מערכת COL
|
יום כ"ח סיון ה׳תשע״ז
22.06.2017
האם כוהנים חייבים בהפרשת תרומה? ● פינת ההלכה
האם כוהנים חייבים בהפרשת תרומה? ● הרב יוסף-שמחה גינזבורג משיב במדורו ב'שיחת השבוע' האם כוהנים חייבים בהפרשת תרומה?
צילום: מנדי הכטמן
שאלה: האם כוהנים חייבים בהפרשת תרומה?
תשובה: נכתב בספר החינוך, שגם כוהנים ולוויים חייבים לעשר את הפירות שלהם, שנאמר: "כן תרימו גם אתם", ופירשו חז"ל: "אתם" – הלוויים; "גם אתם" – לרבות הכוהנים.
בתורה נאמר (קורח יח,יב): "כל חלב תירוש ודגן, ראשיתם אשר יתנו לה', לך [=אהרון] נתתים". משמעות הדבר, שעם ישראל נותן את התרומה (ואף המעשר) לה', וה' הוא הנותן אותם לכוהנים וללוויים. ואכן, הנתינה לה' חייבת להתבצע גם אם בסופו של דבר התרומה נשארת בבעלות הנותן.
בתרומות ובמעשרות יש שתי פעולות: ההפרשה – שיש לבצעה תמיד בשלמותה, גם במקרים של ספק, כדי שהפירות יהיו מותרים באכילה; והנתינה – של התרומה לכוהן, של המעשר ללוי, וה'מעשר עני' – לעני (רק את ה'מעשר שני' אין מפרישים פיזית אלא הוא נפדֶה על מטבע).
למעשה, ב'טבל ודאי' יש להפריש מעשר (עשרה אחוזים) ללוויים. לפי מנהג ירושלים נותנים את המעשר בפועל ללוי, וכאשר בעל הפירות הוא כוהן או לוי, ביכולתו לאוכלם בעצמו או לתיתם ללוי אחר. ויש המקילים שבימינו אין חייבים בנתינה ממשית לכוהנים וללוויים, כי אין ודאות שהם אכן כוהנים או לוויים. את התרומה ותרומת המעשר (קצת יותר מאחוז אחד מהפירות) צריך גם הכוהן לעטוף ולהשליך לאשפה, כי בימינו התרומה אסורה באכילה לכוהן.
גם בהפרשת חלה הכוהנים חייבים, ומן הדין החלה יכולה להישאר ברשותם, אבל מכיוון שבימינו אי-אפשר לאוכלה בטהרה, גם הם שורפים אותה, ככל ישראל.
מקורות: ספרי לבמדבר יח, כח. רמב"ם הל' מעשר פ"א ה"ג. ספר החינוך, מצווה שצה. משפטי ארץ פי"ז.
תשובה: נכתב בספר החינוך, שגם כוהנים ולוויים חייבים לעשר את הפירות שלהם, שנאמר: "כן תרימו גם אתם", ופירשו חז"ל: "אתם" – הלוויים; "גם אתם" – לרבות הכוהנים.
בתורה נאמר (קורח יח,יב): "כל חלב תירוש ודגן, ראשיתם אשר יתנו לה', לך [=אהרון] נתתים". משמעות הדבר, שעם ישראל נותן את התרומה (ואף המעשר) לה', וה' הוא הנותן אותם לכוהנים וללוויים. ואכן, הנתינה לה' חייבת להתבצע גם אם בסופו של דבר התרומה נשארת בבעלות הנותן.
בתרומות ובמעשרות יש שתי פעולות: ההפרשה – שיש לבצעה תמיד בשלמותה, גם במקרים של ספק, כדי שהפירות יהיו מותרים באכילה; והנתינה – של התרומה לכוהן, של המעשר ללוי, וה'מעשר עני' – לעני (רק את ה'מעשר שני' אין מפרישים פיזית אלא הוא נפדֶה על מטבע).
למעשה, ב'טבל ודאי' יש להפריש מעשר (עשרה אחוזים) ללוויים. לפי מנהג ירושלים נותנים את המעשר בפועל ללוי, וכאשר בעל הפירות הוא כוהן או לוי, ביכולתו לאוכלם בעצמו או לתיתם ללוי אחר. ויש המקילים שבימינו אין חייבים בנתינה ממשית לכוהנים וללוויים, כי אין ודאות שהם אכן כוהנים או לוויים. את התרומה ותרומת המעשר (קצת יותר מאחוז אחד מהפירות) צריך גם הכוהן לעטוף ולהשליך לאשפה, כי בימינו התרומה אסורה באכילה לכוהן.
גם בהפרשת חלה הכוהנים חייבים, ומן הדין החלה יכולה להישאר ברשותם, אבל מכיוון שבימינו אי-אפשר לאוכלה בטהרה, גם הם שורפים אותה, ככל ישראל.
מקורות: ספרי לבמדבר יח, כח. רמב"ם הל' מעשר פ"א ה"ג. ספר החינוך, מצווה שצה. משפטי ארץ פי"ז.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
