מערכת COL
|
יום כ"ו אדר א ה׳תשס״ה
07.03.2005
פשע - לכאורה בחסות ה'אגרות-קודש'
בדיון נוקב, אשר התקיים היום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עלתה על הפרק השאלה: מה הם אגרות הרבי, מה יש ללמוד מהן ומה לא. עוה"ד מטעם הפרקליטות טענו כי האגרות גרמו לנאשמים לעבור עבירות פליליות בדרגה של פשע וכי פעלו תחת השפעה של "רב", אשר הדריך אותם לעשות כך. הם הסתמכו על הודעת הנאשמים כי פתחו ב"אגרות-קודש" ומשם קבלו השראה וחיזוק לביצוע מעשיהם. עו"ד נחמה ציבין אשר ייצגה את אחד הנאשמים, הסבירה לשופטת את מהותם של האגרות בכלל ובפרט כי לא ייתכן כי עיון באגרות קדש יוביל למסקנות ומעשים בלתי חוקיים. "חסידות חב"ד מטיפה לאהבה ולא ולאלימות" טענה ציבין. לאחר הסברה של עוה"ד ציבין, נחה דעתו של בית המשפט, כי הנאשמים פרשו שלא כהלכה את האמור באגרות ובית המשפט נעתר לבקשת ציבין. חלק מפרוטוקול בית המשפט בנוגע ל'אגרות-קודש' בלעדי ל-COL ב'כתבה מלאה'

צילום אילוסטרציה: ארכיון אשר ליצמן
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות

הוסף תגובה
2 תגובות
1.
מה הסיפור?
כ"ז אדר א ה׳תשס״ה
רצה להציל יהודי מהמסיון, חטפו והניצול התאבד? זה הסיפור? וטוען שאת דרכי הפעולה קיבל מאגרות קודש?
2.
הערה
כ"ז אדר א ה׳תשס״ה
לפענ"ד תשובתה ל העו"ד ציבין בעניין זה אינה כ"כ מן העניין. ואסביר:
הטענה של התובעים היא, אשר מכיון שיש כאן מעשה בהוראה רבנית, משמע שיש כאן כוונה של פשיעה (ולא מעשה שנבע מאמוציה ללא כוונה לפגוע, רק להזההיר וכיו"ב).
ראיית התובעים היא: שא' מן הנתבעים העיד, שלמד מהאגרות קודש שיש לעשות את המעשה.
וע"ז הגיבה העו"ד ציבין, שבוודאי אין כאן תשובת רב, ורק ניתן ללמוד (במקרה שהנידון אכן שייך) דעת הרבי בעניינים מסויימים (כי באגרות קודש יש את מרבית התשובות למרבית השאלות הסטנדרטיות של אדם דתי ממוצע). ראה בדבריה.
אולם לפענ"ד - אין כאן שום תשובה. כי:
עיקר התביעה היא (במינוח ישיבתי) על ה"גברא", שעצם העובדה שהאיש העיד שהוא מונע מתשובת רב (ואותנו לא מעניין אם יש כאן רב או אם אין כאן רב באמת, אלא כפי שאותו איש מבצע הפעולה הבין), מראה, שהייתה כאן כוונת פשיעה בהוראת רב (אשר כנראה יש לכך חומרה מיוחדת).
לשון אחר: זה בכלל לא רלוונטי (בעניין זה) מי הוא העונה [זה אכן רלוונטי לגבי עניין אחר, שאם יש רב בחיים, המדיח אדם לעשות דבר פשע - עלול הוא למצוא את עצמו ג"כ עומד למשפט...]. יותר רלוונטי האם הוא קיבל את התשובה. מדבריה של ציבין עולה, שלא היה כאן נותן תשובה במובן הקלאסי של המילה, אבל היה כאן מקבל. גם היא מודה שהוא מונע - לשיטתו - מההוראה של הרבי.
דבריה שהרבי לא היה נותן כזו תשובה, כי דרכו היא אהבת ישראל, יותר רלוונטים.
ועם זאת, במלוא הצניעות, אני הייתי משיב קצת אחרת: שהם ביקשו באגרות - שהתוצאה תבוא כבר. כלומר: איכפת להם שהמצב הנוכחי - אשר לפי דעת הכול מותר לנסות לשפר אותו!!! רק לא באלימות - לא ישאר כמות שהוא, כי יש בו סכנה, עבירה, ומצב רע באופן בלתי רגיל. וביקשו מהרבי, שהתוצאה כבר תבוא. ושהם, בפעולה זו, לא נתכוונו כלל (!!!) לאלימות. כי אם לנסות לשכנע וכו'.
הטענה של התובעים היא, אשר מכיון שיש כאן מעשה בהוראה רבנית, משמע שיש כאן כוונה של פשיעה (ולא מעשה שנבע מאמוציה ללא כוונה לפגוע, רק להזההיר וכיו"ב).
ראיית התובעים היא: שא' מן הנתבעים העיד, שלמד מהאגרות קודש שיש לעשות את המעשה.
וע"ז הגיבה העו"ד ציבין, שבוודאי אין כאן תשובת רב, ורק ניתן ללמוד (במקרה שהנידון אכן שייך) דעת הרבי בעניינים מסויימים (כי באגרות קודש יש את מרבית התשובות למרבית השאלות הסטנדרטיות של אדם דתי ממוצע). ראה בדבריה.
אולם לפענ"ד - אין כאן שום תשובה. כי:
עיקר התביעה היא (במינוח ישיבתי) על ה"גברא", שעצם העובדה שהאיש העיד שהוא מונע מתשובת רב (ואותנו לא מעניין אם יש כאן רב או אם אין כאן רב באמת, אלא כפי שאותו איש מבצע הפעולה הבין), מראה, שהייתה כאן כוונת פשיעה בהוראת רב (אשר כנראה יש לכך חומרה מיוחדת).
לשון אחר: זה בכלל לא רלוונטי (בעניין זה) מי הוא העונה [זה אכן רלוונטי לגבי עניין אחר, שאם יש רב בחיים, המדיח אדם לעשות דבר פשע - עלול הוא למצוא את עצמו ג"כ עומד למשפט...]. יותר רלוונטי האם הוא קיבל את התשובה. מדבריה של ציבין עולה, שלא היה כאן נותן תשובה במובן הקלאסי של המילה, אבל היה כאן מקבל. גם היא מודה שהוא מונע - לשיטתו - מההוראה של הרבי.
דבריה שהרבי לא היה נותן כזו תשובה, כי דרכו היא אהבת ישראל, יותר רלוונטים.
ועם זאת, במלוא הצניעות, אני הייתי משיב קצת אחרת: שהם ביקשו באגרות - שהתוצאה תבוא כבר. כלומר: איכפת להם שהמצב הנוכחי - אשר לפי דעת הכול מותר לנסות לשפר אותו!!! רק לא באלימות - לא ישאר כמות שהוא, כי יש בו סכנה, עבירה, ומצב רע באופן בלתי רגיל. וביקשו מהרבי, שהתוצאה כבר תבוא. ושהם, בפעולה זו, לא נתכוונו כלל (!!!) לאלימות. כי אם לנסות לשכנע וכו'.