דֶמֶה של גאולה • מאמר דעה
הרב י.ס.
קובץ זה הוא קיצור דברים שנכתבו בזמנו בהרחבה על פרקים בדברי ימי ישראל תוך התיחסות היהדות לתנועת ה"השכלה" והתנועה ה"ציונית".
הדברים הנכתבים בזה באים לחדד את תפיסתינו ביחס להתנהלותה של מדינת ישראל כלפי ארץ ישראל ועם ישראל בכלל, ובמיוחד בעת האחרונה.
תורת החסידות מדגישה את חשיבותה של ארץ ישראל השלמה - "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה", וכן את חשיבות שלמות עם ישראל - הן השלמות הרוחנית הקשורה בשלמות התורה, והן השלמות הפיזית הקיומית של כל יהודי, תוך הדגשת הזיקה שבין שלוש השלמויות - העם התורה והארץ.
לצערנו, התנהלות המדינה שקמה בארץ ישראל, אינה תואמת את שלוש השלמויות הנ"ל, ומכאן הצורך והחובה להתריע על כך, כי אין ברצוננו ואין באפשרותינו להתעלם ולהתנתק ח"ו מתורתנו עמינו וארצנו.
התנאי להצלחת ההשפעה לתיקון המצב, שיהיו דברים כנים היוצאים מן הלב - מלב אוהב באהבת ישראל אמיתית, תוך בקשת טובת הזולת, ולא רק חיפוש שלמות רוחנית אישית והשקטת המצפון, העלולה לעיתים להיות אנוכית - במידת מה.
* * *
עם ירידת נשמת מורנו הבעש"ט לעולם והתיסדות תנועת החסידות על ענפיה השונים, ובמיוחד עם הופעת רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע אשר הלביש וגילה את תורת החסידות בחכמה בינה ודעת, נפתחה תקופה חדשה בתולדות עם ישראל - היא החוליה האחרונה והמשלימה בשלבי ההכנה לגאולה השלימה על-ידי משיח צדקנו.
זה לעומת זה עשה אלקים - רע לעומת טוב וכו', וכמו כל דבר וענין אלקי שבא לעולם, שנברא לו שטן, המנגד ומפריע להתגלותו וקיומו בעולם, בזה שמציג את התיזה הספיציפית המנוגדת לאותו ענין אלקי, כך גם בענין הגאולה ע"י משיח צדקנו.
גאולת ישראל אמורה בעז"ה להיות עפ"י ההלכה שקבע הרמב"ם בספר ההלכות שלו, הלכה שנתקבלה ע"י כל הפוסקים גדולי התורה שבכל הדורות, ובלשונו הזהב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושל בעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד". (הל' מלכים פי"א)
הוה אומר, בראש וראשונה - צריכה הגאולה להיות ע"י המשיח - מלך מבית דוד, ואמורה להביא את עם ישראל כולו לילך בדרכי התורה ולחזק בדקה – כפי תורה שבכתב ושבעל-פה.
וכן, להביא את האנושות כולה לעבוד את ה' ביחד (שבע מצוות בני נח). וע"י זה לגרום לקיבוץ נדחי ישראל מהגלות הארורה, ולהוליכם ולהביאם זקופי קומה - קוממיות - לארצנו הקדושה, ארץ ציון וירושלים, שמשם תצא תורה ודבר ה' לכל העולם כולו, והי' ה' למלך על כל הארץ, ע"י מלכות מלך המשיח בן דוד.
נמצא שכל ענינה של הגאולה האמיתית היא לממש את מלכות ה' בעולם, וכפס"ד ההלכה ברמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"א):
מלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה.
ובהמשך שם (פי"ב ה"ד):
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה:
ובהלכה שאחרי':
...ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים:
וזוהי משמעות דברי הנביא זכריה (פי"ד פס"ט):
"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" "כל" – במשמעות מהות ואיכות (ולא רק כמותית).
אמנם זאת יש להדגיש שאין הכוונה שהגאולה האמיתית והשלימה שוללת את עולם החומר, אדרבה, עיקר ענין הגאולה הוא דוקא בעולם הזה הגשמי, ולפיכך יתבטא הטוב המיוחל גם בגשמיות, וכמ"ש שם הרמב"ם:
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר...
וכשם שבגאולה הראשונה, יצאו ישראל מגלות מצרים "וכספם וזהבם אתם", כך ויותר מכך – בגאולה העכשוית ע"י משיח צדקנו תהי' הטובה הגשמית ללא הגבלה, אבל לא כערך בפני עצמו ח"ו, אלא כביטוי לביטול הבריאה לעצמותו ית'.
התנועה אשר קמה לרועץ לגאולה השלימה באופן האמור, היא התנועה ה"ציונית", אשר הציבה דֶמֶה של גאולה - הדומה לגאולה האמיתית, אבל נטולת נשמה, ומהוה פוחלץ וזיוף כמעט מושלם לגאולת ישראל וארץ ישראל במשמעותן האמיתית כפי שהם בתורת ישראל.
התנועה הציונית העבירה את משמעות המושגים "גאולה " ו"משיח" כערך בפני עצמו במישור החומרי, ותמורת ההבטחה האלקית ש"על כסאו לא ישב זר", הושיבה את המסגרת הלאומית ואת הסיסמא "ככל הגויים בית ישראל" על "כסא ה'", ובכך היתה לתנועת משיחיות שקר רח"ל.
התנועה ה"ציונית" מנעה בזה והרחיקה ציבור גדול מישראל מהאמונה והצפיה לגאולה האמיתית והשלימה.
אין פלא אפוא, שמדינת ישראל – המוצר המוגמר של התנועה הציונית – נלחמת בתוקף נגד שלימות ארץ ישראל, נגד שלימות עם ישראל ונגד שלימות תורת ישראל.
התנועה הציונית אינה עשויה מ"עור אחד", ואף היא התפצלה לכתות וסיעות שונות אשר נאבקו אלו באלו, וחוקרי דברי הימים ודאי ימצאו בזה ענין רב לענות בו.
אולם אותנו מעסיקה בעיקר - ההתפלגות בין התנועה הציונית בכללה לבין הציונית הדתית.
בעוד שהציונות הציבה את ההגדרה הלאומית כתחליף לדת ישראל, ולעיתים אף כמנגדת ומתחרה ליהדות, הנה, הציונות הדתית רואה בתפיסה הלאומית - השלמה וסיוע לתורת ישראל. וזאת, כמובן, כאשר הציונות היא על-פי תורת ישראל.
אך מסתבר שגם הציונות הדתית - שני פנים לה, הציונות הדתית - כפי שהיתה מוכרת מאז כינון התנועה הציונית ועד עתה, ולעומתה הציונות החרדית - שנתחדשה לאחרונה.
הציונות הדתית, זו ה"ממלכתית", רואה את ארץ ישראל עפ"י תורת ישראל - כמצב אידיאלי ושלימות בין גשם ורוח, נפש בריאה בגוף בריא, אבל עם זאת - מדגישה שישוב ארץ ישראל הוא ערך בפני עצמו, אלא שההתישבות חייבת להתנהל ולהתקיים על-פי תורת ישראל, זה בצד זה, או אפילו זה על בסיס זה, אולם לעיתים יש להקל מעט מחומרות ההלכה, כדי "להרויח" את העיקר – תקומת מדינת ישראל – "מלכות ישראל".
ואז לא זו בלבד שענין הארץ הלאום והממלכתיות - אינו מנוגד ואינו גורם מפריע ליהדות, אלא אדרבה יכול אף להיות גורם מסייע ליהדות, אם כי אין זה מחויב המציאות (!) ויתכן מצב (מצער) שהמסגרת הלאומית לא תשרת את הצרכים הדתיים של עם ישראל ואפילו תהיה מנוגדת באופן שנצטרך להאבק נגדה.
לעומת זאת - השקפת הציונות החרדית שנתקבלה לאחרונה בקרב ציבור גדול בישראל - בשונה מהציונות הדתית המקובלת, רואה בארץ ישראל ובלאומיות בכללה, חלק בלתי נפרד מדת ישראל כאשר לאומיות יהודית היא ה"אתה בחרתנו", וישוב ארץ ישראל אינה אלא מצוה בתורה, ובכללותה היא ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה, וכל ענינה ומציאותה של הארץ – להיות מרכז רוחני לעבודת ה' ולהפצת תורה ויהדות.
הזדהות כמעט מוחלטת עם התפיסה החסידית את ארץ ישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתבי החסידות, וכן בהגשמה - בעליית החסידים והפעילות של תנועת החסידות למען ישוב ארץ ישראל.
אם כי גם כאן עדיין קיימת סכנת עיוות, בין תפיסת החומר כאידיאל (דבר הגובל עם הפנתאיזים של שפינוזה), לבין ראית האמת של האידאות הרוחנית ביהדות - אשר שלימותן מתבטאת בכיבוש החומר – זיכוכו והעלאתו למעלתו הרוחנית, ע"י "ביטול היש" ועד "ביטול במציאות", כמבואר בתורת החסידות.
לצערנו, לא אחת שומעים אנו מפי יהודים שלומי אמוני ישראל את הגמרא במסכת סנהדרין דף צח ע"א: "ואמר רבי אבא, אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'.
ופרש"י: מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר.
ומגיעים למסקנה מוטעית, שכל ענינה ומטרתה של הגאולה הנכספת מאז בריאת העולם ועוד לפני כן (ראה בעה"ט בראשית א, ב.), שתהיה אפשרות לגדל תפוזים משובחים בארץ ישראל...!
מצערת עד מאד העובדה שהציונות הדתית היא זו שנותנת חיות וכח לציונות החילונית, וזו יונקת ממנה קיום וחיזוק - ואף גידול בהסתאבות, וכפירוש רש"י במעשה המרגלים; "זבת חלב ודבש היא – כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו" (מד"ר).
וה"קצת אמת" שהציונות הדתית ואפילו החרדית - מייחסת לציונות החילונית, היא זו שנותנת לה קיום וכח, המתבטאת בפעולות נגד עם ישראל וארץ ישראל.
ובכדי למנוע טעות ושיבוש כגון זה, צריך להדגיש שכל מעשינו ועבודתנו בישובה של ארץ ישראל אינו אלא בשביל להכין את המקום אשר בחר ה' א-לקינו לשכן שמו שם, שמשם תצא תורה לכל העולם ולכל העמים - לנצח, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
לשמחתנו, הנה לאחרונה – ככל שאנו מתקרבים אל הגאולה האמיתית והשלימה – הולכת ומתפתחת בקרב הציבור תנועת שיבה אל היהדות, ויחד עמה הולכת וגוברת בקרב הציבור האֲמון על ה"ציונות הדתית" - התפיסה החרדית לאומית, ואברכים וצעירים בני תורה יוצאים לכיבושה של ארץ - תרתי משמע.
בצד היותם אוחזי חרב כחיילים המשרתים בצה"ל, ומוסרים נפשם בעד הגנת העם והארץ, יוצאים גם להתנחל ולישב את הארץ הקדושה ברוח ישראל סבא, ולהקים בה מאחזי ומרכזי תורה במסירות נפש ממש, על-אף ההתנכרות וההפרעה של מוסדות השלטון והמשפט במדינת ישראל.
אלו המקיימים ציונות אמת וישר חילם...!
למען ציונים אמיתיים אלו החרדים לדבר ה' - זו הלכה, המוסרים את נפשם בעד ארץ ישראל השלימה, ובעד קדושתה, והנאבקים לזקיפות קומה וכבוד עם ישראל, והעושים ועוסקים בפועל לישובה של הארץ על-ידי יהודים, תוך הקרבה אישית וסיכון עצמי...! נכתבו הדברים בחוברת שלהלן, במטרה לחדד את הדברים, ולסלק טשטוש ועירפול הענינים, בכדי למנוע הטעיה של הציבור בישראל ולהעמידם על האמת.
תחזקנה ידי כל העושים במלאכת הקודש.
אייר ה'תשע"ז.
י. ס.
במהלך הצגת הדברים להלן, מוזכרים שמות אישים מסויימים באופן שאינו מחמיא כל-כך.
אבל אין הכונה לפגוע -חלילה וחס- באישים אלו, כי כל ישראל לכשלעצמם - קדושים וטהורים המה, אלא שישנם שדעותיהם ומעשיהם אינם רצויים, והכונה לחדד להדגיש ולהוקיע רק דעות והשקפות משובשות וגלותיות, שהשתרשו בקרב העם, עקב השקיעה בגלות הקשה.
מאפשרים לכם לקבל
