משה בן-חיים

ר' מוישל'ה, יהודי קשיש מבית הכנסת 'שארית הפליטה' לניצולי השואה מיהוד, הגיע – כמידי שבת – לסעודת שבת בביתו של הרב יעקב ראובן סגל משלוחי חב"ד בנווה-יהוד-מונסון. הרב סגל, חבר מקהלה ותיק במקהלת חסידי חב"ד, הפליא בזמירות השבת יחד עם בני ביתו. מוישל'ה מיודעינו, פרץ לפתע בבכי תמרורים, בכי שרק הלך והתגבר.  הרב יעקב לא הופתע: הן המחזה חוזר על עצמו כמעט מידי שבת, כשבין זמירות השבת מוישל'ה פורץ בבכי.

מספר לנו הרב יעקב סגל: "מוישי למה אתה בוכה?" שאלתי אותו, ור' מוישל'ה אורדומינסקי סינן בין הדמעות: "לא אוכל לשכוח איך עמדתי כילד ליד הבור עם הוריי וכל בני משפחתי, ירו בהם, הם נפלו לתוך התעלה וכולם נהרגו...."
והוא נשאר בחיים. נשאר מאובן, עד שחשבו שכולם נהרגו, ולפני ששפכו סיד וחול, הוא ברח.
"תסביר לי הרב יעקב למה רק אני נשארתי בחיים?" היתה שאלתו נוקבת. "הייתי מעודד אותו, היה לי מאוד קשה. אמרתי לו: "הקב"ה עזר לך, הנה הגעת ליהוד ואתה גבאי בבית הכנסת..."

הסיפורים צפו ועלו

כשפסע הרב סגל על פסי הרכבת באושוויץ, במסגרת נסיעתו עם חברי מקהלת חסידי חב"ד למצעד החיים, ולאחר מכן כששר יחד עם הקבוצה "אני מאמין" במשריפות, צפו ועלו הסיפורים אותם שמע בכל השנים מניצולי השואה. הסיפורים והבכיות של ר' מוישל'ה אורדומינסקי ע"ה באמצע זמירות השבת, הסיפורים קורעי הלב מר' שמשון אברהם שוורץ ע"ה, היהודים שרידי התופת, ויהודים אחרים שכבר הלכו לעולמם עם השנים, צפו ועלו באחת.






בית הכנסת 'שארית הפליטה' ביהוד. בתמונה למטה, בעיגול: ר' משה אורדומינסקי מונצח בלוח הזיכרון בבית הכנסת

"הגיע הרגע שהקב"ה נתן לי את הרעיון לנסוע לשם, לחוות את הזוועות מקרוב ולהבין מה עבר על המסכנים הללו", משתף אותנו הרב סגל.

"שני היהודים הללו, אני עולה על קברם מידי שנה. אני לוקח מניין בחורים מהישיבה באור יהודה ואנחנו עולים לקברם, אמרים 'קדיש'. כולם שואלים מה קרה?...

"ברבות הימים, אותו מוישל'ה היה בבית אבות בבת ים. יום אחד כשבאנו לבקר אותו, הוא אומר לי: הרב סגל, אני צריך אותך לידי. מי יגיד אחרי קדיש?" אמרתי לו: 'אני אדאג לזה'. אבי, ר' מרדכי זלמן ע"ה, שנה שלימה אחרי שנפטרו, אמר אחריהם את הקדיש".

הרב סגל, זוכר במיוחד את תאריך הפטירה של מוישל'ה. כך ולמה? הרב סגל: "כדי שלא נשכח לעלות על קברו של היהודי הזה ולהגיד 'קדיש', הקב"ה שלח לנו מתנה: נולדה לנו נכדה בדיוק באותו תאריך: כ"ב אדר..."

גם על ניצול השואה ר' שמשון אברהם שוורץ ע"ה, שאיתו גם היה קשר מיוחד, יש לרב סגל מה לספר:
"הוא עצמו היה מהונגריה וכל פעם היה מספר לי שזכה הרבה מאוד שנים לעלות על קברו של הרב ברוך, אביו של האדמו"ר הזקן, שטמון בעיירה סייליש בהונגריה. אבא שלו היה לוקח את המשפחה לצדיק. הוא גם השאיר לי ספר על יהדות סייליש, ובשער יש את נוסח המצבה של הרב ברוך זצ"ל.

"היה מאוד חשוב לי שמישהו יקרא שם ילד על שמו, כי לא השאיר אחריו ילדים. אחד המקורבים, שאל אותי פעם על נתינת שם לבנו. סיפרתי לו את הסיפור, והוא נתן לבן שלו את השם: שמשון אברהם.

"הנסיעה הזאת סוגרת עבורי את כל השיחות עם הרבה מאוד משארית הפליטה, את סיפורם של שניים מהם שהתארחו בקביעות אצלי בשבתות, אבל היו עוד רבים, שסיפרו חוויות נוראיות. באושוויץ עברתי חוויה מטלטלת, והרגשתי סגירת מעגל."

מצמרר: שירת "אני מאמין" במשרפות אושוויץ. צפו:



לאופציה הנוספת - לחצו כאן

חוויה מטלטלת: הרב יעקב סגל עם אחיו הרב שייע סגל, בשער אושוויץ

הנסיעה לפולין

שליח חב"ד בורשה הרב שלום-בער סטמבלר, יחד עם אחיו ר' מאיר סטמבלר הקימו אוהל פעילות מפואר שיוחד לקבלת אלפי היהודים המגיעים לאיזור המוזיאון היהודי בורשה לקראת 'מצעד החיים'.

האחים סטמבלר, פנו לרב שייע סגל – אחיו של הרב יעקב סגל - ומנהל מקהלת חסידי חב"ד באה"ק, בהזמנה מיוחדת להביא את המקהלה לקראת יום שישי ושבת, כדי לתת 'ערך מוסף' והרבה אידישקייט לאלפי היהודים שיגיעו לאיזור.

"כבר ביום שישי, הנשים חילקו ערכות נש"ק, והגברים הניחו תפילין עם יהודים בורשה. הפעילות נערכה יחד עם השלוחים, ביניהם מ'המרכז לעניני חינוך', ארגון נוער חב"ד העולמי Cteen, ושלוחי 'חב"ד לנוער", מספר הרב סגל. "באים כ"כ הרבה יהודים, צריך לתת להם איזו טעימה של אידישקייט. חלק מהאנשים נסעו לאומשלג-פלאץ (כיכר ממנה נשלחו היהודים בשואה ליעד הסופי רח"ל). ביום שישי הגיעו קבוצות יהודים מכל מיני מקומות בעולם, נכנסו למוזיאון ואח"כ לאוהל שם חיכו להם עם שתיה וכיבוד.

באוהל הענק היה שליח מארגנטינה דובר ספרדית, הרב דניאל זליוני, שריתק את הקבוצות דוברי הספרדית. היה שם קידוש ה' גדול".





ליל שבת בורשה

הרב סגל ממשיך לתאר את השבת המרוממת: "קבלת שבת. הרב יענק'ל קעניג עבר לפני התיבה, כמו שהוא יודע. שרנו כולנו יחד, היה מרגש מאוד. יהודי אחד שניגש לרב יענק'ל קעניג ואמר באידיש: "מזמן לא שמעתי שמתפללים א' יידישע תפילה'. זה הזכיר לו את התפילות כשהיה צעיר. ברכנו אותו שיהיה בריא וחזק. "אתם יודעים בן כמה אני? 98!..."

דעם רבי'נס קינדער

"עשינו קידוש וטעמנו מזונות, והלכנו חזרה לבית חב"ד. השליח הרב שלום בער סטמבלר ארח את אנשי הקהילה היהודית, בצורה מעוררת התפעלות, כשאמו הגב' רעיה סטמבלר שתהיה בריאה, מנצחת על הבישולים וצוות העובדות ביד רמה.

"בסעודת השבת והשירים, היתה אוירה שאי אפשר לתאר. קם השליח ודיבר בפולנית צחה כאילו נולד בפולין... לא הפסקנו להתפעל, ואז קם בנו, השליח הקטן יוסי בן ה-10 והחל לדבר. הוא דיבר בעברית יותר מעשרים דקות, על פרשת השבוע, סימני טהרה, על סנפיר וקשקשת ונושא הכשרות. ילד שלומד בבית ספר-נט, זה מדהים!

התפעלות החברים רק גברה, כשבמהלך הנסיעה לאושוויץ ביום שני, שוב קם יוסי ודיבר ברמקול. הוא סיפר על הסבתא רבה שלו הגב' פליישמן, שהייתה במחנות ושרדה את השואה. אחד הסיפורים המצמררים, שהחרידו את הנוסעים, שהנאצים ימ"ש החליטו שצריך לשים טעם וצבע במים החמים (שנקראו באותם ימים אפלים 'מרק'), ושמו שם... גרביים, רק כדי להתעלל עוד קצת ביהודים... הצטמררנו.
ילד עומד עם בטחון עצמי מדהים, בוודאי יהיה אחד מהשלוחים המוצלחים בעתיד, כך חשבנו.

הרב יעקב סגל, בעבר בשדה החינוך שלושה וחצי עשורים - מהם כמנהל בת"ת, ניגש 'לתהות על קנקנו' של השליח הצעיר. "שאלתי את יוסי באוטובוס בדרך, 'מה הסדר יום שלך?' "משמונה עד שתיים לומדים בבית ספר-נט" אמר לי. "אחר כך אני גם ממשיך ללמוד באופן עצמאי". "זה מה שנקרא 'דעם רבי'נס קינד' (ילד של הרבי), אומר הרב סגל.

"בכלל, הבית חב"ד מפואר ביותר. ארונות הספרים, הכל מצוחצח ובטוב טעם. התרשמתי שאנשים מעריצים את השליח שם. הוא מעורר השראה, ובעל כושר מנהיגות. לא הפסקנו - אנשי הקבוצה - להלל ולשבח, מגיע להם כל הכבוד. שליח - בכח המשלח". הרב סגל מציין את אחיו ר' מאיר סטמבלר שארגן את הפעילות בצורה מעוררת התפעלות.

"בליל כ"ח ניסן התוועד איתנו אבי השלוחים הרב זלמן סטמבלר וסיפר על הווי השליחות של בנו והקהילה בורשה, וארח את כולם בצורה מיוחדת ובמסירות רבה."





למעלה: ספריית בית חב"ד בורשה. למטה: התוועדות בצוותא בבית חב"ד

תפילין ב"מצעד החיים"

הרב סגל: "לקחתי את זוג התפילין שלי, והתחלנו לצעוד מתחילת המסלול, הלכנו שעתיים בצעדה איטית. בכל מקום שראינו קבוצות, פתחנו שולחן להנחת תפילין. היו כמה שאמרו לנו: איך שכחנו להניח תפילין? אם לא החבדניקים היינו מפספסים". סיפרו לי ר' מאיר מארק ואחי ר' שייע סגל שבאומשלג-פלאץ הגיעו יהודים דתיים מאה"ק למסע שורשים, והגיבו בהתפעלות כשהנשים בקבוצה חילקו להם נרות שבת. "איך שכחנו את הנרות שבת? איזו השגחה פרטית," הם אמרו. "החבדניקים האלו, יש לנו נרות שבת בזכותם".

"לא יכלנו לקחת חלק בטקס בגלל אי התאמה של התכנים. כשנכנסנו לאיזור הטקס, חלק מהחבר'ה פתחו שולחן, עמדה להנחת תפילין על מסילות הרכבת, כי בני נוער רבים צעדו שם. התמונה שלי מניח תפילין עם הכתב הצבאי שהופצה ברחבי הרשת – צולמה שם.


תמונה שצולמה באושוויץ והפכה לויראלית תוך דקות: הרב יעקב סגל עם הכתב הצבאי אלירן טל

"עסקנו בהפצת המעיינות, רצינו שיהודים שמגיעים למקומות כאלו יראו שעם-ישראל חי וקיים, ומתחבר לקב"ה – באמצעות תפילין. ב"ה הצלחנו לעורר נשמות של יהודים טובים. היו שהרושם העצום של הנחת תפילין במקום כזה, השפיע עליהם עמוקות. "תשמע, בלי נדר אקח על עצמי להניח תפילין מידי יום ביומו", אמרו לי.

"אם יהודי הגיע עד לשם כדי לקבל התעוררות להניח תפילין, והיה זה זה שכרינו", מסכם הרב יעקב סגל את המסע המרגש.