א.ג. ירושלים

"כמו כולם, גם אני טרוד הייתי בימים לפני החג, בסידור ונקיון הבית, קניות, רכישות, ומה לא. אחד מהשלבים הסופיים אצלינו לחידוש וריענון הבית, לאחר שהכל פחות-או-יותר מוכן לחג, כולל המטבח, הוא חידוש עציצים בסלון ובמרפסת לכבוד ליל הסדר והחג. אומרים שאם פסח היה נכנס בעוד שבוע, גם היה מה לעשות עד הרגע האחרון, אבל בכל-זאת הרוב היה מאחורינו.

נסענו למשתלה שאנו קונים בה מעת לעת, ליד ירושלים. בעל העסק, קיבל את פנינו באדיבות, כהרגלו, ובעוד העובד שלו עסוק בשילוב פרחים צבעוניים מסוגים שונים באדניות, פתחנו בשיחה ידידותית.

כאן יש להקדים: לפני ימים אחדים, נתקלתי בסיפור שסיפר באחת ההזדמנויות רבה של רוסיה, הגר"ב לאזאר, סיפור שנחקק משום-מה בזכרוני:

"פעם הגיע יהודי לרבי לפני י"א ניסן ואמר לרבי שהוא רוצה לתת צ'ק פתוח לכל מה שהרבי יגיד, בתור מתנה ליום הולדת של הרבי. הרבי אמר לו, שאם הוא רוצה לתת מתנה, שיתן את הכסף עבור חלוקת מצה שמורה. היהודי נדהם והסביר לרבי שהוא רוצה לעשות משהו גדול! השיב לו הרבי: אני מדבר על דבר גדול! שכל יהודי יקבל מצה שמורה.

'לא', התעקש היהודי, 'אני מדבר על דבר גדול, בניין גדול, מוסד גדול, לבנות משהו ענק, כמתנה ליום הולדת', השיב לו הרבי: בניינים גדולים – יש בוויליאמסבורג, המתנה שאפשר להעניק לי – זה לתת לעוד יהודי מצה שמורה."

בין כל שלל ההכנות לפסח, הסיפור 'תפס' אותי. מה משמח את הרבי, מה הוא 'דבר גדול'? אין צורך להפוך את העולם, רק לתת מצה שמורה! לא בניינים, ולא מאמץ גדול מידי. רק מצה שמורה ליהודי... זה הכל. מהפיכה חשיבתית, אם תחשבו על זה קצת.

נכון, יש שלוחים רבים שחלוקת מצות זה חלק בלתי נפרד מהלו"ז שלהם לפני פסח, אך עבורי, כאחד שגר בתוך אוכלוסיה חרדית ירושלמית, עדיין אני לא נפגש כל יום במישהו שזקוק למצה שמורה לליל הסדר.

חשבתי לעצמי: "רגע, אולי אציע למוכר הפרחים מצות שמורות?" ובמחשבה שניה: "אין מצב שבאיזור עם כ"כ חרדי אף אחד לא הציע לו... אולי כבר 'מילאו' אותו במצות? הרי רוב הלקוחות שלו הם יהודים חרדים, שלא אצא נלעג משהו... בכל זאת פניתי אליו ושאלתי: "יש לך מצה שמורה לליל הסדר?"

למשמע ההצעה הוא מאוד התלהב. "אתה רציני? אין לי מצה שמורה, ואני מאוד רוצה מספר מצות לליל הסדר", הגיב בהתרגשות.

היות והמהלך כאמור, לא תוכנן מראש, הבטחתי לו שמחר אבוא במיוחד ואביא לו שלוש מצות שמורות מהודרות.

למחרת בבוקר, ארזתי 3 מצות בשקית קטנה, ונסעתי למשתלה. למרות שהבטחתי לו יום קודם, הוא היה נראה מופתע לגמרי, אולי המום משהו. אולי לא כל הבטחה היום שווה משהו... נתתי לו חיבוק אמיץ, ומסרתי לידיו את המצות.

הוא מצידו לא אמר כלום, רק הביט בעיניי. דמעות היו שם. "אני רואה טוב?" שאלתי. "כן", הוא ענה, ורץ עם חבילת המצות בהתרגשות לתוך החנות להראות לכולם. "יש לנו מצה שמורההההה......"

"המתנה שאפשר להעניק לי – זה לתת לעוד יהודי מצה שמורה."