מערכת COL
|
יום י"ח אדר ה׳תשע״ז
16.03.2017
יש לתורה מה לומר על צבא ● עמדה שבועית
ככל שהצבא יהיה טהור וקדוש יותר, וככל שחייליו ומפקדיו יעמדו ברמה רוחנית גבוהה יותר – כן נזכה לברכת ה' במשימות המוטלות על הצבא ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
הרב מנחם ברוד
בדיון שהחריף בעת האחרונה על המגמות החדשות בצה"ל נשמע בעיקר הטיעון שהדבר יוצר קושי לחיילים שומרי מצוות. זה בהחלט נימוק חשוב, אבל אין הוא העיקרי. בעבורנו, כיהודים מאמינים, יש כאן עניין החורג ממצוקתם של חיילים דתיים, והנוגע לעצם קיומנו.
מראשית קום המדינה, ולמעשה עוד קודם לכן, מתנהל כאן מאבק על דמותה ועל צביונה של מדינת היהודים. הציבור המאמין נלחם למען השבת, הכשרות, נישואים וגירושים כדת משה, רישום היהדות וכדומה – לא כל-כך בעבור צרכיו של הציבור הדתי, אלא מתוך ראייה כלל-יהודית, שזה הדבר הנכון לעצם קיומה של המדינה.
קדושת המחנה
ככל שעיקרון זה נכון באשר לצביונה היהודי של המדינה בכלל, הוא נכון שבעתיים באשר לצה"ל. הכשרות והשבת נשמרות בצה"ל לא רק כדי לאפשר לחיילים דתיים לשרת (כי את צורכיהם הייחודיים אפשר לספק גם בדרכים אחרות), אלא מתוך תפיסה שזה הבסיס המינימלי הנחוץ כדי שזה יהיה צבא יהודי, שברכת ה' שורה עליו.
השקפת העולם היהודית קובעת דברים ברורים באשר לצביונו של הצבא. הוא צריך להיות קדוש וטהור יותר מהחברה האזרחית – "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". דווקא מפני שהשירות הצבאי כרוך בסיכון חיים, נדרשת בו יותר ברכת ה', ולכן צריך שהוא יתנהל יותר על-פי רצון הבורא.
במובן זה, המגמות החדשות החודרות לצה"ל חמורות לא פחות מחילול השבת ומרמיסת הכשרות. הן מכניסות יסודות הרסניים לתוך חיי הצבא ומרחיקות אותו עוד יותר ממקום של קדושה וטהרה. על זה צריך לצאת למאבק בלתי-מתפשר ולהפוך שמים וארץ כדי לבלום את המגמות המסוכנות האלה.
קשה להבין אישים דתיים וראשי מכינות שמיהרו לגנות את סגנונה של הזעקה שהושמעה על התהליך המסוכן הזה. הבית עולה בלהבות, וכאן מתעסקים בשאלה אם הקריאה 'הצילו!' נאמרת בסגנון הנכון ובטון המדויק. האוּמנם טחו עיניהם מלראות את התהום הרוחנית שאליה גוררים את הצבא כולו?! וכי בשעה זו צריך לעסוק בענייני סגנון, נימוסים והליכות?!
יותר ביטחון
תורת ישראל אינה מצומצמת לענייני כשרות ושבת בלבד. יש לה מה לומר גם על דמותו ודרך התנהלותו של צבא. אמנם עדיין לא זכינו שהמדינה היהודית תהיה נאמנה לערכי התורה, אך בוודאי אין לאפשר שדווקא הצבא יהפוך למוביל מגמות ההרס וההפקרות, כמו המקולקלות שבאומות.
קולה של היהדות צריך להישמע בסוגיה הזאת בכל העוצמה והנחישות, ולא דיי בהצגת העמדה הנכונה בלבד, אלא חייבים להפעיל את כל מנופי הלחץ כדי לבלום את המגמות ההרסניות האלה.
אנחנו משוכנעים שככל שהצבא יהיה טהור וקדוש יותר, וככל שחייליו ומפקדיו יעמדו ברמה רוחנית גבוהה יותר – כן נזכה לברכת ה' במשימות המוטלות על הצבא. כך אומרת התורה במפורש: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ", וזו ההנמקה לצורך ש"וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָד
בדיון שהחריף בעת האחרונה על המגמות החדשות בצה"ל נשמע בעיקר הטיעון שהדבר יוצר קושי לחיילים שומרי מצוות. זה בהחלט נימוק חשוב, אבל אין הוא העיקרי. בעבורנו, כיהודים מאמינים, יש כאן עניין החורג ממצוקתם של חיילים דתיים, והנוגע לעצם קיומנו.
מראשית קום המדינה, ולמעשה עוד קודם לכן, מתנהל כאן מאבק על דמותה ועל צביונה של מדינת היהודים. הציבור המאמין נלחם למען השבת, הכשרות, נישואים וגירושים כדת משה, רישום היהדות וכדומה – לא כל-כך בעבור צרכיו של הציבור הדתי, אלא מתוך ראייה כלל-יהודית, שזה הדבר הנכון לעצם קיומה של המדינה.
קדושת המחנה
ככל שעיקרון זה נכון באשר לצביונה היהודי של המדינה בכלל, הוא נכון שבעתיים באשר לצה"ל. הכשרות והשבת נשמרות בצה"ל לא רק כדי לאפשר לחיילים דתיים לשרת (כי את צורכיהם הייחודיים אפשר לספק גם בדרכים אחרות), אלא מתוך תפיסה שזה הבסיס המינימלי הנחוץ כדי שזה יהיה צבא יהודי, שברכת ה' שורה עליו.
השקפת העולם היהודית קובעת דברים ברורים באשר לצביונו של הצבא. הוא צריך להיות קדוש וטהור יותר מהחברה האזרחית – "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". דווקא מפני שהשירות הצבאי כרוך בסיכון חיים, נדרשת בו יותר ברכת ה', ולכן צריך שהוא יתנהל יותר על-פי רצון הבורא.
במובן זה, המגמות החדשות החודרות לצה"ל חמורות לא פחות מחילול השבת ומרמיסת הכשרות. הן מכניסות יסודות הרסניים לתוך חיי הצבא ומרחיקות אותו עוד יותר ממקום של קדושה וטהרה. על זה צריך לצאת למאבק בלתי-מתפשר ולהפוך שמים וארץ כדי לבלום את המגמות המסוכנות האלה.
קשה להבין אישים דתיים וראשי מכינות שמיהרו לגנות את סגנונה של הזעקה שהושמעה על התהליך המסוכן הזה. הבית עולה בלהבות, וכאן מתעסקים בשאלה אם הקריאה 'הצילו!' נאמרת בסגנון הנכון ובטון המדויק. האוּמנם טחו עיניהם מלראות את התהום הרוחנית שאליה גוררים את הצבא כולו?! וכי בשעה זו צריך לעסוק בענייני סגנון, נימוסים והליכות?!
יותר ביטחון
תורת ישראל אינה מצומצמת לענייני כשרות ושבת בלבד. יש לה מה לומר גם על דמותו ודרך התנהלותו של צבא. אמנם עדיין לא זכינו שהמדינה היהודית תהיה נאמנה לערכי התורה, אך בוודאי אין לאפשר שדווקא הצבא יהפוך למוביל מגמות ההרס וההפקרות, כמו המקולקלות שבאומות.
קולה של היהדות צריך להישמע בסוגיה הזאת בכל העוצמה והנחישות, ולא דיי בהצגת העמדה הנכונה בלבד, אלא חייבים להפעיל את כל מנופי הלחץ כדי לבלום את המגמות ההרסניות האלה.
אנחנו משוכנעים שככל שהצבא יהיה טהור וקדוש יותר, וככל שחייליו ומפקדיו יעמדו ברמה רוחנית גבוהה יותר – כן נזכה לברכת ה' במשימות המוטלות על הצבא. כך אומרת התורה במפורש: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ", וזו ההנמקה לצורך ש"וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָד
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
