הרב יצחק גורליק, קאזאן 

אינני מזקני העדה ואינני נמנה עם חוג מקורביו. ראיתי אותו כמו כולם, בתפילות, בהתוועדויות וכמובן ברכב.

אך זכיתי והוא הגיע לעירי. לא יודע מי הגה את הרעיון ולא ממש חקרתי להבין מה עמד מאחוריו. קפצתי וחטפתי כמוצא שלל רב. ככה פתאום, באמצע החיים ר׳ בנימין האגדי ואני. לא דקה ולא שתיים, לא שעה ולא שעתיים. הוא הגיע לבד והיה פה כמעט יומיים.

שאלתי והוא ענה, סיפרתי והוא שמע. בערב, בהתוועדות, הקהל שאל... שאלות שחסיד לעולם לא ישאל... אך הוא ענה, ענה תשובות שחסיד לעולם לא יקבל...

החוויה שמורה אצלי (גם התמונות), אך את השיעור לחיים קיבלתי דווקא מתגובתו הספונטנית לאפיזודה מצויה מהחיים.

לוויתי אותו לחדר ועזבתיו למנוחה. לא היה לו טלפון ומי שהיה צריך, תפס אותו דרכי.
בשעת המנוחה התקשר אלי פלוני שרצה לדבר איתו. אמרתי שכעת אני לא לידו, כשאחזור אליו אודיע.
כשחזרתי, סיפרתי לו שפלוני חיפש אותו וניסיתי לתפוס את אותו להודיעו שאני עם ר׳ בנימין והוא יכול להתקשר אלי ולדבר איתו. כשלא הצלחתי לתפוס את פלוני, הצעתי לר׳ בנימין להודיע לפלוני ההוא דרך מישהו מסויים שעובד איתו שאפשר להתקשר כעת.

פה הגיע השיעור בלי שהוא ינסה למסור אותו. ר׳ בנימין לא הצליח לקלוט את ההגיון שבדבריי... הוא פשוט לא הצליח להבין מדוע אותו מישהו מסויים צריך לדעת שהפלוני ההוא חיפש את ר׳ בנימין ורוצה לדבר איתו...

זה שיעור ענק לחיים: לא צריך סיבה בשביל לשתוק. סיבה, סיבה טובה, צריך בשביל לדבר!

זה לא שיעור בהלכות לשון הרע ולא באבקה. זה גם לא קורס בשמירת סודות. זה גלגל הצלה הכרחי ליחסים פשוטים ותקינים בין איש לאשתו ובין אדם לחברו.
דוק ושכח.