משה בן-חיים

שנה אחת לאחור. כינוס הקהל הגדול בעולם, י"א בניסן תשע"ו ב'ארנה' בירושלים.
הילד מנדי מארגון הפנסאים צבאות ה', הפליא לדבר כוותיק ורגיל, והותיר רושם עז על אלפי הצופים באולם הענק. 'אלו הילדים של הרבי! איזו נחישות, איזו עוצמה', חשבתי אז, בלי להכיר בכלל את מנדי. נציג ילדי צבאות ה' מכל העולם.

יום שישי, י"ח ניסן, ערב שבת חול המועד תשע"ז.
מאות מתושבי שכונת נחלת הר חב"ד השתתפו בעצב בהלוויית הרה"ח ר' בנציון בטאשוילי ע"ה, שנפטר לאחר מאבק של 6 שנים מחלה קשה.
בנו, מנדי נפרד מאביו בדמעות חמות וריגש את מאות המלווים. עין לא נותרה יבשה.

כותב השורות, נוכח כמו רבים אחרים מחסידי חב"ד באה"ק באותו כינוס הקהל היסטורי ב'ארנה' בשנה שעברה, ונפעם גם הוא מהעוצמה והנחישות של מנדי בן העשר וחצי. אביו, ר' בנציון בטאשוילי, נאבק באותה תקופה במחלתו הקשה, ולמרות מצבו עשה מאמץ והגיע לאולם. הוא רווה נחת מלוא-חופניים.


מנדי כנציג חיילי צבאות ה', מרתק אלפים בכינוס הקהל העולמי אשתקד, ב'ארנה' (צילום: חיים טויטו)

"מאוד חיזק אותי שאבא נכח שם", אומר לנו מנדי במהלך ה'שבעה'. "חשבתי לעצמי: כל מה שאומר ואוציא מפי יעשה לו נחת אמיתי. חשבתי כמה הרבי גאה בי, כמה אבא גאה בי". ביום האחרון שנפגשנו, הוא אמר לי: מנדי, תדאג שיתפארו בך".

זרם המנחמים התעצם בשעות הצהריים, וגם ילדי הת"ת בנחל'ה, חבריו לכיתה של מנדי בראשות המלמד הרב יקותיאל אלפרוביץ, הגיעו לנחם ולחזק. "חבריי לכיתה מאוד מבינים ומתחשבים, שיתפתי אותם וזה מחזק ומעודד. הרב יקותיאל שוחח איתי במוצאי שבת, ושיתפתי אותו במה שעובר עליי. השיחות הללו מלוות אותי ומעודדות מאוד", משתף אותנו מנדי.

אי-אפשר שלא להתפעל מתעצומות הנפש הכבירות על כתפו של ילד. מנדי, כמו 'פנסאי' אמיתי, מדבר בביטחון רב, והרבה אמונה בקב"ה. מצד אחד הצער גדול, והאבל כבד. מאידך, מילות אמונה וציפייה לגאולה שגורות בפיו. לרגע נדמה כי אנו משוחחים עם בחור ישיבה בוגר, ולא עם ילד בן 11 וחצי. "אנחנו במצב לא פשוט, ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך. הכל אמונה בה', מצפים למשיח".

"הייתי קשור אליו מאוד"

שתף אותנו על הקשר המיוחד שהיה לך עם אביך ז"ל.
"אבא התייחס אליי כבן שגורם נחת ועושה גאווה למשפחה. השתדלתי מאוד לעזור לו במה שצריך, אם זה בסיוע אישי לטפל בעניינים רפואיים שלו, או לדוגמא הייתי הולך בימי שישי להביא לו את חוברות ועלוני השבת, או עוזר לו ללכת להתוועדויות שאותן כה אהב. הייתי קשור אליו מאוד."

השתתפת לעיתים ב'מבצעים' עם אבא?
"כמו שאמרתי, להתוועדויות בשבתות הייתי הולך איתו ועוזר לו. ב'מבצעים', לדוגמא, לפני חגים היה שולח אותי לחלק בקופ"ח – הסמוכה למקום מגורינו - חומר על החג לאחיות. היה רושם לי איפה כל אחת נמצאת במרפאה, אני ניגשתי ומסרתי. אני זוכר שלא הפסיקו לשבח, ש'חב"ד לא שוכחים אותם', ומאוד הודו לנו. גם כשהיה קשה לו והיה חולה, לא שכח את האחיות.

"תהיה חזק"

מה אבא ביקש ממך באופן מיוחד?
"הוא אמר לי "תהיה חזק אל תשבר. הקב"ה יודע מה הוא עושה". היה מחזק אותי כל הזמן . לקראת 'יומי דפגרא' היה אומר לי: 'מנדי, לכבוד י"א ניסן תתחזק בכך וכך. בלימוד תורה, חסידות ו'מבצעים'.

שביעי של פסח, בו מאיר 'ניצוץ משיח'. איך התמודדתם?
"בכלל, מתמודדים עם זה, כותבים לרבי והרבי מחזק ומעודד אותנו. גם בשביעי של פסח, שמאיר ניצוץ של משיח זה משהו מיוחד.

"יום אחד, חשבתי לעצמי: 'מספיק עם הסבל הזה. פיגועים, צרות. מספיק עם זה, רוצים טוב הנראה והנגלה! חשתי והבנתי שהקב"ה רוצה שנבקש: די!!! רוצים משיח! גם במצב הקשה של אבא דרשנו משיח. אבל עכשיו, זה רגע השיא, אתה לא יכול כבר, אתה חייב משיח!!! בשביעי של פסח מרגישים את זה. באמת דרוש משיח.
כל ה'שבעה' אני אומר לאנשים, והם מצידם גם עונים לי: 'משיח נאו'. רק הוא יוציא אותנו מהמצב הזה. אנו מקווים ומאמינים באמונה שלימה."
לשמוע ולדמוע...

שתף אותנו על הקשר המיוחד עם ה'פנסאים'.
הפנסאים לוקחים אותי לאירועים שלהם כי יודעים שיש לי את הכח, בס"ד. היו חברים מאוד טובים של אבא שלי. הם יודעים שאני משתדל תמיד לעשות לאבא שלי נחת. אתמול, העלינו זכרונות מאבא כמה היה אהוב על הבריות, וכמה שמחה היתה לו".

אתה תמשיך להיות פנסאי של הרבי?...
לגמרי. זה מה שיעשה נחת לאבא. גם אחרי שיבוא משיח ונתראה שוב, אני לא אפסיק. נמשיך גם אחרי ביאת משיח, שיבוא במהרה אמן."

*
מאחיו של המנוח בנציון ע"ה, יבדלח"ט ר' אבישי בטאשוילי שיחי', שמענו שביבים לזכרו ולע"נ:

"במשך השנים, אחי בנציון ע"ה התגורר בנחל'ה.

"גדל בחיידר בנחל'ה, אחר כך בישיבה קטנה, ובישיבה גדולה בקריית גת. ראש הישיבה בקרית מלאכי הרה"ג שלום בער כהן והרה"ג משה הבלין הספידו אותו, שהיה יר"ש ובעל 'רוח חסידית'. ב'קבוצה' התבלט מאוד, היה מהבחורים הראשונים שארגנו שבתות באוהל בתשנ"ז שאז זה לא היה מאוד מצוי.

עסק כשו"ב, וברבות השנים היה סופר סת"ם. אברך חסידי שקט וצנוע אהב לשמוח ולשמח. היה מקפיד מאוד על ההוראות של הרבי. בזמנים הכי קשים היה חשוב לו ללכת להתוועדויות, ושם היה יושב בין האחרונים.

"סיפר אחד מחברי בית הכנסת של הקהילה הגרוזינית בנחלת הר חב"ד, שבנצי בשנים האחרונות היה הולך למתפללי בית הכנסת המבוגרים שלא יכלו לצאת לבית הכנסת לתקיעת שופר או קריאת המגילה, והיה תוקע להם בשופר או קורא להם את המגילה בביתם.

"שנה אחת", מספר בנו של אחד המתפללים המבוגרים, "הצעתי לבנצי איזה סכום כסף כהערכה על הטרחה שלו לבוא לאבי הביתה. בנצי סרב בתוקף ואמר שאם הוא ימשיך להתעקש הוא "מאיים" שלהבא לא יבוא יותר.הוא הוסיף ואמר לו: "הרבי ביקש לזכות יהודים בשופר וכו' ואני ייקח עבור כך כסף ???"

"מסר נפשו על חינוך ילדיו, 'חי את הרבי': עשה מבצעים בזמנים הכי קשים גם כשהיה חולה היה הולך לעסוק בביקורי בית.

"מי שזוכר בזמנו היה בחדשות אירוע קשה, כששוטר נפצע ברחובות מגנבי רכב. השוטר שכב כ'צמח' ואחרי כמה שנים נפטר. בנציון ע"ה היה הולך לבקר אצל המשפחה. היה לו קשה ללכת אבל עודד וחיזק אותם בנועם ועדינות. המשפחה סיפרה על זה ב'שבעה'. היה חביב מאוד על המקורבים שלו.

"יש תמונה מחנוכה האחרון בבית רפואה שבא להדליק נר חנוכה עם המאושפזים. למרות מחלתו הקשה, הוא דאג לשמח אחרים ולהביא את אור החנוכה לעוד נשמה יהודית.


"דאג לשמח אחרים ולהאיר לעוד נשמה יהודית": ר' בנציון ע"ה בבית הרפואה בחנוכה האחרון

"אף פעם לא התלונן, לא ציער את בני משפחתו. לא שיתף עד כמה הוא סובל, תמיד היה צנוע עניו ושקט. הרבה אמרו שלא ידעו עד כמה המצב שלו היה כזה קשה.

"בכנס הקהל המרכזי בשנה שעברה בי"א ניסן ב'ארנה', הוא התרגש והתגאה בבנו מאוד. היה לו נחת בלתי יתואר, מאוד השקיע בחינוך הילדים.
בימים האחרונים אמר למנדי: "תדאג שיתפארו בך".

המשפט האחרון של בנצי

"הספדתי בלוויה דברי פרידה וסיפרתי שביום חמישי לפני שנפטר (נפטר ביום שישי לפנות בוקר) 12 שעות לפני, הוא היה רוב הזמן רדום. ישבתי לצידו, ופתאום התעורר מתוך מחשבות, וראיתי שממלמל משהו, רוצה לומר משהו. הוא דיבר מאוד חלש, ושאלתי: "בנצי מה אתה אומר?" ומלמל שוב. לא הבנתי. ואז בשארית כוחותיו הוא אמר: "אשרינו מה טוב חלקינו!" רציתי לדעת שאני מבין אותו נכון.

"בנצי, אשרינו מה טוב חלקינו?" שאלתי כלא מאמין למשמע אוזניי. הוא הנהן בראשו. והוסיף: "ומה נעים גורלנו"... הוא ביטא משהו במילים אלו. אני התרגשתי מאוד והתחלתי לנגן לו את הניגון "אשרינו מה טוב חלקינו", וכך לאחר כמה דקות, שראיתי שהוא נרדם, הפסקתי. הוא מיד מרים את הראש ועושה עם היד כמסמן: 'נו נו תמשיך'. המשכתי ככה לנגן. אלו היו המילים האחרונות שלו..."

"הרבה אנשים מספרים על המידות הטובות שלו. זו אחת המעלות שלו, והביטול המוחלט שלו לעניינים של הרבי. דאג לרבים וסייע שאפילו הם עצמם לא ידעו שהוא עזר להם. יהי זכרו ברוך."

*

לא נכנע

הרב אברהם בטאשוילי שיחי', אביו של בנציון ע"ה:
רציתי לציין שחמש שנים ששהה בבתי רפואה לא טעם שום דבר מבושל שם, למרות הפצרות הרופאים. הוא אמר: הכשר בסיסי אני לא אוכל! הצוות חשבו שבתוך שבוע-שבועיים הוא ייכנע, אל לא! זה נמשך חמש שנים...

הייתי אצלו בליל הסדר האחרון. חזרתי מבית הכנסת וחצי שעה לקח להעיר אותו, היות והוא הורדם עם תרופות חזקות. מה אומר ומה אדבר, התעורר כאילו אדם חדש!... לא הרגשנו שהוא חולה כלל. את כל הסדר אמר בקריאה מתוך ההגדה, בדיוק כמו שהיה עושה בבית.

כשהגענו ל"מרור" והגשנו לו את החזרת, לא אכל עד שאוציא את כל החרוסת... התעקש ובשום פנים ואופן לא הסכים, עד שהוצאנו לו את כל החרוסת... אכל מצה ושתה יין בשמחה. הוא ערך את הסדר בדיוק כמו שהיה עורך אצלי בבית את הסדר מידי שנה בשנה... לא הרגישו שהוא חולה בכלל. במוצאי החג חזרתי מביהכנ"ס, ועשיתי הבדלה. הוא פותח את עיניו ועושה סימן עם אצבעות הידיים, לא הבנתי. הוא דיבר בשארית כוחותיו: "מה עם ספירת העומר???..."

"כשהחברים היו מגיעים, היה מתעורר ושר איתם. לא היה קל להעיר אותו, אך כשהכיפה היתה נופלת לו מהראש - היה מתעורר מיד..."

"בנציון נקרא על שמה של סבתו, בת ציון ע"ה, שהגיעה בחלום לבנה אברהם וביקשה שיקראו לתינוק שיוולד - על שמה. לאחר שנולד בן, הלך ר' אברהם לרב לשאול כדת מה לעשות. הרב פסק: שיקרא בן-ציון. "אמא שלי נפטרה בת 41, והוא גם נפטר בגיל זה. היא גם נפטרה בחודש ניסן", אומר לנו בעצב ר' אברהם.

והוא ממשיך לספר על בנו, ר' בנציון ע"ה:

"היה מקושר מאוד לרבי מאוד. היה עוזר לאנשים בכסף, ולא אומר להם. הוא ידע בדיוק למי יש מצב קשה בבית. עד היום יש כאלו שלא יודעים מי המלאך שעזר להם... הם אפילו שיתפו את בנצי בזה, והוא ענה להם מיניה-וביה: "כנראה מישהו דואג לכם..."

***
ביוזמת אנ"ש ורבני השכונה, הוחלט להקים קרן מיוחדת לטובת המשפחה:
לתרומות יש להתקשר לוועד הרבנים קרן משפ' באטשוילי מספר הקרן 4240 מספר טלפון: 1800-22-36-36 או *072 מכל טלפון נייד ולציין את מספר הקרן.