דב קעניג

מוצאי ל"ג בעומר תשע"ז

ראשית, אספר על הזכות שהייתה לי להכיר את משפחת ידידי הרה"ח שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע למירון ר' יוסי הלפרין שיחי', שכבר לפני שנים שמעתי שהוא איש חסד מכניס אורחים, אבל אינה דומה שמיעה לראיה...

ביום שישי הגענו אל ביתו, וכבר בכניסה ראינו ישיבה שנקראת בית. הבית כולו בלי עין הרע היה מלא בתמימים שהגיעו מכפר חב"ד לעזור בעבודת השליחות בימים הנשגבים של ההילולא.

במטבח הבית ניצבת הרבנית השליחה שתחי' וכל הזמן דואגת לכל פרט בהכנות הגשמיות לשבת קודש שלא יחסר לאף אחד כלום. באותו הזמן בעל הבית עסוק בהכנות האחרונות לקראת בואם של אלפי אחינו מבני ישראל לשמוע את דבר ה', אם זה דרך הוידאו שמיד בתחילת ההילולה מתחיל להראות מראות ושיחות קודש, או באוהל ההתוועדויות ששם גדולי המשפיעים ירוו את צימאונם של החפצים לדבר ה'.

וכך, עד הדקות האחרונות שלפני כניסת השבת, האנשים המיוחדים האלה עסוקים בצרכי ציבור.

בזמן הזה זכיתי לצאת קצת למבצע תפילין אצל השוטרים הרבים שהגיעו לאבטח את הר מירון בימי ההילולא.

והנה לפני זמן הדלקת נרות עלינו לציון כאשר כל העלייה מלאה ביהודים מכל הגילאים- מנערים ועד זקנים, כל אחד בבגדי השבת המסורתיים שהוא לובש: מכאן ראינו את אחינו הספרדים בלבושם הלבן ומשם את בני ירושלים עם ה"זברות" והשטריימלך, בתווך חסידים מכל הגוונים בקפוטות או סירטוקים, חוצניקים בחליפות אלגנט וספודיקים של חסידי פולין. עם ישראל במיטבו כשכולם רצים והולכים ברינה ובשמחה לרבי שמעון בר יוחאי.

במתחם הציון בכל המבואות והחצרות מנינים רבים של מנחה וקבלת שבת ובכל מנין נוסח וניגון שונה כמיטב המסורת של כל עדה ועדה, כאשר מצד אחד בחצר האחורית במתחם ההדלקה של תולדות אהרון, אלפים של חסידי קרלין לבושים בלבוש ירושלמי מסורתי בירמולקה הלבנה והזברה הצהובה, עטופים בטליתות וזועקים אל ה' בתפילה ובניגון קרלינאי עתיק.
ליד הכניסה האחורית של הציון מתקיים מנין ותיק של חסידי חב"ד שהוקם ע"י הרה"ח מרדכי הלפרין שיחי' אשר ידיו רב לו בעסקנות הכלל ובפרט בענייני מירון, שהרי ידוע כי מירון זה הרב מרדכי הלפרין, והרב מרדכי הלפרין זה מירון. יאריך ימים על ממלכתו בבריאות איתנה.

בית הכנסת חב"ד שבתוך הציון מנוהל ביד רמה ע"י הרב יוסי הלפרין, לעזרתו תמיד נמצא אחיו הרב מנחם שיחיו שדואגים שכל אורח שמחפש עם מה להרוות את צימאונו החסידי תמיד ימצא את שחיפש, מליקוטי תורה ודרך מצוותיך תרס"ו ותרע"ב ועד למאמרים ושיחות של הרבי זי"ע.

כשהגיעה שעת התפילה זכינו שהרה"ח מנחם הלפרין שיחי' שידוע בקולו הערב והחזק ניגש כשליח ציבור לתפילת קבלת שבת מרוממת, אשר הכניסה אותנו לאווירת ל"ג בעומר.
לאחר התפילה ירדנו לביתו של הרה"ח יוסי הלפרין, לסעודת ליל שבת שנמשכה בטוב טעם- תרתי משמע- לתוך הלילה הארוך עד לשעות הקטנות, התוועדות ושיחות קודש עם התמימים.

ביום השבת כמעט עם הזריחה קמנו למקווה וטעימה, משם המשכנו מיד לציון הקדוש. כל אחד מנצל את הזמן לפי טעמו- אמירת כל ספר התהילים כבשבת מברכים, לימוד ליקוטי תורה או מאמר של רבינו זי"ע.

והתפילות, אוי התפילות... ממש כמו בסיפורים על החסידים שבדורות הראשונים. כאן אתה רואה חסיד עטוף בטלית מעל לראשו, שהדבר היחיד שאתה שומע זה ניגון משתפך בתחנונים, והמילים נשמעות כאדם שמונה מעות, ומשם רואים חסיד בתפילה מלאה ברגש שאינו יכול להכיל את גודל הזכות שעלתה בידו להיות בחד קטירא ביום ההילולא של האי תנא קדישא רבי שמעון.

כמובן לאחר התפילה- קידושא רבה וסעודת שבת שבראשה יושב ומתוועד הרב החסיד מענדל ועכטר שליט"א אשר בטוב טעם מנחיל לדור הצעיר שהסתופף לשמוע בצמא כל מילה- איך תמים צריך להתנהג בחיי היום יום ואיך אפשר לקרב את תורת החסידות בדרכי נועם לציבור הרחב.
כמו"כ הרחיב בסיפורים שבדידו הוה עובדא עם כל מיני מקורבים הן מהציבור הסרוג והן מהציבור החרדי איך הביא אותם להרגיש את הטעם המתוק שבתורת החסידות.

סיפור מיוחד ששמענו מהשליח הרה"ח יוסי שבשבת זו מתארח במירון בנו של בערל וויס ע"ה, וסיפר שבאחת השנים בל"ג בעומר אביו ע"ה הגיע לרבי זי"ע לבקש עבור בנו זה שכעת היה במירון ברכה לזחו"ק מאחר שכבר 18 שנה לא זכו לילדים, הרבי אמר לו של"ג בעומר זה יום גדול ומסוגל בזכות רשב"י, אז בערל וויס אמר לרבי שהוא הגיע לרשב"י הזה והצביע על הרבי לבקש, הרבי ענה לו שיהיו לבנו גם בנים וגם בנות, וב"ה לאחר שנה נולד הבן, ואחר כך נולדו גם עוד בנים ובנות.

וכך ישבנו עד לזמן מנחה שאז עלינו שוב לציון לתפילה.

לקראת מוצש"ק וכניסת יום ההילולא, החל סדר ניגונים בניצוחם של האחים החסידים יוסי ומנחם הלפרין שנמשך לתוך יום ההילולא, הרגשה שלא מעלמא דין.
מיד לאחר מכן התפללנו תפילת מעריב וזכינו לברך את הספירה של הוד שבהוד אצל רשב"י.
לאחר מכן זכינו להגיד את כל התהילים בד' אמות ליד הציון, הצטרפנו לריקודים השמחים בחצר הקדמית כשההרגשה היא בדיוק כפי האימרה- שאצל רשב"י ליד הציון מרגישים יום כיפור, ובחצר מרגישים שמחת תורה- מאחר שאנו בטוחים שב"ה כל התפילות התקבלו.

וכך לצלילי "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי" סיימנו בשעה מאוחרת את החוויה האדירה שבה זכינו בל"ג בעומר תשע"ז."