, ולא מתאימות – לדעתם - לעתידו של העולם שמתפתח לתרבות חופשית מכל כבלים גלותיים מהעבר...

לקראת ערב שבת ושיחות עם הבוהמה בה הייתי מעורב כמפיק ואמרגן ידוע בשנות ה 70, החלטתי לנסוע ל-770. ומנקודה זו, הכל השתנה...

***

מי אתה??

סיפור מרתק במיוחד, יש לאלי יונה, ובמרכזו של הסיפור, השליח הבלתי נשכח הרה"ח אהרן אליעזר צייטלין ע"ה:

אלי יונה: "שאלו אותי תמיד: 'מה זכית שהרבי יעניק לך כזה יחס מיוחד? עיניתי שאני יהודי פשוט... בהקשר לכך, אספר לכם: ערב אחד, הייתי לצורך עניין מסויים במשרדי צעירי חב"ד בכפר חב"ד.

אני שואל אם יש מישהו שמגיע לצפת. דמות תמירה וחביבה ובעלת סמכות עונה... 'אני נוסע. אתה בא איתי', כך הוא קבע. ואני נשרך אחריו, אחרי השליח אחד הענקים, תרתי משמע... הרב השליח הצדיק זצ"ל הרב אהרן אליעזר צייטלין...

כך הוא נוהג, ושתיקה ארוכה משתררת ברכב, זולת נהם המנוע. בחוץ כבר חשוך, ומתקרבים לחצות. בין שני הרים לפני מירון... הרב צייטלין עוצר לפתע את הרכב ללא התראה מוקדמת.

ואני תוהה: 'מה קרה? האם הרכב נתקע?...'
לאחר דקות ארוכות אני רואה את הרב צייטלין דרך הראי במעורפל מעיף בי מבט כמאיים.

אוי, התחלתי לעשות חשבון נפש...
ובקול רפה אני אוזר עוז...
"כבוד הרב האם צריך לצאת החוצה או אולי לתקן או לדחוף את הרכב?..." ובקול רועם הוא עונה: "לא, הרכב תקין." ומגביר את עוצמת קולו...: "מי אתה.....?? אני לא נוסע עד שתגלה לי מי אתה".

"הרב אני. אני...יהודי פשוט..." אמרתי ברעד.
"לא יכול להיות..." פסק הרב צייטלין והמשיך: "אני נוסע הרבה לרבי ועם קבוצות של חוזרי בתשובה שבעמל רב אני משכנעם לבא לרבי. נו, ספר לי מי אתה שזוכה לקירובים כל כך תדיר ולעיני כולם..."

עניתי כמו שלכולם אני עונה:
"אני יהודי פשוט, חזרתי לשורשים בדחילו ורחימו. וזו דרך קשה מאד להחליף חברים אמנים מנהיגים מצד האחר של המתרס, לידידים חדשים שהתורה היא דרכם. חסידים שליחים ענקים שבענקים...
שועטים חורשים כל תלם קלים וקשים ומזיזים ועוקרים בכוחות לא מובנים לאדם הפשוט... שליחויות עלומות להציל נשמות תועות, להדריך לעזור בכל עניין.
היו לי קשיים רבים בתחילת דרכי, אך צלחתי אותם בעזרתו המדריכה של הרבי.
הרבי היה עוצר לידי ומעודד אותי להמשיך ולא לחשוש.

וכך עניתי לרב צייטלין, שהרבי רצה להראות דוגמא, איך מעודדים יהודי פשוט לא ליפול בדרכו הקשה... לחזור לשורשים.
כך שקוויתי שתשובה זו תספק את כל השאלות...

***

מעשה בתמונה

ממשיך אלי יונה ומספר: "היה זה בעקבות הכרזתו של הרבי בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, שעיני הבורא בארצינו ארץ הקודש מראשית שנה ועד אחריתה, ועודד רבים לטוס ארצה.

ואכן טסתי ארצה.

שליח ממרכז הארץ שמע שחילקתי במעמד מסויים תמונות של הרבי, ופנה אלי בבקשה מיוחדת: אימו אושפזה בתל השומר, וישמח באם אוכל לתת לו תמונה אחת של הרבי. לאחר זמן, הוא פוגש אותי ומספר:
סמוך למיטתה של אימו שאושפזה כאמור ב'תל השומר', היתה שכנתה שלמרבה הצער חלתה במחלה קשה.

השליח מיודעינו, בכדי לשמח את אימו מראה לה את תמונת הרבי...
האישה השכנה קמה, לקחה מידיו את התמונה והצמידה אותה בחוזקה לליבה.
השליח רצה לגשת ולקחת את התמונה... אך אמו עצרה בעדו...
וראה זה פלא: למחרת, הרופאים שקבעו את ימי עזיבתה. את החיים... נדהמו לראות אשה בריאה לחלוטין ומאושרת. לאחר הבדיקות התברר הנס המופלא...
כך סיים את סיפורו השליח", מתאר אלי יונה ברגש רב.

***

לסיכום, מתאר אלי יונה את השאיפה האישית שלו ביום קדוש זה, ג' תמוז:
"שאיפתי במיוחד ביום קדוש ונשגב זה, לראות את הרבי עומד בפתחו של בית המקדש השלישי עם כל האבות הצדיקים והרביים הקדושים, מניף את ידיו.
וכך מתקיימת הנבואה "ענווים הגיע זמן גאולתכם"!


------------

על פי בקשת הצלם אלי יונה, אין לעשות שימוש\להעתיק\לשמור תמונות מכתבה זו בלי אישורו המפורש.