כמאה ועשרים צעירים יהודיים מרוסטוב וערי דרום רוסיה, התכנסו בערב ראש חודש אדר לשבתון בן שלושה ימים, באווירה שמחה ומרוממת כיאה לחודש אדר.

לרבים מהמשתתפים היתה זו פעם ראשונה בה הם שמרו שבת כהלכתה, וקיבלו את ההזדמנות ליטול חלק במרתון אינטנסיבי של הרצאות בנושאי יהדות וחסידות, לשאול שאלות בסיס ביהדות ולקבל על עצמם החלטות מעשיות להמשך החיים בכיוון של תורה ומצוות.

גולת הכותרת של הפעילות

תחום הנוער, הוא אחד התחומים הבוערים ביותר המעסיקים את הרב חיים דנצינגר,
שליח הרבי ברוסטוב שעל נהר הדון, עירו של הרבי הרש"ב ובירת ממלכת חב"ד במשך שמונה שנים (תרע"ו - תרפ"ד).

מידי צהריים מפעיל בית חב"ד בעיר מועדון לנוער, מהגדולים ברוסיה, עם למעלה ממאה וחמישים משתתפים קבועים, הבאים לשיעורי תורה, סעודות שבת ושבתונים, כזה שעמו פתחנו את הכתבה.

זאת בנוסף לגן ובית ספר, בהם למעלה ממאה תלמידים; בית כנסת עם מניין יומי וכ-120 מתפללים קבועים מידי שבת; שיעורי תורה רבים; חופות לזוגות יהודיים; ארגון חסד ובית תמחוי לנזקקים וקשישים שחלקם ניצולי שואה; וקעמפ שנתי עם כ-200 חניכים.

על הפעילות חולשות משפחות השלוחים בעיר, משפחתו של הרב דנצינגר, ומשפחת הרב שמואל סטולין.

מרוסטוב ל'תומכי תמימים'

"מדובר כאן בהצלת נפשות של ממש", אומר הרב דנצינגר, "שכן אנו זוכים להציל נערים ונערות אלו מהתבוללות וזכינו שרבים מהם הקימו בית יהודי וחסידי".

"עשרות מבוגרי בית הספר וצעירים מהקהילה נשלחו על ידינו ללמוד בישיבות ובסמינרים לבנות, ובחגים וב'קעמפים' הם חוזרים לעיר ומסייעים בפעילותנו עם הצעירים".

"סגירת מעגל מופלאה מתרחשת עם אותם בני נוער שממצב של אפס ידיעה ביהדות זכו בעקבות הפעילות להפוך ל'תמימים' מן המניין בישיבת 'תומכי תמימים' במוסקבה, באשר ברוסטוב שכנה לתפארה ישיבת 'תומכי תמימים' בחייהם של הרבי הרש"ב ובנו הרבי הריי"צ".

ה'נשמות' של הרבי הרש"ב

ללא ספק, ציונו של הרבי הרש"ב השוכן ברוסטוב, פועל פעולתו לקירוב לבבות אחינו בני ישראל שבעיר זו, כפי שיעיד הסיפור השמימי הבא:

"ידעתי שבעורקיי זורם קצת דם יהודי", מספר אבי, "בגלל ששמעתי את סבתי מדברת אידיש בכל פעם שהיא כעסה. אבל לי זה לא היה רלוונטי - הילד שגדל והלך לכנסייה וענד צלב על צווארו".

"הכל החל להשתנות כשהייתי בכיתה י"א. המורה נתן לנו מטלה: לכתוב חיבור על כל דת לפי בחירתנו. קראתי לפני כן על האסלאם, אבל לא התחברתי. הנצרות לא הייתה מעניינת כי כולם סביבי היה נוצרים. על היהדות לא ידעתי כלום . לאחר שאימי אישרה לי שיש לנו שורשים יהודיים, הפכתי להיות מסוקרן.

הלכתי לספרייה והעמסתי את כל הספרים שיכולתי למצוא על היהדות. קראתי, כתבתי, קראתי עוד, משהו התחיל לזוז בתוכי.

המורה החזיר את העבודה שלי עם הציון: 5 מתוך 5. שאלתי אותו אם הוא יודע האם יש בית כנסת ברוסטוב, והוא נתן לי כתובת.

באותו יום שישי בערב, הכנסתי את הצלב לתוך החולצה ונכנסתי לבית הכנסת בפעם הראשונה. התקבלתי על ידי הרב עם חיוך רחב. הוא נתן לי חיבוק וקיבל אותי בברכה. האווירה הייתה כל כך חמה. מעולם לא חוויתי משהו כזה בשום כנסייה. פשוט הרגשתי בבית.

המשכתי לבוא, אבל ידעתי כל כך מעט.

ואז שמעתי שיש קבר של רב קדוש ברוסטוב. באחד מלילות השבת החלטתי ללכת להתפלל שם. נכנסתי למכונית ונסעתי לבית הקברות, מבלי לדעת שנהיגה אסורה בשבת.

שמתי מספר מטבעות בקופת הצדקה וקראתי כמה פרקי תהילים. הייתי באופוריה. אולם מסיבה כלשהי, בכל פעם שניסיתי להדליק את הנר, האש כבתה. חשבתי שזה מוזר. למחרת, הלכתי לבית הכנסת ופרקתי את התסכול שלי על כך שהנר לא רצה להידלק. זו היתה ההקדמה שלי להלכות שבת...

למדתי הרבה, ולמדתי מהר. בתוך שנה, התפטרתי מהצלב ועשו לי ברית מילה.

אם אתה שואל אותי איך כל זה קרה, אני לא באמת יודע. אני פשוט מרגיש שלפעמים אלוקים מחזיק לנו ביד ומראה לנו לאן ללכת"...