תשל"ד: מיומנו של הרב שלום דובער שור ע"ה ויבלחט"א הרב יצחק מאיר סוסובר ועוד

התאונה המחרידה

בלילה הגיעה השמועה אודות התאונה המחרידה בארץ הקודש [בה נספו הרה"ח ר' שניאור זלמן גרליק ז"ל, רבה של כפר חב"ד; הרה"ח ר' יחיאל מאיר יהודה גולדברג ז"ל; הרה"ח ר' ישעיה ווייס; ומרת נחמה רוזנברג ז"ל.], הבחורים היו מזועזעים וכל הלילה נשארו ערים ב-770.

זה היה במוצאי אסרו-חג שבועות תשל”ד. במכונית שעשתה דרכה מחתונה חסידית שהתקיימה בירושלים לעבר מרכז הארץ, ישבו באותה שעה ששה חסידים. לפתע, מסיבה שאינה ברורה, סטתה המכונית מנתיב הנסיעה והתהפכה מספר פעמים לרוחב הכביש. רוב הנוסעים עפו מהרכב, חלקם נפצעו אנושות וחלקם נהרגו במקום. שניים מהנוסעים, ובהם הנהג, נותרו בפנים הרכב ורק בנס נפצעו קל.

הרב שניאור זלמן גרליק, רבו של כפר חב"ד שישב מקדימה, נהרג במקום. פרמדיקים של מד”א שהגיעו למקום לאחר כמה דקות, ניסו להציל את הנוסע ר’ ישעיה וייס, אב לארבע הילדים קטנים, אולם כעבור זמן קצר השיב את נשמתו לבוראה. נחמה רוזנברג, כלה צעירה, הראתה עוד סימני חיים, אך היא הייתה במצב אנוש. הרב יחיאל מאיר יהודה גולדברג אף הוא היה במצב אנוש, ולרגעים נדמה היה שהוא אינו בין החיים. עד שעות הבוקר התפרסם האסון הגדול בכל ריכוזי חב”ד בארץ ישראל ובעולם.

בהיוודע שמות ההרוגים, התעטפו חסידי חב"ד בארץ ובעולם ביגון ובאבל. בתאונה המחרידה קיפחו את חייהם הרב שניאור זלמן גרליק מראשוני התמימים ורבו של כפר חב"ד, הרב ישעיהו וייס אב לארבעה ילדים קטנים, הרב יחיאל מאיר יהודה גולדברג שהותיר אחריו תינוק רך ואשה הרה, והכלה נחמה רוזנברג, גיסתו של הרב גולדברג שהיתה באותם ימים עסוקה בהכנות לחתונה שלה.

כבר בשבת הקרובה, י”א סיון, הקדיש הרבי שיחה שלימה בקשר לתאונה.

לקראת מלאות שלושים יום לתאונה, שלח הרבי מכתבי ניחומין לתושבי כפר חב”ד ולתושבי שיכון חב”ד בלוד. המכתבים נושאים את התאריך - ג’ תמוז. בתחילת האגרות כותב הרבי: "בקשר עם יום השלושים להמאורע המר וכו' ל"ע ול"ע - מצורף בזה העתק מהמדובר בנידון זה בשבת קודש זה".

באותם ימים קרא הרבי ב’קאך’ לחסידים להתחזק ב'מבצעים' כתגובה למאורעות המצערים שקרו. הכוונה הייתה גם לפיגועים הגדולים שארעו באותם ימים בארץ הקודש בקרית שמונה ובמעלות, בהם נרצחו 39 יהודים, מתוכם 29 ילדים.

במכתב זה הבהיר הרבי כי דבריו בשבת האחרונה אודות התחזקות ב'מבצעים', חיזוק מוסדות תורה ואהבת ישראל באופן של אהבת חינם, כוונו גם אודות התאונה הנוראה.

מספרים, שהשמועה הנוראה הגיעה למזכירות במהלך חלוקת כוס של ברכה. כשהרבי נכנס לחדרו הקדוש, הודיע המזכיר הרב בנימין קליין לרבי על התאונה, הרבי היה מזועזע מאד והשמיע קול צער רב, אך מכיון שבחוץ החסידים לא ידעו מזה ושרו ניגוני שמחה, לכן הרבי בצאתו מהחדר שינה את פניו ברגע ועודד את השירה...