חיים גיל

חידה: יודעים כיצד נקרא בית הכנסת חב"ד בנצרת עילית? ההשתתפות אסורה על תושבי נצרת ועל מבקריה. אם אתם לא יודעים את התשובה לשאלה, התאזרו בסבלנות ותגלו אותה בסוף הכתבה. השחקן זבולון מושיאשווילי, המוכר לרבים, בעיקר לצעירים שבנו, בשם 'מושיקו' מפעילות הפנסאים, שלח לנו צילום מכתב שכתב הרבי למתפללי בית הכנסת באדר תש"מ. המכתב עצמו תלוי בבית הכנסת עד ימינו אלה.

מושיאשווילי, לשעבר תושב נצרת עילית, מתגורר היום בתל אביב בשכונת נווה צדק, ברחוב עין יעקב, הרחוב שבו הוקם בית הכנסת החב"די הראשון בעיר, רגע לפני היותה העיר העברית הראשונה (עניין לדיון נפרד). "אתה רואה", אומר לי מושיקו, אופס, מושיאשווילי, "אני לא נפרד מחב"ד גם כשאני גר בתל אביב. מאז ילדותי ועד היום אני קשור לחב"ד".

זבולון מושיאשווילי היה הילד הראשון שנולד בכותאיסי שבגאורגיה אחרי שהשלטונות הודיעו, ולא באופן רשמי, כי תינתן ליהודי המדינה הרשות לעזוב את המדינה, שהייתה חלק מברית המועצות, ולעלות לארץ ישראל. "נולדתי בראש חודש אב תשל"א. הייתי הילד הראשון שנולד בקהילה לאחר שהגיעה הבשורה ששערי מסך הברזל נפתחו. נולדתי באותו שבוע בדיוק. הבשורה הגיעה לכותאיסי בכ"ו בתמוז ואני נולדתי בא' באב".

כדי לתת קצת רקע לתקופה הזו, שוב נזדקק לסיפור חב"די. קצת יותר משלוש שנים קודם לכן יצאו את גאורגיה שלושת האחים החסידים לבית משפחת מיכלשווילי מקולאשי. יציאתם עשתה רושם רב על יהודי גאורגיה כולה. החל מאז ועד לחרך שנפתח במסך הברזל הסובייטי למשך שנים מעטות בתחילת שנות הלמ"דים, נאבקו יהודי גאורגיה על זכותם לעלות לארץ הקודש.

המאבק, שהגיע בשיאו לאו"ם, נחל הצלחה ובעקבותיו יצאו את גאורגיה עשרות אלפי יהודים, עד שנותרו בה אלפים מעטים. חלק מהם עלו בתחילת שנות הנו"ן, עם התפרקותה של ברית המועצות. כיום מתגוררים בכל גאורגיה, לפי ההערכות, פחות מארבעת אלפים יהודים. המספר הרשמי נמוך אף יותר. חזרנו לגאורגיה משום ששם חזרה וניעורה היהדות בלבו של מושיאשווילי הצעיר.

קשר לחב"ד מילדות

"עלינו לארץ כשהייתי בן תשעה חודשים בלבד, כך שאני לא זוכר דבר מגאורגיה", אומר מושיאשווילי.

ובכל זאת, כבר מגיל צעיר היה לו קשר מיוחד לחב"ד. קשר ששנים לאחר מכן יבוא לידי ביטוי בעוצמה רבה. "התברר לי אחרי שנים שהבית שלנו היה למעשה בית הכנסת הראשון של חב"ד בנצרת עילית".

אחרי שעלתה ארצה, נשלחה משפחת מושיאשווילי להתגורר בנצרת עילית. "מה שקרה הוא שלא היה בית כנסת גרוזיני וגם לא בית כנסת חב"ד. בשלב הראשון סבא שלי ודוד שלי ארגנו מניין אצלנו בבית. בכלל, גם הגן, גן הילדים הראשון של חב"ד בנצרת עילית, היה במקלט הבניין שלנו.

"לבסוף הקימו את בית הכנסת הגרוזיני מול הבית שלנו, בין היתר בהשתדלות של בני המשפחה שלי, ואז עברו כולם להתפלל בבית הכנסת. אבל לחב"דניקים עדיין לא היה בית כנסת, והם קיבלו הוראה להתפלל בבית הכנסת של הגרוזינים. אני לא יודע לומר היום מי נתן את ההוראה. אבל אני יודע שזה היה בית הכנסת שלהם עד שבשעה טובה נבנה בית כנסת חב"די".

הסיפור שמאחורי בניית בית הכנסת ומוסדות חב"ד בנצרת הוא סיפור מעניין שמצדיק יריעה בפני עצמה, אבל הנה הוא בקצרה, כפי שהוא ניבט מעיניו של נער בשנות העשרה המוקדמות. "המצוקה של חב"ד הייתה גדולה והם פלשו לבית ספר, נדמה לי שקראו לו בית ספר גלבוע. זה הגיע למצב שאמרו שיש הוראה מהרבי לעלות ולהפגין בירושלים. הגיעו כמה אוטובוסים ולקחו את כולם לירושלים להפגנה מול הממשלה וכבר באותו יום – איזה אותו יום, בתוך שעה, התקבל אישור להקצאת שטח לבניית בית כנסת לחב"ד.

"אבל לא רק בית כנסת. בית ספר, אולם ספורט ומקווה. בתוך שעה! חב"ד קיבלה שטח מדהים בקצה רחוב יזרעאל, שממנו נשקף הנוף המדהים ביותר בכל העיר (ראו תמונות) וכך הוקם שם בית כנסת שהרבי העניק לו כינוי מיוחד. את בית הכנסת הזה אני זוכר מהילדות שלי, וכך גם את החסידים הראשונים שבהם נתקלתי, כמו הרב ליפסקר (הרה"ח יוסף יצחק ליפסקר, ח"ג). כשאני מסתכל אחורה אני רואה שההשגחה העליונה סובבה אותי תמיד לרחוב של חב"ד.

"בנצרת, הבניין שגרנו בו היה ממוקם בדיוק בדרך של החב"דניקים לבית הכנסת. בכל שבת הייתי רואה אותם עוברים מתחת לחלון של הבית. רובם גרו ברחוב בן-גוריון ולא הייתה להם דרך טובה יותר מלעבור דרך הבלוק שלנו. וגם היום אני גר ברחוב עין יעקב, שבו הוקם בית הכנסת הראשון של חב"ד מחוץ ליפו. תמיד הייתי קשור לחב"ד".

שנות ילדותו עברו עליו בשנים שבהן התפתחה ההתיישבות החב"דית בעיר. "הילדות שלי שזורה בחב"ד. כל פעילויות הקיץ היו בחב"ד. הייתה הוראה מהרבי ללמוד משניות ופסוקים (פעילות ש.ל.ה. ח"ג) וזה מה שהיינו עושים כל הקיץ וגם בחגים. חנוכה, פורים, סוכות ושבועות. היהדות שהכרתי היא זו שהייתה בבית של ההורים ובחב"ד. אחד הדברים שהיו מרגשים אותי בכל יום שישי מחדש, היה לראות את ה'טנקים' (ניידות חב"ד) מתארגנים בשיירה ויוצאים להתפזר בשכונות העיר, ושעה קלה לפני שבת חוזרים בשיירה אל החניון שלהם, שהיה קרוב מאוד לבית שלנו.

"מבחינתי חב"דניקים היו הדתיים. לא היו דתיים אחרים. פעם, באיזו שבת, הייתי אולי בן ארבע-עשרה, אחותי הגדולה אמרה 'הכיפות הסרוגות אמרו'. לא הבנתי מה זה 'הכיפות הסרוגות' ושאלתי אותה: 'החב"דניקים, הדתיים?' לא ידעתי בכלל לחלק בין דתיים שונים. מבחינתי כל הדתיים הם חב"דניקים".

אבל אף על פי שגדל במשפחה שבה שמרו תורה ומצוות ("כל המשפחות הגרוזיניות שמרו מצוות"), בשנות העשרה המאוחרות ובתחילת שנות העשרים לחייו, התרחק מהמסורת. הצעד הראשון בדרך הארוכה שעשה בחזרה לצור מחצבתו, החל בכלל בפגישה עם גויים מגאורגיה. "הקדוש ברוך הוא נתן לי במשך השנים סימנים רבים לקיומו. אבל את הצעד הראשון עשיתי כאשר פעם אחת פגשתי עם חבר, אנשים שבאו מגאורגיה. הם שאלו אותנו מה אנחנו, זאת אומרת בני איזו דת אנחנו. החבר שלי אמר שהוא אתיאיסט. וגם אני, שרציתי להיות עם החבר'ה, אמרתי שאני אתיאיסט. הם אמרו שהם נוצרים ושהם מאמינים.

"בעבורי זה היה הרגע שבו התחיל הכול. פתאום תפסתי את עצמי. הם נוצרים והם מאמינים, ואני יהודי ואומר שאני לא מאמין?! מאותו רגע התחלתי להרגיש ממש בחוש את יד ה' בכל דבר ודבר בחיים. החלטתי להתחיל ללמוד יותר ויותר. דבר ראשון החלטתי שאני מאמין באמונה שלמה שיש אלוקים. שאין עוד מלבדו, ושאסור לי לשאת את שמו לשווא. לקח לי זמן לקיים מצוות כמו שצריך. אבל למדתי המון. לא הפסקתי ללמוד".

"זכיתי שהרבי ילווה אותי"

את שמירת השבת באופן קבוע החל בביתו של השליח הראשי בתל אביב, הגה"ח יוסף יצחק גערליצקי, רב מרכז תל אביב. אבל עוד קודם לכן פגש שוב ושוב באנשי חב"ד במקומות שונים. "לא היה לי קשר עם הרבי, קשר של מכתבים. לא זכיתי להיות אצל הרבי. אבל זכיתי שהרבי ילווה אותי כל הזמן. כמו שאמרתי, חב"ד איתי משחר ילדותי".

את שנות הלימוד הרבות שלו אפשר לזהות בתוכן העשיר השופע ממנו גם בשיחת נימוסין. "קוראים לי זבולון יצחק. מה הקשר שבין שני השמות?" הוא שואל וממהר לענות בשאלה: "איזו פרשה לעולם לא נקראת בשבת? פרשת וזאת הברכה, שנקראת בשמחת תורה. אבל בכל זאת, חלק מהפרשה כן נקרא בשבת. בשבת שלפני סוכות, במנחה, קוראים את הפרשה עד הפסוק 'ולזבולון אמר'. מברכת זבולון והלאה קוראים רק ביום-טוב. נו, איך זה קשור ליצחק?" הוא צוחק וממשיך: "המשך הפסוק הוא 'שמח זבולון בצאתך'. זבולון עניינו שמחה, וגם יצחק – צחוק עשה לי אלוקים – גם הוא עניינו שמחה".

כבר יותר משלוש-עשרה שנה הוא קשור לחב"ד בקשר הדוק ובל יינתק. "גילי שושן היקר היה מוסר שיעורים בבית הכנסת 'גאולת ישראל' (בית הכנסת הוותיק ביותר של חב"ד בתל אביב. ח"ג) ושם התחלתי ללמוד חסידות בדרך קבע. אבל את הצעד הניכר ביותר עשיתי כאשר הרב גערליצקי התחיל להזמין אותי בכל שבת לסעודת שבת והתחלתי להשתתף בשיעור קבוע שנמשך כבר יותר מעשר שנים ברציפות".

שמירת השבת עלתה לו מחיר יקר של מאות אלפי שקלים. "ויתרתי על הצגה בתיאטרון שממנה הייתי יכול להרוויח מאה וחמישים אלף דולר, כי דרשו ממני לחלל ארבע שבתות בלוח ההופעות של ההצגה". מצד שני, הנוכחות שלו בענף המשחק אפשרה לו להשפיע בלי משים על רבים לקיים מצוות. "זה לא אני. אם אחשוב שזה אני ואכניס פנימה את האגו שלי, אהרוס את הכול. זה הקדוש ברוך הוא שמסובב הסיבות ובזכותו הכול קורה".

בהמשך הכתבה המרתקת ב'כפר חב"ד': ההשפעה שלו על כותבי התסריטים, הסיפור המדהים עם הסבתא רבא שלו, ההפקות לילדי אנ"ש שהוא מעורב בהם, הדבר תורה שהוא כותב בכל שבוע, והמכתב המפתיע של הרבי שהוא מציג לכתבנו