הלהיט של מרום הגליל: הצצה לכתבה ב`כפר חב"ד` ● מיוחד

בית חב"ד נייד שנחנך בשבועות האחרונים ופועל בתוך אוטובוס מיוחד המעוצב להפליא, הפך לאטרקציה ביישובי מרום הגליל ● "היום ילדים מחוברים לכל מיני טכנולוגיות וספונים בבתים", אומר השליח הראשי הרב מאיר משאש, "חייבים להתחדש אם רוצים להמשיך לעשות מבצעים כמו שצריך" ● בית חב"ד על גלגלים שנחנך לאחר 30 שנות שליחות, הוא חוליה בשרשרת פעילות שעליה חולש הרב משאש ● החלום המוזר, נס ההצלה המצמרר מהטיל האיראני, ושם היישוב סִפְסוּפָה שבו הוא מתגורר שהוחלף ל'כפר חושן' בעקבות... מועדון צבאות ה' ● הצצה מיוחדת לכתבה המתפרסמת בשבועון 'כפר חב"ד' הרב מאיר מאשש

הדף הפותח בכתבה המתפרסמת ב'כפר חב"ד', היום

חיים גיל, שבועון 'כפר חב"ד'

סיפורים על שלוחים שבעצמם התקרבו על ידי שלוחים אחרים כבר הפכו לתופעה נפוצה. לא. לא מדובר על "שליח עושה שליח", אלא על תופעה רחבה יותר שבמסגרתה יהודים שהתקרבו על ידי שלוחים, התחזקו והפכו בסופו של דבר בעצמם לשלוחים שמקרבים יהודים אחרים.

כזה הוא לכאורה סיפורו של הרב מאיר משאש (הוגים מסאס), השליח במועצה האזורית 'מרום הגליל', שנכנס השנה לשנת השלושים בשליחותו תוך שהוא משיק פיתוח חדש שעליו עמל זמן רב – בית חב"ד נייד שינוע בין כל מושבי המועצה הפזורים על שטח רחב ידיים, מאביבים ודובב שעל גדר גבול לבנון בצפון ועד טפחות בדרום, מחזון ומעין אל-אסד במערב ועד ליבנים במזרח. כשמה כן היא – מרום הגליל. היא משתרעת על חלקו הגבוה של הגליל העליון, והר מירון – ההר הגבוה ביותר בגליל – מתנשא במרכזה.

היא משתרעת על שטח של כ-200 אלף דונם ובה עשרים ושלושה יישובים, שבהם מתגוררים קרוב לעשרים אלף נפש. מתוכם שני יישובים של שאינם מבני ברית, שני יישובים שאפשר להגדיר חרדיים, וקיבוץ אחד.

לפני שנחזור להיסטוריה הרחוקה ולתחילת שליחותו של הרב משאש ביישובי המועצה, נחזור קצת יותר מעשור לאחור. הסיפור שיובא כאן אולי יישמע לכם כמו סיפור ממחוזות הדמיון, אבל בעבור נשוא סיפורנו, כמו גם בעבור בני משפחתו ורבים מתושבי המועצה, מדובר בסיפור ניסי מהסוג שמספרים על התנאים הקדושים שהתגוררו וחיו על האדמה הזו.

החלום המסעיר

היישוב ספסופה, או בשמו החדש והיהודי 'כפר חושן' – תזכרו את השם הזה, גם לו קשר לשליחות – שוכן קרוב ליישוב הערבי ג'יש, או בשמו היהודי הקדום גוש חלב, ובו מתגוררים זה לצד זה רוב נוצרי ומיעוט מוסלמי. הרב משאש, בגלגולו הקודם, טרם חזרתו בתשובה, למד עם כמה ילדים מהיישוב הערבי. כל ההקדמה הארוכה הזו נועדה למקם את סיפור הנס ששינה לחלוטין את עבודת השליחות של הרב משאש.

"בשנים ההן הייתי עובר ביישובים בימי שישי עם רמקולים שמכריזים על זמני כניסת השבת. תוך כדי, ברקע, אני משמיע מוזיקה חסידית. אני עובר בדרכי גם בגוש חלב ופעמים רבות אני רואה צעירים, גויים כמובן, שעומדים ורוקדים 'משיח-משיח' עם המוזיקה. באחד הלילות חלמתי שאני נמצא בכניסה לגוש חלב ואני פוגש חבר נוצרי מימי בית הספר שיש לי קשר טוב אתו. אנחנו מדברים ופתאום אני רואה, בחלום כמובן, קבוצה גדולה של ערבים מוסלמים מתקדמים לעברנו בצעקות עם זעם בעיניים.

"ככל שהם מתקרבים אני מבחין בסכינים ובגרזנים שהם נושאים ומבין בתת המודע שלי שאני הוא מטרתם. ברור לי שהם מתכוונים להרע לי ושעלי להימלט. הגוי הנוצרי לידי צועק לי 'אימשי' (לך, ברח!) ואני באינסטינקט מתחיל לרוץ במעלה הרחוב עמוק אל תוך היישוב מתוך הבנה שאם אחזור לרכב לא אספיק לעשות זאת. הם מגיעים מרחוב מקביל ויורדים לכיווני ואני רץ ברחוב אחר כלפי מעלה. לפתע אני רואה מעל לראשי לכל רוחב הרחוב גיליוטינה ענקית יורדת משני עמודי חשמל בצידי הכביש. זה חלום, כן?

"אני מבין שאם חס וחלילה לא אספיק לעבור את המקום המשוער שבו תנחת, לא עלינו ולא עליכם, זה יהיה הסוף. הייתי אחד מעשרת הרצים הטובים ביותר בעת שירותי בצה"ל כך שיכולתי לחשב את המהירות הנדרשת כדי לעבור מתחת לגיליוטינה, והצלחתי איכשהו לחמוק ממנה כשחלק ממנה פוגע ברגלי ואני נפצע. הערבים נבלמים אל מול הגיליוטינה הענקית ואני ממשיך לרוץ כלפי מעלה וחולף על קבר רבי מאיר בעל התוספות ועל ציונו של רבי יוחאי, אביו של רבי שמעון. אני ממהר אל הבית האחרון ברחוב שמאחוריו נמצא קבר יואל הנביא. אני אומר לעצמי שאתחבא במערה של יואל הנביא שנמצאת לא הרחק משם, לאחר הפסגה, עד יעבור זעם.

"רגלי פצועה ואני כבר מגיע לבית האחרון ביישוב שעומד בפסגת ההר (גוש חלב בנויה על פסגת הר. ח"ג). אני מבין שעלי להיכנס לבית כדי לחצות אותו ולהגיע למערה של יואל הנביא. אני פותח את דלת הבית ועומד נדהם. הבית מלא בחסידים. אני לא מכיר אף אחד מהם. במרכזו שולחן ארוך-ארוך כמו השולחן של ההתוועדויות והרבי יושב בקצה על כיסא אדום וכולם מנגנים את ניגון הבינוני. אני עומד שם המום ואומר לאחד החסידים: מתי הרבי הגיע לפה?

"הוא נעמד ודופק על השולחן תוך שהוא צוחק ואומר לכל האנשים שסביבו: 'תראו אותו, הוא אומר שזה הרבי'. אני לא מבין מה כוונתו אך אז מסמן לי אחד מהחסידים שיושב לימין הרבי באמצעות תנועת יד: אל תשים לב אליו, הם לא רואים את הרבי. רק אני ואתה רואים. שוב, מזכיר, מדובר בחלום.

"בדיוק באותו רגע, הרבי מסתכל אלי. הרבי אומר לי לומר לחיים ומברך אותי ואני מתעורר שטוף זיעה ורועד. החלום הזה לא הרפה ממני וטרד את מנוחתי. אבל בכל זאת, יש תפילה, יש ילדים ואני צריך להגיע לבית ספר בצפת שם אני מלמד כבר שנים ארוכות, כך שדחקתי את החלום לשולי התודעה.

"בהפסקה הלכתי לחדר המורים כדי לאכול ארוחת עשר. פגשתי שם חבר טוב, את הרב יעקב אוחנונה. לקחתי אותו הצידה וסיפרתי לו את החלום. אומרים שחלום יש לספר למישהו חבר ואוהב, כי החלום הולך אחר פתרונו. הוא מקשיב רוב קשב, מסתכל עלי ואומר: היה לך איזה סיפור קשה עם ערבים והרבי הציל אותך מידיהם. דבריו התקבלו על דעתי והחלום נשכח".

כך יצאתי לשליחות

חכו. אל תלכו לשום מקום. הסיפור עוד לא נגמר. עכשיו נעשה אתנחתא קלה ונחזור קרוב לארבעים שנה לאחור. מאיר משאש הוא בחור צעיר שזה עתה סיים את שירותו הצבאי, לאחר שלמד בתיכון עיוני נחשב בצפת. יש לו חמש יחידות בגרות בכל המקצועות הריאליים והוא חוזר למושב שבו נולד וגדל – ספסופה, ומתגייס לעזור בקרב בני נוער במקום. את חב"ד הוא מכיר ברמה של שלום-שלום ותו לא.

כמו כל צעיר ישראלי מצוי נתקל במשך השנים בחב"דניקים. הוא מה שקרוי מסורתי. טוב לו בחיים, הוא מרגיש שהוא תורם לחברה בתפקידו כרכז פעילות נוער ביישובי המועצה וענ"ק (עובד נוער קהילתי) ביישוב המקומי, וחייו זורמים על מי מנוחות. אל דאגה. זה לא יימשך עוד זמן רב. במחצית הראשונה של שנות המ"מים הוא מתקרב ליהדות, מציץ ונפגע.

כבר בעת ההיא הוא מוצא את עצמו שוהה עוד ועוד בישיבה בצפת והופך לחב"דניק מן השורה. לאחר החתונה הוא לומד בכולל 'צמח צדק' בעיר. בכל הזמן הזה הוא מתגורר בספסופה וכבר בשנת תשמ"ה מתחיל בפעילות נמרצת של הפצת יהדות. בשנת תשמ"ו כבר קיים במקום מה שאפשר להגדיר בית חב"ד.

"אבל את השליחות קיבלנו בפועל בתשמ"ח. באותה שנה הייתי בתשרי אצל הרבי. היה שם יהודי יקר ושמו הרב שאול אליטוב. הוא ישב עלי שלושה ימים וניסה לשכנע אותי לכתוב לרבי שאני רוצה להיות שליח ביישוב. אני לא הסכמתי. לא חשבתי שאני ראוי לכך ובכלל לא העליתי את זה בדעתי.

"הוא ניסה להסביר לי שבמילא אני פועל ביישוב ואין סיבה שלא אהיה שליח. אחרי שלושה ימים שבהם לא הרפה ממני, הסכמתי. ישבתי וכתבתי לרבי ושנינו נכנסנו למזכירות. שם היה הרב בנימין קליין עליו השלום. אמרתי לו שיש לי שאלה לרבי. הוא שאל באיזה עניין, ואמרתי לו 'בעניין שליחות'. 'טוב', הוא אמר, 'שים את זה כאן בערימה'. הייתה שם ערימה גדולה של מכתבים.

"הנחתי את המכתב וירדנו לזאל הגדול. אחרי חצי שעה, ממש חצי שעה, אני שומע שצועקים: מי זה משאש? מי זה משאש? בנימין מחפש אותי. הוא ירד בעצמו לזאל לחפש אותי. הוא לקח אותי אל מאחורי אחד העמודים ואמר לי: 'אשריך שזכית! יש לך פה שליחות מהרבי. קח את הפתק הזה לרב נחום כהן', שהיה אז אחראי לסניפים בצא"ח. מובן שכמה ימים לאחר מכן, כאשר חזרתי ארצה, נסעתי לכפר חב"ד ונפגשתי עם הרב כהן וקיבלתי את המינוי הרשמי לשליח.

"למעשה הייתה פה פעילות של בית חב"ד, אבל לא היה כאן בית חב"ד רשמי. היו פה חבר'ה מצפת שבאו לעשות פעילות ביישוב, הרב חנוך שחר, הרב משה תמרי, הרב וולישאנסקי, שהיה מגיע פעם בשבוע בכל יום חמישי ומוסר שיעור בליקוטי שיחות, והרב מיידובניק, שהיה מגיע בכל יום שני לשיעור תניא. הם היו מגיעים במסירות נפש מידי שבוע בשבוע בלא כל תמורה. אבל לא היה בית חב"ד. באותו חורף הקמנו למעשה בית חב"ד רשמי ומאותו רגע ראינו הצלחה גדולה מאוד".

הוא מצטנע. אבל למעשה, בעקבות המינוי הרשמי, הוא החל לפעול בכל יישובי המועצה וכיום הוא השליח הראשי במרום הגליל. "יש שלוחים שפועלים בחלק מהיישובים. הרב שלמה זלמן לבקיבקר בדובב, הרב דרור כהן באביבים ובנו הרב אליהו, הרב יעקב אוחנונה בכלנית ובטפחות. הרב שמואל סננס והרב חיים שטרית בעלמה, הרב אהרן שיפמן בשפר, הרב אודי בשארי בבירייה, הרב נוחם עינב באמירים, הרב יוסי הלפרין במירון, הרב מלכיאל מחפוץ באור הגנוז, הרב מאיר ווילישאנסקי בעמוקה והרב לייבוש קפלן בליבנים".

חלק מהם פעלו עוד קודם לכן ביישובים והחלום שלו הוא שבכל אחד מהיישובים יהיה שליח. המצב המועדף הוא שהשליח יתגורר עם משפחתו ביישוב, מה שלא קורה נכון להיום, למעט בשלושה יישובים.

בהמשך הכתבה המרתקת ב'כפר חב"ד': הדרך הארוכה שעשה בימי הבראשית, הנס המצמרר שהתרחש עמו במלחמת לבנון השנייה - אותו הוא מקשר לחלום המוזר, יוזמת בית חב"ד הנייד, מאחורי הקלעים, החלום שהתגשם, התגובות המיוחדות, וכך הוא גרם לשינוי שם היישוב שלו. אל תחמיצו!