מערכת COL
|
יום כ"ז אדר א ה׳תשס״ה
08.03.2005
להשתמש נכון בכסף שלך
הקומוניזם סבר שכדי לעשות צדק חברתי צריך להפוך את הכול לעניים. התורה מלמדת שיש עשירים ויש עניים, והעשירים נדרשים לזון ולפרנס את העניים * מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' של צעירי-חב"ד.
דובר חב"ד הרב מנחם ברוד. צילום: בלינקו
לא חייבים להתנגד לרעיון העקירה והגירוש של יהודים מבתיהם כדי להתנגד לתקציב המדינה. זה תקציב שמבטיח עוד שנה קשה למאות-אלפי משפחות בישראל. משום-מה עיקר הביקורת הציבורית מופנית לעבר הפגיעה בקצבאות לנזקקים, אך לא פחותה ממנה היא הפגיעה ביכולתן של משפחות רגילות לקיים את עצמן בכבוד.
נציגי האוצר טוענים שהפתרון הוא לצאת לעבודה, ולדבריהם, במשפחות שבהן שני ההורים עובדים – אין מצוקה. אולי זה נכון למשפחות שיש בהן שני ילדים. משפחות שבהן יש יותר ילדים, נפגעו קשה מאוד בעקבות המדיניות הכלכלית של השנים האחרונות.
האם לטענת האוצר הבאת ילדים לעולם היא לוקסוס השמור לעשירים בלבד? האם הורים מן השורה, ששניהם עובדים קשה למחייתם, אינם זכאים לגדל בכבוד חמישה, שישה או שמונה ילדים? הם אינם רוצים נדבות ולא תובעים קצבאות. הם מבקשים רק לחזור למצב שהיה בעבר – שבני-זוג עובדים יכולים לפרנס גם משפחה גדולה. אבל מדיניות האוצר הופכת משימה זו לקשה יותר ויותר, ובמיוחד כאשר מדיניות המס אינה מכירה כלל בקיומם של ילדים לצורך חישוב המס של האב, שבדרך-כלל הוא המפרנס העיקרי.
חובת הציבור
לכן זה תקציב שחובה להתנגד לו ולדחותו, אבל אי-אפשר להסתפק בתביעות כלפי הממשלה. המציאות הקשה מחייבת גם את הציבור כולו לפעול למען שכבות המצוקה והנזקקים. מצוות הצדקה מעידה שהחובה לדאוג לעניים אינה נחלתו של השלטון בלבד, אלא זו חובה המוטלת על כל מי שיש לו. התורה מניחה שתמיד יהיו עניים ואביונים - "לא יחדל אביון מקרב הארץ" - והיא מטילה את חובת הדאגה להם על כל יהודי שיכול לעזור.
השלטון הקומוניסטי סבר שכדי לעשות צדק חברתי, צריך להפוך את הכול לעניים. התורה מלמדת אותנו כי הסדר שקבע הקב"ה בעולם הוא – שיש עשירים ויש עניים, והעשירים נדרשים לזון ולפרנס את העניים. כך רצה הקב"ה, ש"עולם חסד ייבנה" - שקיום העולם יהיה על-ידי מעשי צדקה וחסד, ושבעלי האמצעים יסייעו בידי מי שאין להם.
יתרה מזו: התורה קובעת שהכסף שבידי העשיר בעצם אינו שלו. העשיר אינו אלא שליח ההשגחה לעשות מעשי צדקה וחסד ולעזור לאחרים. זה הייעוד האמיתי של העושר שבו בירכו ה' - לעזור לעניים, לבנות בתי-כנסת ומוסדות תורה, לרפא חולים ולשמח לב נדכאים. לכן נקראים מעשי החסד 'צדקה', מלשון צדק - כי הצדק מחייב להשתמש בכסף למטרות האלה.
בידינו לעזור
עלינו להחדיר לראשנו את ההכרה, שהחובה לדאוג לעניים ולסובלים אינה של הממשלה בלבד, אלא זו חובה המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו. התביעה כלפי הממשלה צריכה להישמע במלוא העוצמה, אך איך בכך כדי לפטור אותנו מן האחריות המוטלת עלינו על-פי התורה. החובה לדאוג ל"עניי עירך" היא בראש ובראשונה – שלך.
כל בית-כנסת צריך שתהיה לו קרן גמ"ח, שממנה יוכלו אנשים לקבל הלוואות בלא ריבית. קרנות כאלה יכולות להציל אנשים רבים, שצריכים להוציא פתאום הוצאה גדולה, כגון לצורך שמחה משפחתית, ומתפתים לקחת הלוואות נושאות ריבית שמסבכות אותם בחובות כבדים.
חשוב לתמוך במוסדות הצדקה והחסד הקיימים, או לייסד מוסדות נוספים, כדי לסייע לשכבות החלשות. כשאתה מדבר עם אנשים העוסקים בפעילות זו, אתה שומע סיפורים מסמרי-שיער, ומה שחשוב יותר - עד כמה אפשר, במעט התנדבות ורצון טוב, למנוע טרגדיות ולהביא שמחה ואושר ללב משפחות נזקקות.
בע"ה יבוא ימים שבהם יתקיים "לא יהיה בך אביון", אבל עד אז יכול ונדרש כל אחד ואחד מאיתנו לעשות הרבה צדקה.
נציגי האוצר טוענים שהפתרון הוא לצאת לעבודה, ולדבריהם, במשפחות שבהן שני ההורים עובדים – אין מצוקה. אולי זה נכון למשפחות שיש בהן שני ילדים. משפחות שבהן יש יותר ילדים, נפגעו קשה מאוד בעקבות המדיניות הכלכלית של השנים האחרונות.
האם לטענת האוצר הבאת ילדים לעולם היא לוקסוס השמור לעשירים בלבד? האם הורים מן השורה, ששניהם עובדים קשה למחייתם, אינם זכאים לגדל בכבוד חמישה, שישה או שמונה ילדים? הם אינם רוצים נדבות ולא תובעים קצבאות. הם מבקשים רק לחזור למצב שהיה בעבר – שבני-זוג עובדים יכולים לפרנס גם משפחה גדולה. אבל מדיניות האוצר הופכת משימה זו לקשה יותר ויותר, ובמיוחד כאשר מדיניות המס אינה מכירה כלל בקיומם של ילדים לצורך חישוב המס של האב, שבדרך-כלל הוא המפרנס העיקרי.
חובת הציבור
לכן זה תקציב שחובה להתנגד לו ולדחותו, אבל אי-אפשר להסתפק בתביעות כלפי הממשלה. המציאות הקשה מחייבת גם את הציבור כולו לפעול למען שכבות המצוקה והנזקקים. מצוות הצדקה מעידה שהחובה לדאוג לעניים אינה נחלתו של השלטון בלבד, אלא זו חובה המוטלת על כל מי שיש לו. התורה מניחה שתמיד יהיו עניים ואביונים - "לא יחדל אביון מקרב הארץ" - והיא מטילה את חובת הדאגה להם על כל יהודי שיכול לעזור.
השלטון הקומוניסטי סבר שכדי לעשות צדק חברתי, צריך להפוך את הכול לעניים. התורה מלמדת אותנו כי הסדר שקבע הקב"ה בעולם הוא – שיש עשירים ויש עניים, והעשירים נדרשים לזון ולפרנס את העניים. כך רצה הקב"ה, ש"עולם חסד ייבנה" - שקיום העולם יהיה על-ידי מעשי צדקה וחסד, ושבעלי האמצעים יסייעו בידי מי שאין להם.
יתרה מזו: התורה קובעת שהכסף שבידי העשיר בעצם אינו שלו. העשיר אינו אלא שליח ההשגחה לעשות מעשי צדקה וחסד ולעזור לאחרים. זה הייעוד האמיתי של העושר שבו בירכו ה' - לעזור לעניים, לבנות בתי-כנסת ומוסדות תורה, לרפא חולים ולשמח לב נדכאים. לכן נקראים מעשי החסד 'צדקה', מלשון צדק - כי הצדק מחייב להשתמש בכסף למטרות האלה.
בידינו לעזור
עלינו להחדיר לראשנו את ההכרה, שהחובה לדאוג לעניים ולסובלים אינה של הממשלה בלבד, אלא זו חובה המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו. התביעה כלפי הממשלה צריכה להישמע במלוא העוצמה, אך איך בכך כדי לפטור אותנו מן האחריות המוטלת עלינו על-פי התורה. החובה לדאוג ל"עניי עירך" היא בראש ובראשונה – שלך.
כל בית-כנסת צריך שתהיה לו קרן גמ"ח, שממנה יוכלו אנשים לקבל הלוואות בלא ריבית. קרנות כאלה יכולות להציל אנשים רבים, שצריכים להוציא פתאום הוצאה גדולה, כגון לצורך שמחה משפחתית, ומתפתים לקחת הלוואות נושאות ריבית שמסבכות אותם בחובות כבדים.
חשוב לתמוך במוסדות הצדקה והחסד הקיימים, או לייסד מוסדות נוספים, כדי לסייע לשכבות החלשות. כשאתה מדבר עם אנשים העוסקים בפעילות זו, אתה שומע סיפורים מסמרי-שיער, ומה שחשוב יותר - עד כמה אפשר, במעט התנדבות ורצון טוב, למנוע טרגדיות ולהביא שמחה ואושר ללב משפחות נזקקות.
בע"ה יבוא ימים שבהם יתקיים "לא יהיה בך אביון", אבל עד אז יכול ונדרש כל אחד ואחד מאיתנו לעשות הרבה צדקה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
