אדם ששתה יין או משקה אלכוהולי אחר האם הוא רשאי להתפלל?

תשובה: חכמים קבעו שאדם ששתה רביעית יין (86 גרם, או משקה בכמות אלכוהול דומה), אל יתפלל לכתחילה עד שתפוג השפעת היין, אפילו אם בתוך כך יעבור זמן התפילה.

אם שתה יותר מכך, הבדיקה היא אם הוא יכול לדבר לפני אדם נכבד בלי לטעות. אם הוא יכול, הוא נקרא 'שתוי' ובדיעבד תפילתו תפילה; ואם אינו יכול, נקרא 'שיכור', ואם עבר והתפלל – "תפילתו תועבה", וכאילו עבד עבודה זרה, וצריך לחזור ולהתפלל כשיחזור לצלילותו.

קריאת שמע וברכותיה דינו כתפילת העמידה, אבל את שאר הברכות רשאי לברך גם כשהוא שיכור, אלא אם כן הוא 'שיכור כלוט', שדעתו משובשת לגמרי.

שינה כלשהי מפיגה את היין, אם שתה רק רביעית. אבל אם שתה יותר מכך, שינה מועטת משכרתו עוד יותר, אך שינה מרובה ודאי מפיגתו.

הליכת דרך באורך מיל (960 מ') מפיגה את היין, אם שתה רק רביעית, אבל אם שתה יותר והולך ברגליו – הדרך טורדת אותו עוד יותר ואסור לו להתפלל. אם הוא רכוב, אפילו ביותר מרביעית, הדרך מפיגה את היין, בתנאי שרכוב שלושה מילין (כ-2.9 ק"מ). ואולם אם שתה הרבה מאוד, גם דרך כזאת אינה מפיגה את היין.

למעשה, 'שתוי' דיי לו להמתין עד שירגיש שהשפעת היין פגה. בדורותינו רבים מתפללים אף ששתו יותר מרביעית, מכיוון שהיינות שלנו אינם חזקים, ורצוי להתפלל במצב כזה מתוך סידור. אבל 'שיכור', שאינו יכול לדבר לפני אדם נכבד, צריך להיזהר גם בימינו, מכיוון שתפילתו תועבה גם בדיעבד.

מקורות: עירובין סד,א. ברכות לא,ב. שו"ע או"ח סי' צט וסו"ס קפה, נו"כ ושו"ע אדה"ז. אשי ישראל פכ"ב סט"ז ואילך.