רבקה שוורץ

נסו לדמיין לעצמכם, שיום אחד דופקת על דלת ביתכם אשה מבוגרת, עם מטפחת קשורה לשערה ומעיל גדול לגופה, ביד ימין היא מחזיקה ילד קטן בלונדיני ובשמאל, ילדה עוד יותר קטנה, קצת הרבה מוזנחת ואומרת לכם: "אלו הנכדים שלי, אין לי איך לטפל בהם, אמא שלהם מתה, רצחו אותה, אבא שלהם נעלם, קחו אותם", והיא מסתובבת והולכת...

זה נשמע קצת (הרבה) הזוי. אבל לפני שנה בדיוק, הכרתי משפחה כזו, שזה מה שקרה לה. אני לא יודעת מה אתם הייתם עושים בכזה מצב, אני לא יודעת מה אני הייתי עושה בכזה מצב, אני כן יודעת מה אותה משפחה בחרה לעשות לפני יותר מעשור וחצי, היא הפכה להיות ההורים המאמצים שלהם והם הפכו להיות הילדים הראשונים של בית היתומים בחב"ד בעיר אודסה באוקראינה.

בשלב הזה אתם אומרים לעצמכם, רגע, כבר קראנו את זה מתישהו ואתם צודקים, קראתם את זה בשנה שעברה ובהמשך תבינו למה אני חצי חוזרת על עצמי.

בפורים שנה שעברה, התלווינו ילדי ואני לבעלי שהוזמן לחגוג את החג עם קהילת היהודים באודסה אוקראינה. כשהזמינו אותנו להצטרף, חשבתי לעצמי, אודסה? אוקראינה? מה זה החור הנידח הזה, מה אעשה שם? מה יש שם? אבל הצטרפתי אליו (אל אשר תלך אלך וכו' וגו').

הגענו לשם וגילינו מציאות חיים שלא תאמן, וניסיתי בפוסט אחד להעביר את החוויה המדהימה שחווינו שם.

האמא הזו של שני הילדים הקטנים, נרצחה בפתח הבית שלה, באיזה כפר נידח באוקראינה, רצח מיותר, הם רצו את טבעת הזהב שענדה והיה קל יותר לקחת אותה כשהיא מתה, אז זה מה שעשו, בעלה שתה קצת יותר מדי, או לקח מנת סם ועזב את השטח וכך נשארו שני ילדים יהודים קטנים, אצל סבתא, שחשבה לעצמה בהגיון, שבטח הרב של קהילת חב"ד ימצא להם פתרון.

והוא מצא, הוא ואשתו הפכו להורים המאמצים ובעקבותיהם החלו להגיע עוד ועוד ילדים, להם הוקם בית יתומים, זה נשמע כמו בית יתומים מהסרטים וזה באמת כזה, רק שהתנאים שם הם כמו של בית מלון לילדים.

הסתובבתי שם נדהמת בין הקומות והחדרים המטופחים, פגשתי הרבה 'אמהות' חלופיות, בדמות שליחות, להרבה ילדים שהגיעו לשם במצבים שאם לא רואים אותם בעיניים, לא יודעים שזה יכול לקרות.

ולמה אני מספרת את זה דווקא עכשיו? זה כבר היה מזמן והרי כבר קראתם את זה. רק שאתמול קיבלתי הודעה שהילד הזה שסיפרתי לכם עליו מתחתן!

ושהם אוספים תרומות כדי לחגוג החופה בכבוד ובשמחה ולתת להם אפשרות להקים בנין עדי עד.

זה ריגש אותי עד דמעות, ראיתי אותו מול עיני עומד שם בדלת מחזיק את ידה של סבתא והצטמררתי.

תרמתי מיד וממקום מתרגש החלטתי להעלות שוב הכל על הכתב ולצרף אתכם לרצון הזה לתמוך בילד הזה, בחתן הזה ובכלה שלו!

כנסו ללינק שצירפתי, תרמו אפילו דולר, אפילו מנה אחת לחתונה. מנסיון שלי, זה נותן תחושת סיפוק ועל הדרך מצות מתנות לאביונים.

(הכותבת היא עורכת דין ופעילה חברתית)