המדריך ל"עובד" המודרני

הרב אלישיב קפלון

א. קימה בשעת בוקר סבירה. 'מודה אני' לפני כל שיחה שהיא. זהירות גדולה מנגיעה בפנים ובגוף, לפני נטילת ידיים.

ב. ברכות השחר (ואמירת ק"ש בזמנה) – בעמידה במקום אחד ומתוך הסידור.

ג. מקוה - בזריזות.

ד. השתתפות מלאה ב'סדר חסידות'. או לימוד חסידות קצר (לפחות), כאשר אין 'סדר'.

ה. הימנעות מוחלטת משיחה, מעת תחילת תפלת הציבור ועד סופה.

ו. ההימנעות הנ"ל כוללת גם שיחות קודש... [האווירה הכללית הרצויה בתפלת הציבור נהרסת על ידי שיחה מכל סוג].

ז. נוהל מדים. הקפדה על 'כובע וחליפה' בעת תפלת הציבור, גם כאשר אין מתפללים עם הציבור.

ח. שתיית קפה ומזונות (בזאל), אך ורק עד תחילת התפלה. [דוגמא קיצונית: מופרך ומגוחך לעסוק באכילת עוגה בעיון.. בעת הוצאת ספר התורה! (מתוך מעשה שהיה)].

ט. אגב: יש לשאול רב, אם מותר (למי שלא התפלל) לטעום מזונות לאחר שמיעת קדושה וקריאת התורה - בלא עשיית קידוש.

י. דגש מיוחד על "תנו כבוד לתורה", כפשוטו.

יא. בעת התפלה - לימוד חסידות צריך להיות שלא בחברותא! ובלחש.

יב. פק"ל קדושה. לימוד החסידות אינו פוטר מחיובים ברורים ב'שולחן ערוך': ענייה לכל דבר שבקדושה; אמירת פרשה ראשונה של קריאת שמע עם הציבור; האזנה וענייה לחזרת הש"ץ; אמירת "עלינו לשבח" עם הציבור; ועוד - כמפורט בשולחן ערוך.

יג. שמירה על סביבה נקייה: "נקיות מביאה לידי קדושה", ומזה מובן ח"ו להפך.

יד. להקדים את תחילת התפלה ככל האפשר.

טו. לא קיים 'פטור' חבד"י גורף מתפלה בציבור! תפלה שלא בציבור – רק בלית-ברירה. ובשבת – רק כאשר אריכות הלימוד או התפלה עשויים להצדיק זאת.

טז. להימנע משיחת חולין לפני התפלה. כידוע שהחיוּת בתפלה נאבדת ע"י שיחת חולין.

יז. בטלה - היא הפך מהותו של כל אדם רציני, ועל-אחת-כמה-וכמה – של בחור חסידי.

יח. בסוף היום – אמירת 'קריאת שמע שעל המטה', מלה במלה מתוך הסידור. המפיל.

*

הערה: התנהלות שונה (על בסיס קבוע) ממה שתואר כאן, עומדת בסתירה לדמותו של ה"עובד", גם של זה בן-זמננו, שגם בלאו-הכי הינו בבואה קלושה בלבד לדמותו של ה"עובד" החבד"י המקורי.

נ.ב. ה"מדריך ל'עובד' המודרני" נכתב במקורו עבור ה"תמימים" שי', אבל תוכנו מתאים לכל בוגר ישיבות "תומכי תמימים".