נחמיה רוזנפלד

רוב עמודי התניא בעל פה שלמדתי במהלך חיי, היו במסגרת עונשים (חינוכיים, כמובן) שקיבלתי בישיבה קטנה או ישיבה גדולה. ולמדתי הרבה. גם בחיידר עודדו אותנו ללמוד תניא בעל פה, אבל אף פעם לא הצטיינתי בלימוד בעל פה ובטח שלא תניא בעל פה.

אני נזכר בעונשים הכבדים של לימוד עמודים ופרקים של תניא בעל פה, כשבתי הגדולה, אליה (בת 4) משננת קטע גדול מהעמוד הראשון של התניא. הקול הילדותי שלה מצליח לרגש אותי כל פעם מחדש ולתהות על ההבדל בין הילדות של אז לילדות של היום.

מה לא אומרים על הילדים של היום? שהם מפונקים, שקשה לחנך אותם, שהם שקועים כל היום במחשב ועוד תארים שאנשי חינוך קודרניים אוהבים להוסיף כשהם מתארים את שפלות הדור הנוכחי.

אני אמנם רק בן של אנשי חינוך דגולים ולא איש חינוך בעצמי, אבל כאבא אני יודע שרמת החסידות ורמת הידיעות החסידיות של הילדים היום, עולה עשרות מונים על החסידיות והידיעות שהיו לנו בגיל שלהם.

חינוך ילדים זו מלאכה מורכבת. אין ספק שבראש ובראשונה מדובר בהצלחה של הגננות והצוות החינוכי. גננות חסידיות שמצליחות לחנך דור של ילדות שמשננות תניא בעל פה, רוצות לקיים את כל ההנהגות החסידיות וחולמות על הרבי.

בסוף השבוע חזרה בתי עם פרוספקט שכותרתו "שבוע נרות להאיר" בהוצאת ה'רשת'. תחת הכותרת נוספה פסקה שממנה הבנתי ששבוע נרות להאיר נועד ל"העצים את העשיה החינוכית בגן". גם מי שחושב בטעות שמדובר בהבטחה פומפוזית, יודה שההפקות ועזרי הלימוד מבית 'רשת אהלי יוסף יצחק', מעשירים את הידע וההנהגה החסידית שהילדים סופגים בגן.

גם אני חשבתי בהתחלה שעזרי הלימוד האלה שהילדה מביאה מהגן באירועים שונים סביב מעגל השנה, הם מיותרים וברמה גבוהה מידי עבור ילדי גן, אבל כשהילדה שלי מסבירה לי דברים מורכבים לא נותר לי אלא להכיר בעובדה שגם ברמת הידיעות ההבדלים בין הילדים של היום, לילדים של לפני 25 שנה, הינם הבדלים עצומים. דברים שאנחנו למדנו רק בגיל 9-10, היום הילדים כבר לומדים בגן.

היום, כשאליה מגיעה עם טבלת משימות לחופש אני יודע שאף פעם לא מוקדם מידי בשביל חינוך חסידי אמיתי.