מערכת COL | יום י' ניסן ה׳תשע״ז 06.04.2017

כך נערכנו לחג הפסח במחתרת • מרתק

יומן זיכרון מרתק של הסופר ר' בצלאל שיף, על חיי המחתרת החב"דית ברוסיה הסובייטית • איך בדקו שעטנז, כיצד נערכו לפסח, ואצל מי אפו את המצות במחתרת? • מגזין פסח • מצות במחתרת
כך נערכנו לחג הפסח במחתרת • מרתק
בעיגול: ר' בצאלאל שיף (צילום: ארכיון COL) , על רקע תמונה של אפיית מצות במחתרת (צילום: יעקב הלמן)
בצלאל שיף

זלמן שניאור יעקב פבזנר (1891–1971) נולד בבלרוס. נעצר בשנת 1937 בגלל הפצת יהדות ונשפט לשמונה שנות מאסר. נפטר בטשקנט.

קטעים מתוך החקירה של ר' זלמן מדברים בעד עצמם. בכל מקום שהוא התגורר, ר' זלמן קיבץ סביבו יהודים, פתח בתי כנסת ומקוואות מחתרתיים, לימד ילדים תורה, החייה חיים יהודיים. כך היה גם בטשקנט.

הוא היה נמוך קומה, רזה מאד, הרכיב משקפיים, בעל קול צרוד וחלש, אך חכם גדול בעל ידע נרחב. בטשקנט ר' זלמן היה בעל סמכא שאין עוררין עליו. בראש ובראשונה הוא עסק בלימוד התורה לבני נוער. ובני הנוער נמשכו אליו.

בקבוצה של השכבה הבוגרת יותר למדו ליפא קליין, ראובן הלפרין, בקבוצה של צעירים יותר – מרדכי גורליק, יואל ניימרק, שמואל חיים פרנקל, שלמה הלפרין, בנציון זילבר ושלום בער וילנקין.

בנציון זילבר ושלום בער וילנקין היו חברים בנפש. שלום בער וילנקין עבד בארץ בבנק, והיום הוא מלמד בישיבה בכפר חב"ד. ר' זלמן בובר, כמו שקראו לו בישיבת תומכי תמימים חב"ד, היה מלמד בחסד עליון. כאשר היו באים אליו כאל רב עם שאלה – לבדוק אם העוף כשר או איזו שאלה בענייני עסקים או ענייני שלום בית, ר' זלמן לא שיחרר את הפונים אליו עד שלא השתכנע שהפונים הבינו אותו ושהחלטתו התקבלה בהתאם להלכה.

ושיעוריו בחסידות! חבל שהיום אין כאלה שיעורים:
"– פשט! פשט! צריך לדעת פשט. אם אתה יודע פשט, אפשר לחשוב שאתה שולט בחומר."

לשיעורים שלו לא היה זמן קבוע. מתי יסתיים השיעור לא נקבע מראש, למדו מהבוקר ועד הערב. אם התעייפת, הנה המיטה, תנוח, תאכל משהו ותשב ללמוד. בנציון זילבר ובערל וילנקין למדו חברותא יורה דעה.

ר' זלמן היה מתיישב לידם וכיוון את מהלך הלימוד לערוץ הנכון. פשט - זה הגיון ברזל. בכל רגע פנוי היה נכנס ר' יצחק זילבר. שיחתו עם ר' זלמן זה היה תערובת של שאלות הלכתיות עם לימוד תורה. על השלחן הונחו כרכי גמרא ור' זלמן בקולו הצרוד פירש כל שאלה קשה. ברם, לאחר ההסבר של ר' זלמן השאלה כבה נראתה לא קשה. ר' יצחק זילבר היה מאושר. וכך היה תמיד. ר' יצחק היה מוקסם מהחכמה והידע של ר' זלמן.

איך בדקו שעטנז?

ר' יצחק זילבר הגיע לר' זלמן. הוא קיבל חבילה מצרפת שהיו בה מכנסיים שנסגרו עם ריצ'רץ'. לא ראינו כזה חידוש בטשקנט. אצלנו מכנסיים היו עם כפתורים. אך לא זה כמובן הדאיג את ר' יצחק אלא שעטנז. כיצד לבדוק אם אין שעטנז? ר' זלמן גזר חתיכת בד מצדם הפנימי של מכנסיים, הצית אותה בעזרת גפרור ונתן לנו להריח.
ולאחר מכן הצית חתיכת פשתן. כשאתה מריח, מיד מרגיש את ההבדל.

אחד האחרונים שהגיע לר' זלמן היה לוזיק גורליק. הוא הביא איתו תרנגולת. אימו פתחה אותה כדי להכשיר לפסח ולא מצאה את כיס קיבה (קורה דבר כזה). ר' זלמן טעם בלשונו את הכבד, אח"כ נתן לטעום ללוזיק. מר מאד.

– התרנגולת כשרה, – אמר ר' זלמן. – אני לא מרגיש טוב. תבוא אחר כך, אני אראה לך איפה זה כתוב.

בשנת 1971, בי"ג ניסן, ר' זלמן נפטר. העיר טשקנט הייתה בשוק. לאבד כזה רב חסיד הייתה מכה קשה לעיר.

אבל הייתה עוד בעיה אחת. מה לעשות עם החמץ? ר' זלמן קנה חמץ כמעט מכל יהודי העיר. מה לעשות, מי היורש, מי הבעלים של החמץ?

היו לר' זלמן שתי בנות. אז אולי הן, כמו בנות צלפחד, היורשות? מיד כינסו ועדה שחבריה היו מ' גורליק, ר' לויק פרסמן, ר' י' זילבר, נציג הקהילה הבוכרית. העניין הוא בזה שדווקא בתקופה זו השלטונות החלו לשחרר יהודים שיעלו לישראל. הקהילה הדתית התדלדלה, חסידים רבים מטשקנט וסמרקנד עזבו. היה צורך למצוא פתרון הלכתי מהר מאד.

לר' יצחק זילבר היה נסיון: הוא היה עוזר לאביו בקזאן, ולאחר מכן לרבה של קזאן נהיה ר' שמריהו בנציון אלטר סטולוב, חסיד ליובאוויטש.

ר' יצחק היה קרוב אליו מאד, וכשהיה בטשקנט התכתב איתו. גורלו של הרב היה מעניין: הילדים שנולדו להוריו היו נפטרים. ההורים נסעו לר' מהר"ש לליובאוויטש, והוא נתן להם מטבע של חצי שקל. ההורים התיכו את המטבע לעגיל וכאשר נולד להם בן הכניסו את העגיל לאזנו.
וכך חי לו הילד, שלימים הפך לרבה של קזאן עם העגיל באוזן עד זקנותו. את הסיפור הזה סיפרה בתו של הרב לרבה הנוכחי של קזאן השליח הרב יצחק גורליק.

ר' יצחק התיישב ליד הטלפון ומצא את ר' משה מרדכי אפשטיין (פינסקי), או כמו שקראו לו לעפלער רב, שגר בלנינגרד. וההוא פתר את השאלה המסובכת הזאת.
ר' מרדכי (משה מרדכי) אפשטיין (1870–1977). נולד בבלרוס. בשנות ה50- ישב עשר שנים במחנה עבודה סובייטי.

באגף יהודי של ייצור שילדיקים ופלקטים בנושא בטיחות העבודה עבדו אך ורק יהודים שומרי תורה ומצוות. בשבתות וחגים האגף לא עבד. המנהלים היו שני גויים, אנשי קג"ב לשעבר. אבל באמת היינו כפופים לשלום בער גורליק.

האגף שכן ליד גן התרבות והמנוחה ע"ש קומסומול של לנין, או כמו שהוא נקרא כפי העם 'גן האגם'. לפני הגן הייתה כיכר בש-אהץ'. בצידה השני של הכיכר – שוק קטן, ובצדו השני של הכביש גר רב מפורסם ומכובד שמריהו מריינובסקי מהעיר קרמנצ'וג, שבה לפני המלחמה הוא שימש כרב העיר. סיפרו עליו שכאשר הוא ברח מפני הגרמנים, הוא לקח איתו, מלבד הטלית והתפילין, את 'חליצה שיך' (נעל לחליצה), כיוון שזה דבר נדיר מאד. באותו זמן שאני מספר עליו הרב היה חולה מאד, חצי משותק, ולכן המניין התאסף אצלו בבית. רוב חברי המניין היו אנשים מבוגרים, הצעירים חששו להגיע כיוון שהרב היה יותר מדי מפורסם ואחרי ביתו היה מעקב.

רבים מהעובדים שלנו היו לעתים קרובות מגיעים לר' שמריהו להתייעץ איתו בענייני הלכה. אחדות מהשאלות ההלכתיות אני זוכר עד היום.

למניינו של ר' שמריהו היה מגיע גם ר' ארליך, אדם מכובד שאשתו שימשה כאפידמיולוגית ראשית של טשקנט, בנו עבד בתור מנהל בית חרושת לפלסטיק. לר' ארליך הייתה עבודה משלו – עשיית חסד. בעניין החסד הוא התחבר מהר מאד עם ר' יצחק.

מבצע פסח

אספר על מבצע פסח אחד. ר' ארליך היה מתחיל להתכונן לפסח הרבה לפני החג. צריך היה למצוא קמח, למצוא מקום ששם אפשר יהיה לאפות מצות, לאסוף מתנדבים.


הרב יצחק כגן, מפקח על אפיית מצות ברוסיה הסובייטית (צילום: יעקב עלמן)


מלבד המצות צריך יין. איזו פסח בלי יין? בחצר, במחסן היה לר' ארליך פס יצור שלם: חביות ענקיות, מכונת מסחטה, כל מה שדרוש. ובסמוך לפסח הוא היה מגיע להסכם עם הקולחוזים של קוריאנים, והם סיפקו לנו דגים.

ר' יצחק היה צריך בסתר להרכיב רשימה של יהודים נזקקים, והמשימה לו הייתה פשוטה. מיד לאחר פורים קבוצת מתנדבים הייתה מתאספת בחצרו של ווסקרסנסקי (זה היה בתחנה המרכזית של טשקנט), ואפו את המצות. אפו מ3- עד 40 יום. כל המצות חולקו בין הנזקקים.

אותי עשו 'זיצער'. עבודה זו היא קשה ואחראית. המחליף שלי היה צבי זטולובסקי. ארזו את המצות בשקים שנועדו למלט. כל ערב כשנפרדו מהנשים הגיבורות שלנו, הודו להן: יש לכן זכות גדולה במאוד מאוד.

בהתקרב חג הפסח ר' ארליך מילא בקבוקים ביין (וזה הכי חשוב בכל התהליך). לאחר מכן הקוריאנים היו מביאים דגים, שאותם חלקו למנות. ר' ארליך ביקש מבנו להביא משאית. אנחנו העמסנו את הכל על המשאית ותחת פיקודו של ר' ארליך היינו מביאים לכתובות.

הכל פשוט מאד, אם לא לקחת בחשבון שכל זה קורה בטשקנט של שנות תשכ"ד-תשכ"ז... ( 1964–1967)

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.