כרטיס אדי, כן או לא

תרומת איברים לאחר המוות

(חתימה על כרטיסי 'אדי' או 'בלבבי')

תעמולה רבתי נעשית בארץ ובעולם לצרף אנשים למעגל החותמים בחייהם על נכונותם לתרום את גופם לאחר מותם - בישראל קיימים כיום שני סוגי 'כרטיס תורם' לתרומת איברים אחר המוות, האחד מכונה 'אדי' והשני 'בלבבי' - השכנוע כולל הבטחות והטבות שונות לחותמים. משמעות החתימה היא, שלאחר מות החותם יוכלו בתי-רפואה להשתמש בגופתו לתועלת חולים אחרים, אם לצורך השתלת איברים או למטרת מחקרים רפואיים. ישנם אנשים רבים שכבר חתמו על טפסים אלו, חלקם ביוזמה אישית, וחלקם באופן קבוצתי כגון במהלך שירותם הצבאי. השאלה העקרונית היא: האם, ובאיזה אופן ניתן מבחינה הלכתית לעשות שימוש בגופת נפטר לצורך ריפוי חולים אחרים?

איסור ניוול המת

א.      נאמר בתורה[1] "לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלוקים תלוי". מכאן למדנו שאסור לבזות גופת מת[2].

ב.      הקדמונים כתבו שכאשר מבזים את גופו של המת, נשמתו רואה זאת והדבר מיסב לה צער[3].

ג.       במיתת מרים נאמר בתורה "ותמת שם מרים"[4], ובעגלה ערופה נאמר "וערפו שם את העגלה"[5], מכאן למדו גזירה שוה – כשם שעגלה ערופה אסורה בהנאה, כך גופו של מת אסור בהנאה[6]. הוה אומר, עצם השימוש בגופת מת אסור מדאורייתא[7].

ד.      בעקבות זאת כתבו הפוסקים שניתוחי מתים לשם מחקרים רפואיים הוא דבר אסור, כיון שיש בכך ביזוי וניוול המת וכן הנאה מגופו שכאמור אסורה מן התורה[8].

ה.     חשוב לציין שהאיסור לנוול את המת או ליהנות מגופתו קיים גם אם הוא עצמו הביע את הסכמתו לכך מחיים[9]. זאת משום שגוף האדם אינו בבעלותו ואין לו סמכות להתיר לאחרים לעשות בגופו דברים אסורים, בין בחייו ובין לאחר מותו[10].

הצלת חיים

למרות האמור, אם יש לפנינו חולה מסוכן והרופאים אומרים שאיבר מגופו של נפטר

פלוני יכול להצילו ממוות, לדעת הרבה פוסקים נדחים כל האיסורים האמורים משום

פיקוח נפש ומותר להשתמש בגוף הנפטר בכדי לנסות להציל את החולה המוגדר,

למרות שהדבר כרוך בניוול המת[11].- עם זאת כתבו הפוסקים שאין על האדם חובה להסכים שיעשו כך בגופתו או בגופת קרובו, אלא זוהי רשות[12].

מציאות בעייתית

כמה פוסקים כתבו שיש להימנע מהסכמה כזו, כיון שפעמים רבות הרופאים, מתוך בהילותם להצלחת ההשתלה בחולה השני ומתוך אי-ציות לכללי ההלכה, מוציאים את האיבר מהתורם טרם הגיע רגע מותו על פי הלכה[13], או שמזרזים את מותו[14], דבר שאיסורו מוחלט ומוגדר כרצח[15].

כמו-כן חשוב ליידע את הציבור שאמנם ישנם רבנים מסוימים המעודדים לחתום על כרטיס תרומת אברים [כרטיס 'אדי'/'בלבבי'], אך זהו משום שאותם רבנים סומכים בעיניים עצומות על דעת הפוסקים שמוות-מוחי נחשב מוות מוחלט גם אם החולה עדיין מונשם ולבו פועם[16]; אולם דעה זו אינה מוסכמת ולדעת הרבה פוסקים אחרים כל עוד הלב פועם נחשב האדם חי והוצאת איברים ממנו בשלב זה נחשבת רצח (ועל כל פנים חשש רצח)[17]. יתירה מזו, עצם הבדיקה הרפואית המאשרת את המוות המוחי כרוכה באיסור, כיון שהיא נעשית באמצעות החדרת חומר רדיואקטיבי לגוף החולה שיתכן שמקרב את מותו, בשעה שאין בבדיקה זו תועלת כלשהי להצלת חייו[18].

מסקנת הדברים:

אין לחתום על כרטיסי 'אדי' או 'בלבבי' לתרומת איברים לאחר המוות, ומי שכבר חתם יבטל את חתימתו. כי פיקוח נפש אומנם דוחה את איסורי ניוול המת וההנאה מגופו, אך את איסור שפיכות דמים אינו דוחה, והחתימה על הכרטיסים הנ"ל מאפשרת לרופאים להוציא איברים מגוף חולה סופני גם בשעה שלדעת הרבה פוסקים הוא עדיין חי ויש בכך חשש רצח.

ומכאן תצא קריאה להקמת ועדה רבנית-רפואית שתפקח על נושא תרומת איברים לאחר המוות, על מנת שהדבר ייעשה בדרך הראויה על פי כל השיטות בהלכה, כלומר – השתדלות להציל חיי חולים מסוכנים מחד גיסא, תוך זהירות מירבית מפגיעה בחיי התורמים מאידך גיסא. וה' ירפא את כל חולי עמו ישראל, אמן