מערכת COL | יום כ"ב אייר ה׳תשע״ז 18.05.2017

ושמואל בקוראי שמו • מרגש ומיוחד

"אבא, אני רוצה שתעשו לי בר מצווה", אומר - מבקש שמוליק, "אני רוצה אירוע גדול עם זמרים חשובים וסעודה גדולה, והכי הרבה אני רוצה זוג תפילים (תפילין) שאוכל להניח לכבוד בר המצווה". "שמוליק", לוחש לו אביו, "אל תדאג, אתה תיכף תבריא ונחזור לארץ ישראל, שם נחגוג לך בגיל 13 בר מצווה מושקעת ומפוארת". "לא" רקע שמוליק ברגליו הקטנטנות על כסא הגלגלים, "אני רוצה כמה שיותר מהר, אני רוצה להראות לד"ר גיימס את התפילין היפות שסיפרתי לו" • במלאות ה'שבעה' לחייל בצבאות ה', שמואל בדיחי ע"ה, לפניכם כתבה מיוחדת ודומעת שפורסמה במקומון 'שערים' בביתר, על 'הילד של כולנו' שחייך גם ברגעים הכי קשים • בפנים: מנהל החיידר של שמוליק, הרב מנחם מענדל כהן, נפרד ממנו בטור מרגש • לכתבה המלאה מיין סידור'ל: שמוליק בדיחי רוקד ושר במסיבת הסידור של חיידר 'אהלי מנחם' בכותל, בחודש אדר תשע"ו>>
ושמואל בקוראי שמו • מרגש ומיוחד
למעלה: שמוליק בדיחי ע"ה, עם אביו יבדלח"ט ר' אליהו בדיחי. למטה: עם מנהל החיידר הרב מנחם מענדל כהן שיחי', באוהל הק' לפני כשלושה חודשים (ארכיון COL)



המרכז הרפואי
Memorial slon Kettering במנהטן. בקומה התשיעית, אי שם דרך מסדרונות ארוכים ומפותלים, ניצב לו חדר ניתוח גדול ממדים מלא במכשירים, רופאים, אחיות. וילד קטן וחמוד בן חמש וחצי עם כיפה גדולה מעל ראשו, על הכיפה רקום באותיות זהב 'רפאל שמואל', שמוליק בשבילנו.

שמוליק יכנס עוד כמה דקות לטיפול רפואי מסובך הכוללת הרדמה כללית, זה לא מפחיד אותו ואין לו את הזמן והכוח לחשוב על אחוזי סיכויים, על סוגי טיפולים, ובטח שלא על עלויות וביטוחים רפואיים. כרגע הוא חושב על משהו שונה.

"אבא", הוא פונה לאביו ר' אליהו. "אפשר לבקש ממך משהו?!" "ודאי שמוליק" משיב האב המסור, "כל מה שתרצה עד חצי המלכות". "אני רוצה שתעשו לי בר מצווה", אומר - מבקש שמוליק, "אני רוצה אירוע גדול עם זמרים חשובים וסעודה גדולה, והכי הרבה אני רוצה זוג תפילים (תפילין) שאוכל להניח לכבוד בר המצווה".

האבא כבר היה רגיל לבקשות מעניינות מכיוונו של שמוליק, אבל לזה הוא לא ציפה. "שמוליק", הוא לוחש לו: "אל תדאג, אתה תיכף תבריא ונחזור לארץ ישראל, שם נחגוג לך בגיל 13 בר מצווה מושקעת ומפוארת". "לא" רקע שמוליק ברגליו הקטנטנות על כסא הגלגלים, "אני רוצה כמה שיותר מהר, אני רוצה להראות לד"ר גיימס את התפילים (תפילין) היפות שסיפרתי לו עליו".

בבוקר שאחרי, כבר חיכו לו על השידה שליד מיטתו תיק  קטן וצבעוני ובתוכו תפילין קטנות המתאימות למידתו, תפילין אלו יוצרו על ידי חנות יודאיקה מפורסמת בארה"ב, ומיועדים לתרגל את הנערים הרכים צורת הנחת התפילין,  כאן הם שימשו  להגשמת חלום של ילד קטן צנום ומיוסר, אך איתן ברוחו ושמח בלבו ובנשמתו.


"ילד קטן צנום ומיוסר, אך איתן ברוחו ושמח בלבו ובנשמתו": שמוליק בבית הרפואה בארה"ב

מידי בוקר שמוליק היה מניח  את התפילין, מצמיד לעיניו את הסידור הקטן המונח קרוב אליו בדרך קבע, ומתפלל חרישית את סדר התפילה המיוחד שהוא יצר שם בין כותלי בית החולים, תפילה של בן לאביו, של נוצר ליוצר, של תינוק של בית רבן מדוכא בייסורים שלא טעם טעם חטא מימיו, ובמקביל גם לא את טעמה של העצבות.

ביום ראשון י"א אייר כבה האור, והתמים שמואל ב"ר אליהו בדיחי ז"ל בן ה-6 נסתלק לבית עולמו בהשאירו אחריו הורים, אחים ואחיות, משפחה מורחבת, קהילה תומכת, וציבור שלם של מתפללים שהשם 'רפאל שמואל בן אורית' היה שגור על שמם בתפילה ובתחנונים, ובנשימה עצורה עקבו אחרי דיווחי השיפור וההתדרדרות ממצבו של שמוליק עד הסוף המר והנמהר, ת.נ.צ.ב.ה.

מחכים לי בחיידר

שמוליק נולד בכ"ט אייר תש"ע להוריו אליהו ואורית בדיחי תושבי עירנו ביתר עילית. האב אליהו הינו מאברכי המשי של קהילת חב"ד בעיר, ובדרך החסידות מתווה את ילדיו בחינוך לתורה וחסידות וליראת שמיים.

בגיל שנתיים וחצי נכנס שמוליק לת"ת אהלי מנחם - חב"ד בניהולו המסור של איש החינוך והמעש הרב מענדי כהן הי"ו בנו של רב העיר הגאון רבי אשר לעמיל הכהן שליט"א. שמוליק אהב את החיידר והתחבר אליו מאוד, כל שיחו ורצונותיו היו קשורים לחיידר. לימים, בעת אחד הטיפולים הקשים אמר שמוליק לדוקטור המטפל כי חייב הוא להבריא מכיוון שבחיידר מחכים לו והוא לא יכול להרשות לעצמו לעכב אותם כל כך הרבה זמן.


שמוליק במסיבת הסידור של החיידר, בכותל

בחודש אב תשע"ה התפרצה המחלה הנוראה בגזע המוח של שמוליק, הוא הובל למרכז הרפואי הדסה עין כרם כשהוא מורדם ומונשם, שם אושפז במחלקה האונקולוגית לתקופה ארוכה.  במהלך האשפוז עבר טיפולים כימותרפיים, ניתוחים, והקרנות מתישות. בשלב מסוים הרימו הרופאים את ידיהם באומרם "עשינו מה שיכולנו".

ההורים לא אמרו נואש ובמסירות נפש התמסרו למענו וחיפשו את כל האפשרויות הקיימות למיגור המחלה,  או לפחות שיפור מצבו של בנם היקר שמוליק. בעצת עסקנים רפואיים נסעו הם לארה"ב, למרכז הרפואי  'ממוריאל' במנהטן, המפורסם כאחד מבתי החולים המוצלחים בעולם בתחום האונקולוגיה. שמוליק אושפז במרכז הרפואי ועד מהרה השתלב בטיפולים הביולוגיים הייחודיים לתחום הרפואה המתקדם בארה"ב, לאחר ניתוחים מורכבים נדמה היה במשך תקופה מסוימת כי חזרה התקווה להחלמה, אולם דווקא בחודשים האחרונים התהפך שוב הגלגל, ושמואל הרך בשנים נאלץ להתמודד עם הידרדרות לא פשוטה במצבו הרפואי.

שימח את המשמחים

בתחילת תקופת  שהותו במרכז הרפואי הגיעו לבקרו מתנדבים מארגון 'זיכרון מנחם', ארגון שהוקם במטרה לשמח ולחזק את החולים במחלה הנוראה במיוחד, הארגון פעיל כבר שנים רבות ופעילותו מסתעפת גם לחוויות לבני המשפחה וכמובן למטופל עצמו, בטיולים, אירועים, ומופעי זמר של הזמרים מהשורה הראשונה.

שמוליק מטבעו, היה ילד מלא בשמחת חיים ובשובבות נעורים מתוקה, וללא היסוס התחבר לבחורים המשמחים ויחד איתם יצא להרקיד את המחלקה. המחזה היה מדהים ומרגש. ילד בן חמש ללא שער עם פנים חיוורות וצמוקות  מקפץ ומרקד בין מיטות הילדים כשחיוך ענק מרוח על פניו, צוחק בקול, מתבדח עם הסובבים, ומשמח את האחיות הרופאים, בני המשפחות ואת המטופלים עצמם.

כינויו במרכז הרפואי היה 'הליצן של המחלקה', כל מבקר אחות או רופא שהיה נכנס לחדר היה שוכח לרגע באיזו מחלקה הוא נמצא, ויחד עם שמוליק היה נסחף לשמחה משחררת מלאת חיים ואושר.

לקראת פורים ביקש שמוליק  מהוריו להתחפש לשוטר, כששמע על כך המש"ק בעירנו ביתר עילית מר שלומי אביסרור,  דאג הוא להביא לו את הביגוד המתאים, וטייל איתו בניידת המשטרתית על מנת לשמחו ולעודדו.


עם השוטר הקהילתי שלומי אביסרור ב'תצוגת תכלית'

לאחר שבועיים נצרך שמוליק לחזור לבית החולים להמשך טיפולים, אבל הוא מיאן להיפרד מהבית החם והאוהב, כאן נכנס שוב לתמונה שלומי השוטר. הוא קרה לשמוליק להצטרף אליו לניידת לבדוק דברים חדשים שהותקנו בה. במהלך הנסיעה סיפר לו שלומי על כך שהם זקוקים לכוח אדם לחקור תופעת גנבים בהדסה, שמוליק זרם עם העניין, ובמשך ימים ארוכים בעת הטיפולים הקשים והמעייפים הוא היה נזכר שיש לו משימה מאתגרת לבלוש אחר הגנבים בבית החולים. ועם חיוך ענק ומרץ בלתי נלאה המשיך בשגרה המפרכת מתוך אמונה ותקווה.

התפילות עזרו ופעלו

ישובים אנו בביתו של ר' אליהו, הבית הומה בני משפחה, שכנים, ידידים ומכרים, וסתם עמך בית ישראל שבאו לנחם את ההורים השכולים ולשהות עמם בעת צרתם. אנשים באים והולכים, מביאים איתם, זה את הסיפור הקטן אליו היה שותף, וזה את החיזוק והאמונה אותם הוא קיבל בראותו את העוצמה של שמוליק. מבין הדברים עולה ומתבהר דמותו הנפלאה של הילד התמים, שבשש שנותיו הספיק לעבור דרך חתחתים קשה ומפרכת, ולהמשיך להחזיק ולהניף אל על את דגל האמונה והתקווה.

"הדבר העיקרי שנתן לנו כוחות שמימיים לעבור את הדרך הקשה הזו, היא שמחת החיים, החיוך והאושר, שהיה לשמוליק מרגע התפרצות המחלה ועד לדאבוננו הטיפול האחרון שאותו הוא לא שרד. אבל גם אז כמו תמיד, הוא חייך, קרץ בעיניו, והעניק לנו שביבי תקווה בתוך הים הסוער"

במילים אלו פותח האב השכול ר' אליהו בדיחי הי"ו את השיחה המיוחדת שהעניק ל'שערים'.

תושבי העיר קיבלו מידיי שבוע תזכורת בעמוד השער להתפלל על הילד הרך בשנים שזקוק לרפואה, ור' אליהו מבקש להודות לעמך בני ישראל ששפכו ליבם כמים והתפללו כל העת לרפואתו של שמוליק.

"התפילות לא הלכו ריקם", אומר האבא. "הם עזרו ופעלו לכל שניה נוספת של חיים ועתה הם מתאגדים יחדיו בידיו של שמוליק שלנו לפני כסא הכבוד לבקש את גאולת עמו ישראל ברחמים. כשהקב"ה נותן לבן אדם ניסיון של מחלה, הוא קובע מהו המינון המדויק של הסבל אותו החולה ובני משפחות צריכים לעבור. וכאן ב"ה ראינו סייעתא דשמיא עצומה בכל השנים הקשות. אם זה במימון עלויות התרופות היקרות, אם זה בתמיכה המדהימה שקיבלנו, ובעיקר בשמחת החיים שליווה את שמוליק במשך כל הזמן".

הרופאים מכירים טובה

לבית נכנס לנחם ר' אהרלה וינגרטן מארגון 'דרכי מרים', ור' אליהו מודה לו על כל העזרה והסיוע שהעניקו הוא וארגונו לאורך כל הדרך ובמשך כל הזמן, ר' אהרלה כדרכו מצטנע, ומספר, כי ביום ההלוויה הוא קיבל טלפונים מרופאים בכירים בהדסה שביררו אצלו על המועד והמיקום, בכדי שיוכלו להשתתף בהלוויה. הם טענו, כי למרות שבדרך כלל הם לא הולכים להלוויות של מטופלים, אבל הם מחויבים לשמוליק הכרת הטוב על התקופה בת השנה, בה הוא שהה בהדסה. שמוליק הצליח להחיות את המטופלים הצעירים ולתת להם סיבה לקום בבוקר לעוד יום של טיפולים קשים וכואבים.

"ככלל", מספר לנו ר' אליהו, "שמוליק לא פחד כלל מהטיפולים. ובשלב מסוים הוא מיאן לעשות הרדמה לפני טיפולי האם.אר.אי. וההקרנות". "שתבינו", מסבר את אוזנינו ר' אליהו, "הטיפול הוא כשעה ובמשך שעה זו צריך המטופל לשכב בתוך קונכייה המחוברת למכשירים המשמיעים רעשים לא נעימים והרופאים נדהמו מהכוח והעוצמה שיש לילד קטן כל כך. לא פעם היו מצבים אבסורדיים שהוא המתין בתור לטיפולים יחד עם נערים בגילאי העשרים שלא הסכימו לעבור את הטיפולים ללא הרדמה, ואילו הוא נלחם בכל רגע להישאר בשפיותו ולהפוך את הטיפול הרפואי לחוויה"

מאיפה הוא קיבל את הכוחות?

"זה כמובן סייעתא דשמיא עצומה וקרן אור, בתוך כל הקושי. אבל קיימים גורמים נוספים שבזכותם שמוליק קיבל את הכוחות. ראשית, החיידר בו הוא למד בראשותו של האיש המדהים הרב מענדי כהן הי"ו, הצליח ליצוק בשמוליק תוכן יהודי חסידי שורשי, הדיבורים על האמונה וסיפורי פרשת השבוע על אברהם אבינו והניסיונות שהוא עבר, נתנו לו כוחות רבים בכל זמני הטיפול והמחלה. שמוליק היה מאוד מחובר לחיידר, ובכל פעם העלה זיכרונות וזמנים מיוחדים מחוויותיו בחיידר כמו הדלקת המדורה ותהלוכת ל"ג בעומר ועוד.

שלשה ימים לפני שנסתלק מאיתנו עוד הספקתי לדבר איתו, והוא שאל אותי מתי זמני התהלוכה בקראון הייטס והאם הוא יוכל להשתתף". 

"קרן אור נוספת שהתגלתה בתחילת תקופת האשפוז והמשיכה לאורך כל הדרך ,היתה עניין השמחה והמוזיקה", ממשיך לספר לנו ברגש רב ר' אליהו,   "ידידי איש החסד ר' חונה דייטש מתעסק רבות בלשמח חולים, אולם אני מרגיש שבמקרה שלי הוא לקח את זה כפרויקט אישי, ומהיום הראשון ששמוליק היה בבית הרפואה הוא מצא את הזמן הנכון והמתאים והביא זמרים רבים ידועים בכדי להעלות חיוך על פניו, שמוליק מצא שם את מקומו, ואכן מאז ולמשך כל הזמן הוא לא הפסיק מלחייך ולשמוח ואף לשמח חולים אחרים, ואפילו אותנו ההורים מידיי פעם הוא הצליח לשמח".

דואט עם אברהם פריד

"אני נזכר כשבאחד ממופעי הזמר שנערכו בהדסה הגיע לשיר ולשמח ר' אברהם פריד, במהלך השירה הוא ניגש לשמוליק והציע לו לבחור שיר משיריו ופריד יבצע אותו. ללא היסוס בחר שמוליק בשיר המפורסם 'תניא'. אך מכיוון שבמחלקה אושפזו ילדים מכלל עמך, שפחות מכירים את השיר 'תניא' העדיף אברהם פריד לעבור לשיר אחר, מוכר יותר.
לאחר כמה דקות הוא שם לה שפניו של שמוליק נפולות במקצת, הוא ניגש אלי ושאל אותי מדוע שמוליק עצוב?!, עניתי לו, שהוא ככל הנראה מחכה לביצוע של השיר 'תניא'. ישר הפסיק ר' אברהם את השיר, התיישב לצידו והתחיל לשיר יחד עם שמוליק את השיר תניא. המעמד היה מרומם ומרגש ומיני אז נקשרו הלבבות.


"נקשרו הלבבות": עם יבדלח"ט אברהם פריד בהופעה

לאחר תקופה כשעברנו לארה"ב היינו מתפללים מידי שבוע בבית הכנסת בו היה מתפלל ר' אברהם פריד, ויחד עם שמוליק הוא היה מתווה את שירי לכה דודי ושאר ניגוני ההתוועדות.

דברים אלו החיו אותו ומידיי שבוע ביום ראשון הוא היה שואל שני דברים. האם בשבת הקרובה תהיה התוועדות והאם ר' אברהם פריד ישהה בבית הכנסת או שהוא בסיבוב הופעות בארץ.

האנשים הטובים האלו הצילו בשמחתם את השנים היפות של שמוליק, ועם כל הצער והאבל והכאב אנחנו שמחים ומודים על כל יום שזכינו להיות בקרבתו של התמים הצדיק שלנו, ועל כך שהוא זכה להיות מאושר ושמח עד יומו האחרון".

עם ישראל מסייע

המעבר החד מזוג צעיר עם ילדים להורים לילד חולה ומטופל בתרופות הוא קשה מאוד, אנו שואלים את ר' אליהו איך הצלחתם להתמודד עם הדברים המסובכים והלא מוכרים?

"במקרה שלי",  משיב ר' אליהו, "גיליתי את טוב לבו של עם ישראל, בתחילת תקופת האשפוז, תהליך ההתאקלמות לשגרה של תרופות, נסיעות, טיפולים, וכל השאר. היה קשה מאוד, הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שלח אלינו מלאכית מיוחדת במינה בשם גב' גיטי אבלס תחי' מנהלת קופת חולים כללית בביתר, שהייתה לצידנו מהרגע הראשון כאילו מדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה. היא הפעילה את כל קשריה למענינו, וסייעה בעדנו להיחלץ מסבך הבירוקרטיה, בכל הנוגע לביטוחי קופות החולים. גם לאחר שיצאנו את גבולות הארץ היא המשיכה לעזור ולסייע, לא פעם היינו צריכים לקנות תרופות בחו"ל ומבדיקה שערכנו, גילינו, שבארץ זה עולה יותר זול בהפרש של כמה אלפי דולרים. טלפון אחד לגב' אבלס והיא דאגה לקנייה, למימון, ולהטסה מידית לארצות הברית".

"במיוחד עזרו לי וסייעו בעדי הקהילה החשובה של חב"ד בביתר, ר' מרדכי בק ור' אריה ארליך ועוד רבים וטובים, שלקחו אל לבם את סיפורו של שמוליק שלנו, ונקשרו אליו ואלינו. ומן הרגע הראשון ועד עכשיו ממש הם הופכים את העולם בשביל להקל עלינו את ההתמודדות הקשה בכל מה שרק ניתן.

שליחי השמחה שהם ארגון 'זכרון מנחם' ביסודו ובניהולו של האיש היקר  ר' חיים ערנטל ורעייתו שעזרו לנו רבות, ושאר המשמחים הזמרים היקרים כל אחד בשמו הטוב יבורך.

אני רוצה להודות דרככם, למכלול של אותם אנשים יקרים שבלעדיהם לא היינו שורדים כל כך רחוק. הם אנשי אמת עם אהבת ישראל אמיתית, ובזכותם לא התייאשנו לרגע וקיווינו והאמנו תמיד שהנס יקרה ושמוליק יבריא, אבל עכשיו אנחנו מקבלים את הגזירה באהבה, ויודעים שלשמוליק שלנו הייתה שליחות מדהימה של שש שנים בעולמינו, ואנו מודים לבורא עולם על הזכות הכבירה ליטול חלק בפעולת השליחות של שמוליק".

מה תוכלו להמליץ מניסיונכם להורים המתמודדים עם ילד חולה?

"שמחה זוהי מילת המפתח בסיפור. תשמחו את הילד תנו לו למצוא עניין בחייו, הרי לנו המבוגרים יש עיסוקים רבים ואלו נותנים לנו סיבות לקום בבוקר, לילד יש פחות עיסוקים, ולילד חולה ששוכב במיטה ולא יכול לזוז, המצב יותר גרוע. אצל שמוליק ראיתי בברור שמאז ששימחנו אותו והוא שיתף פעולה, הכל השתנה. מעולם לא שמעתיו מתלונן, כל מעשיו היו  בשמחה ובמרץ עם רוח יהודית חזקה ואמתית".

"הקרבנו קרבן טהור ויקר לליבנו עד מאוד, ואנו מתחננים בפני בורא העולם שזה יהיה הקרבן האחרון ונזכה לגאולה השלימה ולתחיית המתים בקרוב ממש".

יהיו הדברים לזכרו ולעילוי נשמתו של התמים  שמואל ז"ל בן יבדלחט"א ר' אליהו.

***


הרב מנחם מענדל כהן שיחי' עם שמוליק באוהל הק'


הרב מנחם מענדל כהן

שמוליק!

שנה שעברה בערב ל"ג בעומר חזרת כולך נרגש מהמחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם כדי להדליק את מדורת ל"ג בעומר בחיידר.
פתאום התברר לך שמייד אחרי ההדלקה תצטרך לחזור למחלקה ובעצם, בגלל זה, לא תשתתף בתהלוכה הגדולה של העיר ביתר עילית.
בכית, התעצבנת, היית כל כך מאוכזב, לא הסכמת אפילו לדבר איתי ו... בסוף לא הדלקת את המדורה!
בבוקר התפייסת, הבנת שאין ברירה ובסוף גם השתתפת בתהלוכת ל"ג בעומר שנערכה לילדים המאושפזים בהדסה עין כרם ואפילו זכית בהגרלה!
שוב הגיע ל"ג בעומר! ביום ראשון אבא סיפר לי בטלפון שאתה מאד רוצה להדליק השנה את המדורה בחיידר וגם סיפרת לו את מה שאירע בשנה שעברה...
עכשיו אני מבין שגם השנה, גם השנה לא תדליק את המדורה בחיידר כי הנורא מכל קרה! באחת הלכת לך לעולם אחר, השארת אותנו כאן כואבים, דומעים, בוכים ועצובים.
שמוליק!
השנה נשדרג את ההדלקה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי!
לא נדליק את המדורה בחיידר כבכל שנה, השנה נעתיק את ההדלקה לתהלוכת ל"ג בעומר הגדולה בעולם! תהלוכת ל"ג בעומר שתיערך ביום ל"ג בעומר יחד עם אלפי, אלפי חברים שלך מכל החיידרים בביתר! כולם יהיו שם! כולם ישמחו בשמחתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי!
ואתה, שמוליק תצטרף לרבי שמעון בר יוחאי, תביא אתך גם את אברהמי שלנו (אברהמי דור ע"ה) תבואו יחד לרקוד יחד עם אלפי הילדים בתהלוכת הענק, להתפלל יחד תפילת מנחה ברחובה של עיר, לקבל יחד עול מלכות שמים ולבקש יחד מהקב"ה שפשוט יאמר לצרותנו די!
לבקש מהקב"ה שירחם עלינו שיביא לנו גאולה פרטית וגאולה כללית תיכף ומיד!

אוהב אותך מאד וכבר מתגעגע
המינהל (נ.ב. כך שמוליק קרא למנהל החיידר...)

***

צפו: שמוליק בדיחי רוקד ושר במסיבת הסידור של חיידר 'אהלי מנחם' בכותל, בחודש אדר תשע"ו>>

לצפיה לחצו כאן



 

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.