לפני כשנתיים, פסע בחור יהודי אמריקני מבולבל בשם מתיו מילר בסנטרל פארק, מהרהר על דרכו בחיים. לפתע ראה חסיד חב"ד יושב לבדו על ספסל. החסיד, שהתגלה מאוחר יותר כרבי דב יונה קורן, פנה ללא כל סיבה נראית לעין לבחור הצעיר והזמין אותו לשבת עמו.

שנתיים לאחר אותה פגישה מקרית, השתנה מזלו של מתיו מילר. הוא שינה את שמו למתיתיהו, התחזק באמונתו והפך לחסיד חב"ד נלהב, שמאמין בקב"ה ומקיים את כל מצוותיו. דבקותו בקיום המצוות לא מנעה ממנו להמשיך ולעסוק באהבתו הגדולה השניה מוזיקת הראפ וההיפ הופ, הנחשבת היום למוזיקה הפופולרית ביותר בקרב הצעירים בכל רחבי העולם. בשנתיים שחלפו, למרות שגידל זקן, התחיל לשמור מצוות ושינה את הופעתו כיאה לבחור חרדי, דרך כוכבו המוזיקלי של מתיתיהו והוא הפך לאחד הזמרים המבוקשים ביותר בארצות הברית. כרטיסים להופעתו נמכרים חודשים מראש.

"אני מודה שהרבי היה רוצה שאני אשב בישיבה ואלמד", הוא מצהיר, "אבל מבחינתי, המוזיקה היא האנרגיה שלי. זו הדרך שלי להשפיע על אנשים ולעודד את רוחם. לוותר על כך, יהיה מבחינתי ללכת נגד רצון האל. אגב, גם קהילת זמרי הראפ באמריקה חשבו בהתחלה שאני תמהוני, אבל עכשיו הם רואים אותי באופן 'קולי' לחלוטין. סבבה להם שיש חרדי ששר ראפ".

לנוכח ההתפתחות המופלאה בשנים האחרונות של יוצרים דתיים בכל גווני הקשת האמנותית מסרטים דרך הצגות וספרות נדמה שגם ראפר עם ציציות היה רעיון בהחלט מתבקש. אגב, לידיעת הבנות, מתיתיהו עדיין רווק.


לא רואה נשים


"אמינם היהודי עם הציצית
אתה לוחם שנלחם על נשמתו
המים מציפים אותך
ואתה מנסה להמשיך ולהילחם נגד הזרם".
("לוחם")

סצנת הראפ וההיפ-הופ, למי שלא היה כאן בשנים האחרונות, החלה בשוליים האמריקנים והאירופאים וסחפה אחריה את כל העולם. מדובר במוזיקת מחאה, שאין בה קצב, משקל, בתים מאורגנים ופזמון, כפי שהכרנו בעבר, אלא היא מבוססת על יכולת דיבור מהיר במיוחד של הזמר המבצע, בלבוש זרוק למהדרין ובבתים ארוכים ארוכים המסתיימים בפזמון קצר קצר. זמר הראפ וכך גם זמרי ההיפ-הופ, מדברים יותר מאשר הם שרים, וכדי לעקוב אחריהם צריך הרבה סבלנות ויכולת קליטה מהירה. אגב, כדי להשתלב בקלות בין הזמרים וחובבי המוזיקה הזאת, כדאי להכיר את המילה "יו". זמרי הראפ וההיפ-הופ נוטים, משום מה, להשתמש במילה זו הרבה מאוד פעמים.

על רקע המציאות הזו, מתיתיהו נראה שונה ואחר. הוא עולה לבמה בלבוש חרדי מלא, עטור בזקן וכל הופעתו אומרת "חסיד טוב ירושלים" (או ברוקלין). בנוסף להופעתו החיצונית השונה והמוזרה, הוא גם עולה לבמה ללא עדשות המגע שלו ומצהיר כי הוא עושה זאת מסיבה דתית: מתיתיהו לא רוצה לראות את הנשים בקהל, אשר יכולות לגרום, חלילה, ליצר הרע שלו לעבוד שעות נוספות.

"אני מרבה לחשוב על האנשים שבאים להופעות שלי", הוא אומר. "אני מודה שרובם יהודים, אבל אני לא רואה בזה דווקא משהו רע. בניו-יורק, לדעתי, הרבה מאוד אנשים חשים שחסר להם אמן יהודי ששר בסגנון היפ-הופ. אני חושב שאני ממלא את החסר הזה".

ממלא או לא ממלא חסכים, התגובה הראשונה להופעתו של מתיתיהו על הבמה היא הלם קל. כשהוא עולה לבמה אפשר להרגיש את המתח באוויר ואת התפרצות השמחה. מתיתיהו, המצויד בכיפה שחורה ענקית, זקן מטופח, בגדי שבת מבריקים ומשקפי שמש, נותן במשך שעתיים שואו מדהים. אחרי שמתרגלים לעובדה שהבחור מולך, שנראה כמו עוד מתפלל ממוצע מבית הכנסת, הוא בעצם ראפר, ההנאה אף גוברת. הוא מנופף בידיו, מדבר במהירות עצומה ואומר מילים שנשמעות לצופה הממוצע בערך כך: "יו, בבא בתרא, ר' יוחנן מאן, טייק איט, אני שומר נגיעה, הייתי עבריין, היום אני חסיד, עכשיו אני את החרדים מרקיד". למעריצים, משמעות המילים ממש לא משנה והם מדקלמים איתו בצורה מעוררת הערצה.

"היום יש לי פחות אגו מפעם", מודה מתיתיהו, "כשאני כותב שיר, אני מנסה לצייר לי איזו תמונה בראש. למשל, אני יכול לראות בחור חסידי מתפלל ליד הכותל ולקשר את זה למשהו שראיתי במנהטן. ככה אני כותב את השירים שלי".


סמים ואלימות

"בקווי הריקנות מצאתי את עצמי מוותר
קשור לכלום פעמים כה רבות
הצלת את נשמתי מליפול לצד האחר
בזכותך נשמרתי מעולם הקליפות"
("נ נה נה מחסה")

מתיתיהו נולד בפנסליבניה לפני 26 שנים בשם מתיו מילר. המשפחה בה גדל היתה משפחה יהודית חילונית, שלא ראתה ביהדות משהו יוצא דופן שיש לשמור עליו. מתיו הצעיר גדל באזור שבו לא היו כמעט יהודים. "זה לא בדיוק נכון שהמשפחה שלי היתה לגמרי אתאיסטית", הוא מסביר. "הם פשוט לא התעניינו בכלל ביהדות. כאילו, אם אני הייתי מתחתן עם איזה אמריקנית, אני לא מניח שההורים שלי היו מתעלפים או משהו כזה. צריך להבין שפשוט לא היה לנו שום קשר כזה או אחר עם היהדות. זה לא עמד בכלל ברקע".

בגיל 14 חווה מתיו את משבר גיל העשרה. בעוד אצלנו בחברה הדתית, בחור במצוקה נחשב בדרך-כלל למישהו שקצת מאריך את השיער ומאחר לתפילה בשבת בבוקר, אצל מתיו המשבר התבטא בהליכה על הקצה, כמעט עד הגבול של סכנת חיים. הוא התחבר לחבורות של מסוממים ואלכוהוליסטים, העביר את זמנו בקטטות אלימות וחיבר שירי ראפ שהכילו מילים קיצוניות וקשות. בקיצור, תורה, עבודה וגמילות חסדים לא עמדו ממש בראש מעייניו באותה תקופה. "אני חושב שגם אז היתה הרבה אמת מצפונית ורוחנית בשירים שלי", אומר מתיתיהו ולפתע פורץ בצחוק, "רק שאז קיללתי המון... אבל כשאני מסתכל לאחור, אני מבין עד כמה השירים שלי אז היו חסרים קצת בגרות". אין ספק שאם היו אומרים באותם ימים לאמו של מתיתיהו, שהבן המכור לסמים ואלכוהול יהפוך לסמל של תנועת חב"ד, היא בוודאי היתה מגחכת. אבל השינוי בחיי מתיתיהו עמד ממש בפינה.


מתיתיהו חוזר בתשובה

"אתה האור שבחיי מאז ולעולם,
אלוקים, אתה מנצח את החושך והדלות
לך אשיר בשמחה עד הבוקר
למרות שדוד המלך לוקח אותי בקלות"
("נר")

בגיל 18, ממש כמו בסרטים, החל קול פנימי לומר לו שהדרך בה בחר אינה הדרך הנכונה. שריקנות וסמים לא יכולים להוות תחליף לחיים. מתיתיהו החליט לחתוך באחת את חיי הרחוב ויצא למסע לכיוון הרי רוקי. הוא התיישב שם, חש שוב ושוב את הקול הפנימי מייסר אותו, והחל לערוך התבוננות פנימית על חייו. כמו דוד המלך, גם מתיתיהו נשא עיניו אל ההרים לראות מאין יבוא עזרו. כשהתבונן בנוף המרהיב הנשקף מהרי הרוקי, כשנשם את האוויר הנקי, כשהביט בציפורים ובפריחה, לרגע נפלה עליו הארה ששינתה את חייו מהקצה אל הקצה הוא הבין שיש אלוהים.
"ההרים שם העניקו לי השפעה עצומה", מרחיב מתיתיהו, "הבנתי שאני לא יכול יותר להתנהג בחוסר אחריות ולחיות כמו איזה מתבגר מטומטם בשארית חיי. מאותו רגע התחלתי לחפש. אגב, החיפוש שלי לא היה דווקא החיפוש אחרי היהדות. עצם העובדה שיש אלוהים לא מחייבת אותי דווקא להיות יהודי. חשבתי אז על חיפוש אחר, אמונה באופן כללי".

מתיתיהו (אז עדיין מתיו) החליט שאם יש אלוהים, אז כדאי להגיע הכי קרוב אליו. הוא ארז את המזוודות ונסע לישראל, המקום הכי קרוב ליושב במרומים. כאן הוא הבין שהאמונה באל היא לא רק שיגעון חולף, אלא הדבר האמיתי. מתיתיהו התחיל להרגיש בפעם הראשונה את הדבר המכונה "זהות יהודית" מתרקמת בו. הוא רקד לראשונה בחייו עם חסידים בכותל המערבי, התפלל בדבקות, בכה כמו ילד והציץ בדפי גמרא. לאחר שאזל כספו והוא נאלץ לשוב לביתו, הוא חשש שמא לא יצליח לשמר את ההתלהבות היהודית שפיעמה בו וישוב בקרוב לחיי הרחוב. הוא שקע שוב בדיכאון, הרגיש ששום דבר לא הולך לו. ההורים שלו, שלא הבינו מה הוא רוצה מעצמו, החליטו לרשום אותו לבית ספר למוזיקה בניו-יורק. שם התוודע לראשונה למוזיקה של הרב שלמה קרליבך והבין שזה הייעוד שלו להיות קרליבך של מוזיקת הראפ. לאחר פגישתו המקרית עם הרב קורן בסנטרל פארק, העמיקו קשריו של מתיתיהו עם חסידות חב"ד, עד שהפך לחסיד לכל דבר.

היום מתגורר בקרוואן הייטס, מרכז חסידי חב"ד. בעקבות הופעותיו, שזכו להצלחה עצומה, החתימה אותו חברת תקליטים המתמחה במוזיקה יהודית על חוזה ארוך טווח והוציאה כבר את שני תקליטיו הראשונים, שמכרו מאות אלפי עותקים.

בשיריו מגולל מתיתיהו את סיפור חייו, מימי הרחוב הקשים ועד הפיכתו לחסיד מאמין. כיום החסידות גאה בו ורואה בו את אחד מסמליה המתחדשים והרעננים. מתיתיהו עצמו מגיב על כך בצניעות מסויימת ואומר ש"בסך-הכל, כולנו עושים את רצונו יתברך בדרך זו או אחרת. אם מישהו יתחזק בדרכיו בעקבות כך, מה טוב. אפשר להיות דתי וגם אמן. אין עם זה כל בעיה".