שאלה: מה עושה מי שעומד באמצע תפילת שמונה-עשרה ושומע קדיש, קדושה או ברכו?

תשובה: בגמרא אמרו שאין מפסיקים באמצע שמונה-עשרה לעניית 'אמן, יהא שמיה רבא'. ונחלקו הראשונים אם אפשר לשתוק ולשמוע. רבנו חננאל ורש"י פסקו שהואיל וההלכה היא ש"שומע – כעונה", הרי שאפשר לקיים את הענייה כשהמתפלל מכוון את לבו להאזין בלי לומר מאומה. לעומתם, רבנו יצחק ורבנו תם אסרו זאת, מכיוון שאם ישתוק וייחשב כעונה, נמצא שהפסיק באמצע התפילה. למעשה נפסק, שאין זה עונה ממש אלא חושב בלבו, ואין בכך משום הפסק.

אולם גם השתיקה מוגבלת, על-פי חשיבות החלקים שמושמעים במהלך תפילתו. בקדיש יש להאזין מההתחלה ועד שאומר הקדיש מגיע ל"יתברך וישתבח". בקדושה, אם המתפלל עומד בסוף 'מחיה המתים', יאמר קדושה עם הציבור (ובכלל זה ההוספות הנהוגות בשבת ובחג), ויסיים עם הש"ץ את ברכת 'אתה קדוש'. אם עומד במקום אחר, ישתוק לשמיעת 'קדוש', 'ברוך' (ולנוהגים על-פי הקבלה גם 'ימלוך').

ל'מודים' אין צריך לשתוק, אלא אם כן הוא עומד באמצע ברכה או בין הברכות, או בתחילת 'מודים' או בכל מקום שמשתחווים בתפילה, ישתחווה עם הציבור בתחילת 'מודים' (ואם נמצא בתחילת ברכה או בסופה, לא ישתחווה).

כשהכוהנים מברכים – ישתוק ויקשיב לברכתם. ב'ברכו' יאזין עד סיום עניית הציבור.

אם כבר אמר את 'יהיו לרצון' הראשון שאחרי ברכת 'שים שלום', רשאי לענות כמו בקריאת שמע.

מקורות: ברכות כא,ב וסוכה לח,ב, רש"י ותוספות. טושו"ע, נו"כ, שו"ע אדה"ז וערוה"ש סו"ס קד וסי' קכב ס"א. אשי ישראל לב,טז, וש"נ. וראה 'הפסק בתפילה' פ"ג ס"ח.