מערכת COL
|
יום י"ח שבט ה׳תשע״ז
14.02.2017
האם אפשר להתפלל שמונה-עשרה בישיבה או בשעת הליכה?
האם אפשר להתפלל שמונה-עשרה בישיבה או בשעת הליכה? ● בפינת ההלכה בעלון 'שיחת השבוע', התייחס השבוע הרב יוסף-שמחה גנזבורג לשאלה לתשובה במלואה
אילוסטרציה: מנדי לואיס
שאלה: האם יש מצבים שבהם אפשר להתפלל שמונה-עשרה בישיבה או בשעת הליכה?
תשובה: את תפילת שמונה-עשרה יש להתפלל בעמידה, ברגליים צמודות. לכתחילה גם אין להישען על חפץ או על שולחן אלא לעמוד זקוף.
זקן וחולה מתפלל כפי מצבו, בישיבה (ברגליים צמודות, אם אפשר) או אפילו כשהוא שוכב על צדו.
הנוסע: לכתחילה יתפלל בביתו או בבית הכנסת, לפני צאתו לדרך, את כל 'שמונה עשרה' בעמידה. אך משהגיע זמן התפילה הוא רשאי להתפלל בדרך, ואינו חייב לאחֵר את תפילתו כדי שיוכל להתפלל בעמידה. אבל אם ביעד נסיעתו יוכל להתפלל בלי הפרעה, רצוי שימתין ויתפלל שם, כדי לקיים מצווה מן המובחר.
הנוסע ברכב – יעמוד, ואם אינו יכול, כגון שהוא יושב במטוס והעמידה כרוכה בקשיים – יֵשב במקומו ויתפלל, ויַפנה את פניו לכיוון ירושלים במידת האפשר.
ואולם הנהג, שחייב להפעיל את כל חושיו ולהתרכז בנעשֶה בכביש כדי למנוע סכנה – אסור לו לחלוטין להתפלל בשעת הנהיגה.
יש סבורים כי תמיד צריך לעמוד בברכה ראשונה ('אבות') כדי לכוון, ואם אין חשש סכנה, ראוי לנהוג כך. אם אפשר לעמוד בשעת הכריעות, וכן בפסיעות שבסיום התפילה, יש לעשות כן.
מי שהולך ברגליו, ואפילו הולך לדבר הרשות, מתפלל בשעת ההליכה, כי אם יעצור, יתחיל לדאוג ולא יוכל לכוון בתפילתו. והכול לפי הדרך, ולפי המקום, ולפי יראת ה' שלו ויישוב דעתו.
מקורות: שו"ע סי' צד ס"ד-ו ונו"כ, ושו"ע אדה"ז שם ס"ה-ז. פסקי תשובות ס"ק ח.
תשובה: את תפילת שמונה-עשרה יש להתפלל בעמידה, ברגליים צמודות. לכתחילה גם אין להישען על חפץ או על שולחן אלא לעמוד זקוף.
זקן וחולה מתפלל כפי מצבו, בישיבה (ברגליים צמודות, אם אפשר) או אפילו כשהוא שוכב על צדו.
הנוסע: לכתחילה יתפלל בביתו או בבית הכנסת, לפני צאתו לדרך, את כל 'שמונה עשרה' בעמידה. אך משהגיע זמן התפילה הוא רשאי להתפלל בדרך, ואינו חייב לאחֵר את תפילתו כדי שיוכל להתפלל בעמידה. אבל אם ביעד נסיעתו יוכל להתפלל בלי הפרעה, רצוי שימתין ויתפלל שם, כדי לקיים מצווה מן המובחר.
הנוסע ברכב – יעמוד, ואם אינו יכול, כגון שהוא יושב במטוס והעמידה כרוכה בקשיים – יֵשב במקומו ויתפלל, ויַפנה את פניו לכיוון ירושלים במידת האפשר.
ואולם הנהג, שחייב להפעיל את כל חושיו ולהתרכז בנעשֶה בכביש כדי למנוע סכנה – אסור לו לחלוטין להתפלל בשעת הנהיגה.
יש סבורים כי תמיד צריך לעמוד בברכה ראשונה ('אבות') כדי לכוון, ואם אין חשש סכנה, ראוי לנהוג כך. אם אפשר לעמוד בשעת הכריעות, וכן בפסיעות שבסיום התפילה, יש לעשות כן.
מי שהולך ברגליו, ואפילו הולך לדבר הרשות, מתפלל בשעת ההליכה, כי אם יעצור, יתחיל לדאוג ולא יוכל לכוון בתפילתו. והכול לפי הדרך, ולפי המקום, ולפי יראת ה' שלו ויישוב דעתו.
מקורות: שו"ע סי' צד ס"ד-ו ונו"כ, ושו"ע אדה"ז שם ס"ה-ז. פסקי תשובות ס"ק ח.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
