הרב שלום דובער הלוי וולפא

בחול המועד פסח , כאשר התארחנו בבנגקוק אצל בתנו וחתננו הרה"ח ר' נחמיה וילהלם שי', שאל אותי הרה"ח ר' יוסף חיים קנטור הרה"ר דתאילנד, כדלקמן:

בשו"ע אדה"ז או"ח סימן תצג ס"ח, כתב בענין איסור התספורת בימי ספירת העומר: "אף להנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר, מכל מקום אם חל בשבת, כיון שיש כאן תוספת שמחה שבת ור"ח, יש להתיר להסתפר בערב שבת מפני כבוד השבת".

וצריך להבין, שהרי האופן היחידי שיכול לחול ר"ח אייר בשבת, הוא רק (כמו בקביעות תשס"ט) כאשר א' דר"ח הוא ביום ששי ובשבת הוא יום ב' דר"ח (דלא יתכן שר"ח הוא בשבת ויום א' וער"ח ביום ששי, כיון שער"ח כ"ט ניסן הוא בדיוק שבועיים תמימים אחרי ט"ו בניסן, וידוע הכלל "לא בד"ו פסח"). וא"כ, אף אם יש מצוה להסתפר לכבוד השבת שחל בו ר"ח, מ"מ עדיין קיימת הסכנה שלא להסתפר בר"ח משום סכנה, וחמירתא סכנתא מאיסורא.

והרי כן פסק אדה"ז בסימן רס ס"א: "אם היו שערות ראשו גדולות, מצוה לגלחן שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול. ומצוה מן המובחר לגלח בערב שבת ממש ולא קודם לכן, כדי שיהא ניכר שעושה לכבוד השבת. ואם אין לו פנאי בערב שבת מחמת טורח צרכי שבת יגלח ביום ה', שכל מה שאפשר לקרב הגילוח ליום השבת יש לו לקרב כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבודו. ונוהגין בקצת מקומות שלא להסתפר בראש חודש אפילו חל בערב שבת, מפני חשש סכנה, כי כן הזהיר רבינו יהודה החסיד" (והוא בצוואת ריה"ח אות מח. אלא שריה"ח כתב כן לענין ר"ח בכלל, והמג"א הביא בשם כנה"ג דכן הוא גם בע"ש).

ועפ"ז איך אפשר להסתפר בע"ש כשר"ח אייר חל בשבת, והרי גם ע"ש הוא ר"ח. וכמובן שאין לומר שאדה"ז מדבר על הזמן של קידוש החדש ע"פ הראיה, דמלבד שמופרך הדבר שבשו"ע יכתוב דין שאינו מעשי בזה"ז כלל, הרי היה עליו להדגיש שדין זה אינו נוהג עתה.

גם אין לתרץ שכבוד השבת ור"ח דוחה את איסור הגילוח בר"ח, דאם אמנם כן הוא, שמפני כבודם המשותף של שבת ור"ח מותר להסתפר בר"ח אפילו בימי ספירת העומר, א"כ כ"ש שהדבר מותר בשאר חדשי השנה שיש בהם קביעות כזו, ולמה לא פסק אדה"ז בסימן רס הנ"ל, דהא שאסור להסתפר בר"ח הוא רק בע"ש רגיל, אבל בע"ש של שבת ור"ח, מותר.

*

וי"ל בזה בס"ד, דהנה ידועה השאלה, שבצוואת ריה"ח אוסר גם גילוח צפרנים בר"ח, וכתבו הקיצור שו"ע סימן עב סי"ד ועוד פוסקים, שכן הוא גם בר"ח שחל בע"ש דאין לגלח הצפרנים משום סכנה. אמנם אדה"ז השמיט דין זה, ופשוט דס"ל שצפרנים מותר לקצץ בר"ח שחל בע"ש. ובפרט דאדה"ז שינה מלשון המג"א, דהמג"א כתב דאין "מגלחים" בר"ח שחל בע"ש, שזה יכול להתפרש גם גילוח צפרנים, ואדה"ז נקט דאין "מסתפרין", היינו רק גילוח השערות. והוא ע"פ באה"ט בשם כנה"ג שכתבו דצפרנים מותר לגלח בר"ח שחל בע"ש. וכ"כ החיד"א ב"יוסף אומץ" סימן לז ועוד פוסקים. והרא"ד לאוואוט בהגהות "נתיב החיים" ל"דרך החיים" סימן מח וגם ב"מנחת שבת" לקש"ע שם סקס"ו, כתבו הטעם בזה, משום "שומר מצוה לא ידע דבר רע" (קהלת ח,ה).

ולכאורה צ"ל, מאי שנא צפרנים משערות. והרי מטעם זה דשומר מצוה כו' היה להתיר גם גילוח השערות בר"ח, מפני כבוד השבת "שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול".

ובספר "קצור הלכות משו"ע אדה"ז", במילואים ע' נד-נו תירץ, דגילוח הצפרנים בע"ש הוא מצוה חשובה יותר מגילוח השערות. דבשערות החיוב הוא כמ"ש אדה"ז רק למי ש"שערות ראשו גדולות", ואילו לענין צפרנים כתב (בס"א שם) בסתם: "מצוה.. לגלח הצפרנים בכל ערב שבת", ללא התנאי שהן גדולות. ועוד, שהדין דחיוב גילוח השערות השמיטו הב"י בשו"ע, והוסיפו רק הרמ"א. ולכן, בגילוח השערות "שאינו מצוה גמורה" (כלשונו), לא אמרינן את הכלל ששומר מצוה לא ידע דבר רע.

אלא שדבריו צע"ג, שהרי אדרבה, מאחר שכל הדין של גילוח השערות בע"ש הוא דוקא כאשר שערות ראשו גדולות, ורק על מצב כזה מדובר בשו"ע אדה"ז שם, הרי שוב זהו הכרח גמור, ושומר מצוה לא ידע דבר רע. ומהיכי תיתי לומר שאינו מצוה גמורה, והאם מפני שרק הרמ"א הביא דין זה חשוב הוא פחות לדידן ה"יוצאים ביד רמה" מדין שהובא בשו"ע. ומש"כ שם שדוקא צפרנים "נקבע זמן גילוחם בכל ע"ש", הנה זה אינו עושה את גילוח הצפרנים לחיוב חשוב יותר, כי גם שערות גדולות נקבע זמן גילוחם בכל ערב שבת.

*

והנה ענין זה של שומר מצוה כו', מצינו בשני מקומות בשו"ע אדה"ז, ומהם נלמד את הכללים מתי נקטינן להלכה זו.

בסימן רו סי"ד: "בירך על המים ושמע שיש מת בשכונה, ומנהג לשפוך כל מים שאובין שבשכונת המת, ישתה מעט מן המים שלא תהא ברכתו לבטלה, ואח"כ ישפוך השאר. ואף להאומרים שטעם המנהג הוא מפני שמלאך המות מטיל טפת דם המות במים והשותה מהן מסתכן, מכל מקום שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומאחר ששתה מעט שאין ברכתו לבטלה ישפוך השאר משום חשש סכנה. ואם שמע שהתקופה נופלת, ימתין מעט עד שעברה התקופה וישתה, כי יש אומרים שאין סכנה בהם אלא לשתות בשעת התקופה. ואף האומרים שכל שלא היה בהם ברזל בשעת התקופה יש סכנה לשתות מהם גם אח"כ, מכל מקום שומר מצוה לא ידע דבר רע".

ובסימן תנה סט"ו: "מי שיש לו בביתו מים שאובין ששאבן ללישת המצה, ונפלה התקופה בלילה או ביום או שמת אחד בשכונתו, שצריך לשפוך כל המים שבשכונה מפני חשש סכנה, אף על פי כן אין צריך לשפוך מים הללו, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. ואם רוצה להחמיר ולשפכם הרשות בידו, ונכון לעשות כן אם אפשר לו בקל למצוא מים אחרים שלנו או שאפשר לו בקל ללוש ביום אחר במים אחרים שישאב בבין השמשות שלפניו". וממשיך בסט"ז: "במה דברים אמורים במים ששאבן ללישת המצה שאינה של מצוה, שהיא קרובה לדבר הרשות שהרשות בידו שלא לאכול מצה כל ימי הפסח, לפיכך רשאי להחמיר על עצמו ולשפכם, אבל המים שנשאבו ללישת המצות של מצוה, אף אם אפשר לו למצוא מים אחרים ומחמיר על עצמו ושופכן לא טוב הוא עושה, שנראה כמזלזל במאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומכל מקום לכתחלה קודם שהתקופה נופלת לא יסמוך על זה וישים לתוכו ברזל".

ובספר "בירורי הלכות" (לגה"ח ר' אברהם אלי' ז"ל פלאטקין) יו"ד סוף סימן כג, הסיק מכאן, דכלל זה של שומר מצוה כו', נאמר רק במקום שאין ברירה אחרת. כמו בשתיית מים שכבר בירך עליהם וברכתו תהיה לבטלה ח"ו. וכן במים שלנו כשאי אפשר לו בקל למצוא מים שלנו אחרים או לאפות ביום אחר, משא"כ כאשר אפשר לקיים את המצוה בלי לעבור על האיסור, אין להכנס לסכנה ולסמוך על שומר מצוה. ועי"ש עוד הוכחה שמביא לזה מהגמרא בחולין. (ומש"כ אדה"ז שבמצות מצוה אין להחמיר ולשפוך המים, הרי שם הוא טעם אחר "שנראה כמזלזל כו'" כי שופך בידים דבר שהוא מצוה. ומ"מ גם כאן אין לסמוך ע"ז לכתחלה אלא לשים ברזל כו', כמ"ש שם אדה"ז).

ומכל זה עולה: א) לכתחלה אין לסמוך על שומר מצוה כו'. ב) גם בדיעבד, אם יש ברירה שלא יצטרכו לסמוך ע"ז, צריך לחפש דרכים לכך, ובתנאי שלא יראה כמזלזל בשומר מצוה כו'.

*

[: והנה בשו"ע אדה"ז סימן רעא ס"ג כתב: "יש נזהרים שלא לקדש בשעה ראשונה של הלילה [דהיינו שעה שביעית אחר חצות היום עיין סי' תכ"ח] אלא או קודם הלילה או לאחר שעה תוך הלילה. לפי שבשעה הראשונה הוא מזל מאדים וסמא"ל מושל עליו. וכבר נתבאר שלכתחלה יש לו לקדש מיד בבואו מבית הכנסת מבעוד יום".

וב"אגרות קודש" חי"ג ע' קב השיב כ"ק אדמו"ר לאחד השואל, למה לא נזהרים בזה בארץ הקודש: "יש לומר הטעם שמלכתחלה לא קבלוהו [והרי גם בשו"ע שם דייק בלשונו יש נזהרים כו' וכבר נתבאר שלכתחלה יש לו לקדש מיד כו' – אף שלפעמים יהיה זה בשעה הנ"ל]. והטעם להעדר קבלת מנהג זה [אפילו שאין זה מיד בבואו כו'] – י"ל משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע". ומציין להלכות הנ"ל בשו"ע אדה"ז סימן תנה.

ולכאורה צריך להבין, שהרי לגבי קידוש מדובר על הנהגה של לכתחלה, ולא רק בדיעבד אם כבר בא לביתו בשעה השביעית, שצריך לקדש מיד. ולמה דוחה הענין דשומר מצוה את חשש הסכנה.

וי"ל בפשטות: במים שלנו, ה"לכתחלה" הוא שח"ו לא יתחשבו כלל בדבר שחז"ל אוסרים מפני הסכנה, וישימו המים בלי ברזל בזמן שיודעים שבלילה זה הוא זמן התקופה. ובזה אומרת ההלכה שאין לעשות כן לכתחלה, כי אפשר למנוע את הבעיה מעיקרא גם בזמן התקופה עצמה, ע"י שישימו ברזל במים. וכן גם בדיעבד אם אפשר "בקל" למצוא מים אחרים או לאפות ביום אחר, אז "מותר" לו שלא לסמוך על שומר מצוה ולשפוך המים (ובזה ששופך בידים אין הוא "מזלזל" בשומר מצוה, כי אין אלו מצות מצוה). אבל בקידוש אי אפשר למנוע את הבעיה מלכתחלה בזמן השעה השביעית, כי זוהי עובדה שהסכנה אז קיימת, וא"כ כאן ה"לכתחלה" הוא לברוח מהבעיה ולא לעשות קידוש אז. והרי קידוש הוא מצוה, ובתקופות מסוימות בשנה זהו הזמן שבאים מבית הכנסת. ולא כמו במים שלנו, ששם אין קשר בין אפיית המצות לליל התקופה, ויש הרבה ימים אחרים לאפיית המצות, וגם בליל התקופה אפשר לשים ברדל במים. וא"כ בקידוש יש התמודדות מעצם הדין בין הקידוש לשעה השביעית. ובזה כאשר צריך להחליט מה גובר על מה, כאן שייך לומר שהמצוה גוברת על הסכנה, דשומר מצוה לא ידע דבר רע.

ומה שבכל זאת פסק אדה"ז שיש הנזהרים מזה, הוא כי אפשר בפועל לקדש בשעה אחרת, ומהיות טוב אל תקרא רע. אבל מעצם הדין, הרי כאן כשהסכנה מתמודדת פנים אל פנים עם המצוה, כמובן שהמצוה גוברת על הסכנה.

*

ובכל זה יש לבאר מפני מה מתיר אדה"ז לקצוץ הצפרנים בר"ח שחל בע"ש. דהנה בסימן רס ס"ב כתב: "יש נזהרין שלא לקוץ אלא בערב שבת או בערב יו"ט.. אבל בשאר הימים אין קוצצין כלל מטעם הידוע להם. ויש מקפידים שלא ליטול צפרנים ביום ה' מפני שהצפרנים מתחילין לחזור ולצמוח ביום ג' לגילוחן ואינם רוצים שיהיה זה בשבת". ובקו"א שם סק"א: "מ"ש הט"ז שכן הוא בגילוח שערות, הוא תמוה, שהרי המלך מסתפר בכל יום, וצ"ע". וא"כ למעשה, גילוח הצפרנים אפשר לעשות רק בע"ש, ותספורת בכל יום.

ועפ"ז מובן, שלגבי גילוח השערות אין סתירה בין מצות כבוד שבת לבין האיסור להסתפר בר"ח. שהרי יש לפניו את כל השבוע להכין עצמו לשבת. ואין כאן התמודדות בין המצוה לסכנה, כי הם לא נפגשים ביחד דוקא. וגם שאם פשע (בברכות מג,ב. פירש"י: "פושע – מתעצל") ולא סיפר את שערותיו הגדולות כל ימי השבוע, כבר זלזל בעצמו בכבוד שבת ואינו בגדר של "שומר מצוה", והאיסור אינו נדחה בשבילו (משא"כ אם לא שם ברזל במים, לא זלזל באיסור של שתיית המים בזמן התקופה. ומכמה טעמים: ראשית, כי עתה גופא הוא שומר מצוה, שמכין מים למצות. שנית, כי רק כאשר ירצה להכין מצות ממים אלו, באותו רגע יש לפניו את הבעיה, וגם אז הוא שומר מצוה).

אבל לחתוך הצפרנים אינו יכול ביום אחר. ומוכרח הוא לעשות כן בע"ש, ומה עליו לעשות שעתה הוא ר"ח. ושוב ללא שום קשר לאדם עצמו יש מעצם הדין התמודדות פנים אל פנים בין המצוה לסכנה, והמצוה גוברת, דשומר מצוה לא ידע דבר רע.

*

ועפ"ז מובן היטב איך אפשר להסתפר דוקא בר"ח אייר שחל בשבת. שהרי בשאר ימי השבוע שקדמו לזה אי אפשר להסתפר מפני ספירת העומר, ורק בע"ש התירו מפני כבוד השבת ור"ח. וזה לא דבר הלוי באדם עצמו כי אם מעצם הדין, שיש סתירה בין כבוד שבת ור"ח, לסכנה. ובזה אמרו שומר מצוה לא ידע דבר רע (משא"כ בקידוש שאדה"ז פוסק שנזהרין בזה, כי יכול לקדש בשעה אחרת, כנ"ל).