כשתבוא
וחיוך גדול על פניך
כמו בימים הטובים
תראה אותנו
יגעים מדרך ארוכה
ומבט לאה בעינינו
אך ניצוץ בוער בתוכנו
ואנחנו לא נדע
מה נעשה,
כי אליך עינינו,
וליבנו,
ודמעה שעל לחיינו,
ולשוננו דבקה לחיכנו,
ובכל זאת
שליחותך לא שכחנו
ואם כל שנה
עומדת לנו כדיין
אז הנה בית דין
מנינו, עשרים ושלושה (!)
הרי עכשיו כבר ניתן
לדון את נפשנו
לחיים ולברכה
ולו על כך שחיכינו לך
בכל יום
שתבוא!

***

עוד ג' תמוז, עברה לה שנה
365 ימים של "היום" והוא עוד לא בא,

וכשהשמש שקעה לה הצל רק גדל
העלם והסתר וחשוך ואפל,

אנ"ש והתמימים, הם לא שוכחים
אבל מה על צאן קדושים- שלא היו נוכחים?!

דור השביעי, נשמות בגופים
ננסים הנישאים על כתפי ענקים...

בתור ליחידות, אל גן עדן התחתון
עמדנו מצפים, רק לא בזמן הנכון,

לחלוקת הדולרים של כל יום ראשון
הגענו שפופים, מוכי צימאון,

לכוס של ברכה ייחלנו, קיווינו
רצה הבורא וגם לזאת לא זכינו,

רק מעבר למסך ואותיות מודפסות
רוצים קצת יותר, לא מספיק לפחות...

חסידים מתגעגעים, חסידות מייחלות
רק אנו לא יודעים אנה לפנות,

מאמר, שיחה, רגעים שלא הכרנו
הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו!

ברכת הבנים, לעקאח, הקפות
הלא למראה עיניים נשמותינו מצפות!

הם מתוועדים פה ושם, נאחזים בזיכרון
רק לנו קשה להציף בדמיון -

כי אלפי התמונות שמופיעות פה עכשיו
לא יחליפו מבט אוהב מאב לבניו...

הגלה נא לעינינו, מתחת עשרה טפחים
הסר המחיצות, כי רק לך אנו מייחלים!