הרב זושא וולף

כאשר תמונתו של רבינו הזקן הגיעה לראשונה אל העיירה ליובאוויטש, בשלהי שנות ה'תר"נ, התפתח בין החסידים דיון עד כמה תמונת רבינו מדויקת. התבטא אז החסיד רבי חנוך הנדל קוגל, המשפיע הראשי ב"תומכי תמימים" בליובאוויטש, אשר 'התמונה המדויקת ביותר של רבינו הזקן הנה ספר התניא'. כאשר הרבי הרש"ב נ"ע שמע את אמרתו זו של ר' חנוך הנדל, הוא מאוד נהנה מכך, ומ'הרגש' ייחודי זה.

הסבירו בכך חסידים, אשר לצד היוקר והמעלה של ההבטה ב'ציור פני הרב' וכל העניינים הרוחניים הנעלים שאפשר להשיג בכך, הרי שבספרו של הרבי, ובעניין זה ספר התניא, 'משתקף' ונראה הרבי כביכול במלוא הדרו. מתוך העיון בספר התניא הנך עומד על עומק דעתו ותורתו, צדקותו וקדושתו של הרבי, ולכך כיוון ר' הענדל באמרו שספר התניא הוא הוא התמונה המדויקת של רבינו הזקן...

הדברים תואמים את דברי הרבי בהקשר זה בהתוועדות שבת פרשת קדושים תשד"מ, אשר על ידי לימוד תורתו של הצדיק, מתקשרים ומתאחדים הלומדים עם הצדיק אשר נפשו ועצמותו נמצאת בתורתו, בבחינת "אנא נפשי כתבית יהבית":
אמרו חז"ל "צדיקים דומין לבוראם". ולכן, כשם שמצינו שהקב"ה הכניס את עצמותו ומהותו בתורה, כמו-כן מובן בנוגע לחיבור בתורה שנעשה על ידי צדיקים, שהמחבר הכניס את מהותו ועצמותו בחיבור זה.

דהנה, איתא בגמרא ש"אנכי" ראשי תיבות "אנא נפשי כתבית יהבית" . . שבזה מרומז שהקב"ה הכניס בתורה את נפשו כביכול, היינו מהותו ועצמותו . . ועל דרך זה מובן בנוגע לחיבור בתורה שנעשה על-ידי צדיקים שדומין לבוראם - שהמחבר הכניס את מהותו ועצמותו בחיבורו".

יתירה מזו אודות העילוי וההפלאה בספרי תורתו של הצדיק, התבטא הרבי בשיחת אחרון של פסח תשי"ז בהסבירו את דברי אדמו"ר הרש"ב נ"ע שאמר קודם הסתלקותו, "איך גיי אין הימל און די כתבים לאָז איך אַייך" (הנני הולך השמימה ואת הכתבים הנני משאיר לכם):
"באמרו "הנני הולך השמימה", כוונתו להבהיר לצאן מרעיתו ולבאר להם, שגם עלייתו השמימה קשורה עמהם – כיון שגם בהיותו בשמים הרי הוא "עומד ומשמש" . .

להמשיך להם כל צרכיהם, היינו, לא רק בנוגע לענינים רוחניים, תורה ומצוותיה, אלא גם בנוגע לענינים גשמיים, וכיון שבכל דבר יש צורך שתהיה גם אחיזה בגשמיות – הנה על זה ממשיך ואומר ש"הכתבים הנני משאיר לכם", דכיון שב"כתבים" אלו הכניס את עצמותו בהיותו בחיים חיותו בעלמא דין, הנה על ידם נמשכת השפעתו גם עתה".

ומדהימים הדברים מה שסיפר בשעתו יו"ר המזכירות הרב חדקוב, אשר הרבי התבטא בפניו בהזדמנות מסויימת, "אז איך האב גענומען דעם וואגן האב איך ניט געוואוסט ווי שווער דאס איז, אבער אז איך האב גענומען דרוקען ספרים - אין מיר גרינגער געווארן". =כאשר נטלתי על עצמי את 'משא המרכבה' לא ידעתי כמה הדבר קשה, אולם כשהתחלתי להדפיס ספרים - הוקל לי.

הווה אומר: ספרי החסידות מתורתו של הרבי הנדפסים כיום, הנמצאים עמנו בגשמיות, אשר בהם נמצא עצמותו של הרבי – מהווים למעשה 'רבי' הנמצא אתנו בגשמיות, ובאמצעות ספריו משפיע הרבי ברוחניות ובגשמיות, וכי על ידי הלימוד בהם משיגים את עצמותו ומהותו של הרבי!

וככל שתורת הרבי הולכת ונדפסת, הולכת ומתרחבת, הולכת ומתפשטת – משמעה 'רבי' הנמצא עמנו בכל התוקף!---

העולם היהודי מציין בימים אלו את הופעת הכרך השישים מסדרת "תורת מנחם - התוועדויות". זכיתי ובבית הורי שיחיו לאויוש"ט בנחלת הר חב"ד אשר בקרית-מלאכי, כבר משנות ילדותי הצעירות, כילד קטן כבן שמונה שנים יחד עם אחי שיחיו, לחיות עם ה'הנחות' הטריות החל מהגיליונות הראשונים אשר ראו אור. בחורף תשמ"א יזם אבי מורי הרב מנחם מענדל שי', מנהל "הוצאת הספרים קה"ת" וה"מרכז לענייני חינוך" בארץ הקודש, את הקמת וועד הנחות בלה"ק, כשהוא חובר אל הרה"ח הרב דוד פלדמן, והשיחה הראשונה אשר יצאה לאור בעריכת ה'ועד' הייתה שיחת אחרון של פסח תשמ"א.

בתקופה הראשונה היו השיחות נדפסות בארץ הקודש, ומופצות לרחבי תבל. חולפים בראשי הזיכרונות הנעימים מהחוויה השבועית הקבועה מאותה תקופת בראשית, אשר אבי מורי היה מביא עמו ביום חמישי בערב מדפוס "יד החמשה" בכפר חב"ד הררי גליונות דפוס טריים של ההתוועדות השבועית, בלתי אסופים ומהודקים, אשר נדפסו באישון ליל אמש במאמץ גדול על ידי הרב שלום פלדמן ז"ל ויבדל"ח ר' פנחס טרבניק. אני ואחי עומדים לצד שולחן הסלון שעות ארוכות לאסוף את הגליונות רבים אל קבצים סדורים ולהדקם, ועוד באותו ערב נשלחו חוברות השיחות לחצרות קדשנו, ולמחרת בערב שבת קודש היו השיחות מופצות מכפר חב"ד אל רחבי הארץ.

שלושים ושבע שנים חלפו מאותם ימי בראשית, ומאה ושלוש כרכי "תורת מנחם – התוועדויות" ראו אור עולם. ארבעים ושלוש כרכים ראו אור עד ג' תמוז תשנ"ד, ומג' תמוז תשנ"ד ועד היום הופיעו שישים כרכים!

אחד החסידים שהתגוררו בסמרקנד בשנות הזעם וזכה לצאת מהראשונים את מסך הברזל, היה ר' דוד אוקינוב הי"ד. בשנת תשכ"ז כאשר נסע למוסקבה לקבל היתר יציאה לארץ ישראל, הוא חזר לסמרקנד עם סט "לקוטי שיחות". הסט הזה החייה את נפש החסידים בסמרקנד.

לאחר שיצא מרוסיה וזכה להגיע לרבי ולהיכנס ליחידות, סיפר ר' דוד לרבי על ה"לקוטי שיחות" שהביא עמו לסמרקנד. העיר הרבי: בטח הסרתם את עמוד השער... (שכן היה כתוב שם שהספר נדפס בארצות הברית, וגם הופיעו בו שם המשפחה של הרבי, שהיה 'סדין אדום' ברוסיה הסובייטית). ר' דוד הגיב באופן ספונטני ואמר לרבי: חלילה! עמוד השער עצמו היה מחיה נפשות!...

שישים כרכי "תורת מנחם – התוועדויות", שישים עמודי שער – אלו שישים פעמים של החייאת נפשות והחייאת רוח החסידים מאז ג' תמוז, הצמאים ומשוועים לכל הגה חדש מתורת הרבי. קבצי ה'הנחות' השבועיים הרואים אור תמידין כסדרן מידי שבת בשבתו, וכרכי ההתוועדויות הנדפסים בקצב של אחת למספר חודשים – הנם טל החיים של קהל השלוחים, החסידים והתמימים, ובני משפחותיהם בכל העולם כולו.

הבשורה המשמחת של הופעת כרך השישים בסדרת "תורת מנחם" בימים אלו - אמורה להיות הנושא המרכזי שמעסיק את השיח החב"די לפזורותיו בכל מקומות מושבותיו בתקופה זו. ה"הנחה" השבועית ואגרות הקודש הנדירות המתפרסמות בשוליה, הנן החדשות הטריות השבועיות האמורות להיות מידי שבוע במרכז ההתעניינות ובשיחו ושיגו של כל חסיד.

אלו החדשות החב"דיות האמיתיות, וכל שאר העניינים וה'חדשות' הנם חדשות-סרק ודברים בטלים, ביחס לעניינים האמורים להעסיק את מחשבותיו ועולמו של כל חסיד.
'אכשור דרא', ובכל ליל שבת קודש בימת התפילה בבית כנסת חב"די ממוצע גדושה לעייפה בקובצים מקובצים שונים, פרסומים מפרסומים שונים, כולם אהובים כולם ברורים. אולם לעתים מגודש החומר, עלולים להיתפס לטפל ולאבד את העיקר.

 
חדשות חב"דיות אמיתיות: הבשורה המשמחת של הופעת כרך השישים בסדרת "תורת מנחם"

הזמן היקר המדוד והקצוב של לפני קבלת שבת, אמור להיות בבית הכנסת כולו קודש.
דברים בטלים וחדשות-סרק - מאן דכר שמי', וזמן זה גם אינו מיועד לאמירת שיעורי הלימוד הקבועים. זמן זה צריך להיות מוקדש ללימוד מעמיק בתורת החסידות, בדגש על ה'הנחה' הטרייה ה"דיוטגמא חדשה", ואם לא עכשיו - אימתי?

לאחר מכן, כאשר אבי המשפחה מגיע לביתו, וחוזר בסעודת ליל שבת קודש נקודה ו'ווארט' מתורת הרבי - אזי כל המשפחה חיה עם הרבי, עם רבי 'חי'.

בהקשר עם ההתעוררות הגדולה בקרב ציבור החסידים עם הופעת הכרך השישים – וישר כח לאברכים הנמרצים הפעילים בהתעוררות רבתי זו - מן הראוי היה אשר יצא "קול קורא" אל ציבור החסידים להקדיש זמן זה שבין תפלת מנחה לקבלת שבת לעיון קבוע ומעמיק בהנחה השבועית החדשה, הדיוטגמא החדשה שהכל רצין לקראתה.
לפני שלושים שנה, בהתוועדות י"ב תמוז תשמ"ז, בקשר עם ציון שישים שנה לגאולת הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז, דיבר הרבי על הסגוליות המיוחדת של מספר שישים, שבכוחה לבטל את כל העניינים הבלתי-רצויים:

"מעלת מספר השישים היא - שאפילו כשיש דבר שלם בלתי-רצוי, מכל מקום אם יש כנגדו שישים ענינים טובים הרי הם מבטלים את הדבר הבלתי-רצוי! ויתירה מזו - אפילו באם הדבר הבלתי-רצוי הוא "לח" ולא "יבש", אשר משמעות הענין שהענין הבלתי-רצוי נעשה עם חיות וחמימות ועם כל עשר כוחות הנפש שלו, מכל מקום אם יש כנגדו שישים ענינים טובים - הם מבטלים את הדבר הבלתי-רצוי".

יתירה מזו, הרבי מוסיף באותה שיחה ולומד ממצוות ספירת העומר, אשר ביום השני לספירה יש לא רק את ספירת אותו היום בלבד, אלא זהו צירוף של "שני ימים", וכן הלאה.

ואם כך הוא בנוגע לנגלה שבתורה, מסיק הרבי על אחת כמה וכמה בנוגע לפנימיות התורה, אשר חגיגת שנת השישים לגאולת הרבי הריי"צ אינה רק השנה השישים לגאולתו, אלא אלו "שישים שנים של גאולה". "ועל פי זה מובן הנתינת כח המיוחד שבשנה זו "שישים שנים של גאולה" - שבצירוף כל שישים השנים הטובים יחד מבטלים את הענין הבלתי-רצוי"!

הופעת כרך סמ"ך אינה חגיגת הופעת הכרך השישים של "תורת מנחם" בלבד, אלא זוהי חגיגה של "שישים כרכי תורת מנחם". שישים כרכים של עצמיותו של הרבי, אשר הכל "בטל בשישים". כל העניינים הבלתי רצויים לרגע-קטן של כל חסיד, והעניינים הבלתי רצויים לרגע-קטן של ענייני חב"ד בכלל, בכוחם להתבטל בשישים, בשישים כרכי "תורת מנחם – התוועדויות".

וכדברי הרבי המפורשים בשיחת ש"פ ראה תשמ"ו, "ובפשטות - כש"צלם של רבו" נשיא דורנו עומד לנגדו", תמונתו של הרבי בספריו של הרבי, אשר "אנא נפשי כתבית יהבית", "הרי כל המניעות והעיכובים למילוי שליחות רבו מתוך שמחה וטוב לבב, או למילוי השליחות בכלל, מתבטלים לגמרי"!---