הרב אברהם (למי) הרשקופ

מנדי הקטן עמד מאחורי הדלת ורק צפצופים קטעו את השקט המצמית. כבר שנים שהוא חי עם הידיעה ש'אבא לא מרגיש טוב', שנים של תפילה ותקווה שיחזרו הימים הטובים בהם אבא היה שב כל יום מהעבודה הקשה במשחטה, עייף פיזית, אבל עם חיוך מלא אושר. מתעניין, שואל, לומד ושמח לעזור לכל מי שרק היה צריך בבית ובחוץ.

אבל עכשיו כבר זמן רב שאבא לא עובד, המחלה לא מאפשרת לו. מרבית הזמן הוא עייף וחלש מהטיפולים הקשים והכואבים. ולמרות המאמצים להמשיך לחייך ולהסתיר את סבלו, מנדי מבין שהמצב קצת יותר מורכב מ'לא מרגיש טוב'.

הוא עומד מאחורי הדלת וליבו הולם במהירות. לאחרונה המצב החמיר מאוד, אנ"ש בארץ ובעולם מתבקשים לומר תהילים. גם הוא אומר תהילים. וכשהוא לבד, כשאף אחד לא רואה, אז הוא משתפך ולא מתבייש לבכות. מתחנן לבורא עולם שאבא יישאר איתנו.

כבר זמן רב שגם המצב הכלכלי בעקבות מחלתו של אבא החל להיות מורגש בבית. אף אחד לא מדבר על זה ובטח שלא מתלונן. אבל כבר כמה שנים שאבא לא עובד. לעיתים קרובות הוא יוצא לבדיקות וביקורים אצל רופאים שעולים הרבה כסף. כל הוצאה קטנה מחושבת פעמיים, ולרוב היא לא יוצאת. עכשיו, מאחורי הדלת הרחבה, מענדי קצת מתבייש שהוא חושב על זה, הרי אין שום דבר יותר חשוב ויקר מהרפואה של אבא.

הוא חש יד רכה על כתפו. 'בוא ניכנס' לוחשת אימו. הוא נכנס לאט לאט, נזהר שלא להפר את הדממה בחדר הסטרילי.

אבא ער, מנסה בשארית כוחותיו לחלץ חיוך קלוש. מנדי חש את הדמעות מטפסות במהירות במעלה הגרון, ועומדות לפרוץ בבכי סוער. אבל הוא כבר ילד גדול ומבין שזה לא הזמן. הוא חונק בקושי את הדמעות ומתאמץ לחייך בחזרה אל אביו.

שתיקה. מה אמור לומר ילד ליד מיטת אביו שנאחז בכח בקצה פתילת חייו הנמוגה?

מושיט הוא ידו לאביו, חש את היד הרפויה והחלושה מתחזקת במעט, מתהדקת במעין לחיצה סביב ידו. ר' בן ציון מביט בבנו ובמאמץ רב לוחש לאזנו:

"מענדי, תדאג שימשיכו להיות גאים בך"...

המשפט הזה, שהיה אחד האחרונים שאמר ר' בן ציון לפני שהשיב את נשמתו הזכה לבוראה לאחר שנזדכך בייסורים קשים, הפך להיות הצוואה הרוחנית של הילדים שהחליטו להמשיך להיות בנים ובנות לגאוות המשפחה. המשפחה הקרובה והמשפחה המורחבת – משפחת חב"ד.

לאורך כל תקופת המחלה, לא רצה ר' בן ציון לבקש עזרה מאיש. אולם בתקופה האחרונה, כשעוד יכל לדבר, הביע ר' בן ציון את דאגתו בפני רעייתו וחבריו הקרובים בקשר לעול הכלכלי של משפחתו ביום שאחרי.

לאחר ימי השבעה, משנוכחו החברים הקרובים להבין את המצב הכלכלי בבית, החליטו לצאת בקמפיין מיוחד לגיוס תרומות שיאפשר לאלמנה וליתומים לחיות בכבוד בסיסי.

עכשיו ההזדמנות והחובה שלנו לבטא את הערבות ההדדית במשפחת אנ"ש. את חסרונו של הבעל והאב האהוב לא נוכל למלא, את הכאב לא נוכל לרפא, אבל באחריותנו לעשות הכל למנוע את קריסתם הכלכלית של האלמנה וחמשת היתומים הצעירים.

בשלשת ימי ההתרמה נתאחד כולנו עם כל הלב להציל את המשפחה מחיים של מחסור וחרפה, כדי שנוכל להסתכל לילדים בעיניים ולדעת שעשינו הכל שהילדים יוכלו לקיים את הבטחתם לאביהם המנוח בלי דאגות ומתוך שלווה.

הכנסו עכשיו לתרומה - לחצו כאן>>

*הכותב הוא שכן וידיד קרוב של המשפחה