לקראת חג הפסח שמחים אנו להוציא לאור חוברת מיוחדת העוסקת בענייני החג ומנהגיו, שכתבו אברכי כוללנו החשוב הלנים בעומקה של הלכה בכל חלקי השלחן ערוך מתוך דיבוק חברים ופלפול התלמידים, בהכוונתם של ראש הכולל מורנו הרב מאיר אהרן שליט"א וראש הישיבה הרב שלמה גלעדי שליט"א, ובטיפולם המסור של מנהלי הכולל, הני תרי צנתרי דדהבא האחים הרבנים אליעזר ושלמה מזרחי שי', וכבר פקיע שמיה של הכולל בארץ ובעולם, שממנו אבן ופינה לטיפוח דיינים, רבנים ושלוחים המשמשים בקודש בקהילות שונות מתוך הצלחה וסייעתא דשמיא.

הקובץ הנוכחי יוצא לאור לזכר נשמת חברנו היקר ר' יצחק משה ב"ר חיים רחילוביץ ע"ה, שנלקח מאתנו בחטף לאחר מחלה קצרה בי"ח שבט שנה זו.

ר' יצחק היה סמל ודוגמא לשקידה, התמדה ועקביות בלימוד התורה, ולמרות שלא היה 'מחוייב' לסדרי הכולל משום צד חיצוני, בערה בו התשוקה לדעת את תורת ה'. החברים זוכרים שאפילו ביום שהכניס את בנו לחופה הגיע אל הכולל בכדי לא להפסיד את שיעורו המיוחד של הרב גלעדי שליט"א, ומה שלמד היה אצור היטב בזיכרונו הפנומנלי. גם בעת שהותו בבית הרפואה, תוך כדי שהוא מזדכך ביסורים קשים, דאג להתעדכן בהספק הלימודים בכולל מתוך כוונה להשלים זאת בכוחות עצמו.

אין ספק בלבנו שכתיבת חידושי תורה ומאמרים תורניים הם הדבר המתאים ביותר להנציח את זכרו של מי שכל ימיו היה שוחר דעת ותבונה, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו.

כאן המקום להודות לכל המסייעים במלאכה ובראשם הרב אברהם יצחק בראך שי' אשר עמל שעות רבות כדי לערוך את הדברים ברוב כשרון ודאג שיצא דבר מתוקן, וכן תודות לרב יצחק טיירי שי' ולרב הלל מנחם געז שי' שדאגו שיצא קובץ הזה לאור, ובודאי שזכות הרבים תעמוד לידם ולבני משפחתם.

ויהי רצון שהקובץ הזה יהיה לנחת כ"ק אדמו"ר ולתועלת הקורא, ושנזכה כבר בפסח הבעל"ט לעלות לרגל בבית המקדש השלישי 'ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים' בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש. אמן כן יהי רצון.

והחי יתן אל ליבו

הרבה דברו על נדיבות לבו של ידידנו ר' יצחק משה רחילוביץ ע"ה בנתינת צדקה בגלוי ובסתר ביד רחבה ומאור פנים.

בבואנו לקיים "והחי יתן אל לבו", ברצוננו להתמקד במדה טובה שנטועה הייתה בר' יצחק ע"ה והנחתה אותו בכל צעדיו – מדת האמת.

אנקדוטה אחת המשקפת את מדתו זו: לפני כעשר שנים ישב ר' יצחק בהתוועדות חסידים לקראת סיום יום ב' דראש השנה כנהוג, ועל השולחן היה מונח בקבוק יין משובח ויוקרתי שהביא מביתו לכבד בו את המשתתפים. ההתוועדות נמשכה עד למוצאי החג, כשלפתע כבה החשמל. התחילו לחפש אדם שכבר הוציא את החג, ובינתיים אחד הנוכחים הביא מהרחוב גוי שידליק שוב את האור. הגוי נכנס, הדליק את האור והסתכל סביבו תוך שהוא מתמקד בבקבוק היין שעל השולחן. הציעו לו להתכבד בכוסית, אך הוא סירב ויצא. אחד הנוכחים העיר שעל פי קבלה קיימת הקפדה לא לשתות מיין שהביט בו נכרי, ושכך נהגו גם רבותינו נשיאי חב"ד. כתוצאה מהערה זו, נמנעו המשתתפים מלשתות עוד מבקבוק יין זה בהמשך ההתוועדות.

מספר אותו אחד שהעיר את ההערה האמורה: הבחנתי שלר' יצחק, שטרח להביא יין יקר זה עבור ההתוועדות, נגרמה עגמת נפש מכך שהקהל נמנע מלהשתמש בו. ישבתי וכתבתי לו בצורה מסודרת  את המקורות להידור זה, תוך ציון לדברי רבי מנחם הבבלי בעל הריקנטי והנהגת רבותינו נשיאנו. ר' יצחק קרא את המכתב בעיון, סבר וקיבל. מאותו רגע העניין 'נמחק' לחלוטין.

כזה היה ידידנו ר' יצחק ע"ה, גדול במידות ובענווה, ובהשלטת המוח על הלב. בדרך כלל, פגיעה אישית, בפרט ברבים, גוברת על הוראת השכל. לא כך אצל ר' יצחק, כשהבין את מהות הענין – מיד פעל ונהג כך מבלי להתחשב בהטיות הלב.

כך גם הייתה ההתקרבות שלו לחסידות חב"ד. תיכף כשהבין את האמת שבהתקשרות לרבי ובאורה של תורת החסידות, עשה את כל הנדרש בלא להסתכל ימינה ושמאלה ומבלי להתחשב כלל ב'מה יאמרו הבריות'. את המניעות והעיכובים הוא הניח על הצד, וקיבל את דרכי החסידות והנהגותיה עד לפרטי פרטים.

כחלק מחתירתו אל האמת, היה ר' יצחק משתדל בהידורים והידורי הידורים בקיום המצוות. למשל, קודם חג הסוכות היה רוכש בדמים מרובים שני אתרוגים, האחד 'קלבריא' מאיטליה, והשני 'זן קלבריא' מכפר חב"ד, באמרו שלאור המצב כיום בקלבריא קשה לוודא שהאתרוג שמגיע משם שמור מחשש הרכבה, ועל כן קנה גם אתרוג מכפר חב"ד מגידולי האתרוג שבירך עליו הרבי, שבהם אין שום חשש הרכבה. כזה היה ר' יצחק, חסיד, מקושר ו'בעל מחדש' בהידורי מצוות.

*

הפסוק במשלי (י, ח) אומר: "חכם לב יקח מצוות". ר' יצחק היה סמל ל'חכם לב'. בכל מקום חיפש בעצמו את הדברים שהם בבחינת "מת מצווה", כמו קניית דברי מזונות, תה וסוכר, פינת גמ"ח לדפים וכלי כתיבה לאברכי הכולל שי', כשהוא עושה זאת בצורה מסודרת ועקבית, במסירות למופת, תוך אכפתיות ושימת הלב אל הפרטים שיגרמו לאחרים לשמחה ומנוחת הדעת.

ר' יצחק היה דוגמא חיה לכל רואיו בקיימו בעצמו "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה" (רש"י שמות יב, יז). כאשר נודע לו דבר מה, ראה בכך שליחות ממרום לטפל ולהתמסר לעניין. תמיד השקיע מהונו ומאונו בנתינה ועזרה גשמית ורוחנית לזולתו, כאשר כמה וכמה פעמים נסע למקומות שונים בכדי למסור שיעורים בתניא, כמובן בהתנדבות.

כל הנ"ל הן דוגמאות לאדם חכם – היודע להשקיע במקום הנכון, לשים את האצבע על הדברים החשובים באמת בעולם ובחיים, וכל זה מבלי לצפות כלל להוקרה בקולות תרועה (כמקובל בדורנו), אלא לעשות פשוט בשביל שלזולת יהיה טוב.

תנצב"ה

*

להורדת הקונטרס - לחצו כאן