מנדי זאיאנץ

מהו נשיא?
מרומם ומגביה.

ביום הקדוש והטהור י׳ בשבט ה׳תש״י בא לעולם כולו, על כל הדומם הצומח החי והמדבר שבו, אדם שהוא מחציו ומטה איש ומחציו ומעלה איש אלוקים. אדם שתפקידו לרומם את כל שכבות העולם למקום אחר ושונה לגמרי.

לתכנית אלוקית - אין פשלות. לא ניתן להיכשל בה, חלילה.
כל דבר מדוייק בה בתכלית והיא חייבת להצליח בכל פרט ופרט.

ובכן אנשים אחים, חסידים, אנשי שלומנו המשתייכים לעדת חסידי חב״ד על שלל גווניה, וסתם בני-אדם הקוראים כעת את המילים הללו: דעו נא שהרבי פעל בכם.
אין לדעת באיזה מצב נפשי אני תופס אתכם. חלקכם וודאי מקפידים לקשור את-עצמם אל הרבי יותר, להשתדל ככל שאפשר לעסוק בתורתו, להשתדל ככל שאפשר להשתייך בבירור (גם בחיצוניות - בחולצה לבנה וכו׳) לעדת חסידיו כדי להזכיר ולהיזכר שאנשים שונים אנחנו, להשתדל כמה שפחות להתעסק בעולם המפתה שבחוץ הגונב מאיתנו את הפוקוס מהתכלית האמיתית, ולהשתדל באמת ליישם את הדברים שהוא הורה ולצעוד בדרכים המותוות על-ידו.

עבורכם וודאי שהיום הזה מדבר, אם לא זועק וצורח ומזריק זריקות ושופך מים רותחים על שגרת החיים הקרה וצורב בלב העדין ומשאיר חותם.

אני מדבר גם לחלק המשייך עצמו לחב״ד בעקיפין בלבד. אמנם השם/ראשי-התיבות ח-ב-ד עדיין מקפיץ בקרבו רגשות ומעורר אסוציאציות, אך מדמה הוא בנפשו שהרבי כבר לא כל-כך תופס מקום בחייו. נסחף הוא בזרם העולם המתעדכן וממציא את עצמו מחדש חדשים לבקרים ומנפיק הנחות חדשות ומתעב פנימיות של שגרה וצועק צרכנות עד-בלי-די ומקדש אופנה ודורש המתסרות אין-סופית כדי להתחדש ולהישאר 'בעניינים' ולא משאיר זמן להתקשרות פנימית אמיתית לשום דבר ובטח שלא לנשיא הדור…

אז דעו לכם גם אתם - נשמות מזדהות עם החלק השני שהזכרתי… דעו לכם גם אתם שבין אם תרצו בכך בין אם לאו, בין אם אכפת לכם בין אם לאו - זה לא משנה. הרבי פעל בכם. ופועל ויפעל.

הרבי פעל בכם משום שנשיא-הדור מרומם את הכל. גם את הדברים שלא חפצים להכיר בכך.

הרבי לימד תכלית מהי. הרבי לימד לאהוב כל אחד ללא גבולות. הרבי החדיר בנו שבאנו לעולם בשביל לעשות ולפעול, ולא בשביל לנוח ולכייף בדרך לקבר. הרבי השפיע על כל אחד ואחת מכם, משום שגם אם אתם מבלים את רוב ימיכם במרדף הבלתי-פוסק של החיים ומתעניינים יותר בחולצות החדשות שעיצבו באירופה מאשר במה שיש לפרשת-השבוע לומר - עצם העובדה שלפעמים תמאסו בכך, עצם תחושת הריקנות שתבצבץ מידי פעם ותדרוש התעמקות והתרוממות, זה כתוצאה מהמסר שהרבי הביא.

אתם יכולים לחשוב שזה נובע מהגאונות ומן החשיבה- המקורית שלכם… אבל זה לא נכון! כל רגש אמיתי שמנצנץ בכם - מגיע מהרבי. משום שנמצאים אנו בעולם כל-כך יצרי ומטורלל, שהאדם היה יכול בקלות לאבד בו לגמרי כל חוש של אמת וכל מושג בסיסי בנוגע למה שנכון ומה שלא… לולא היה אדם אחד זועק ימים ושנים מסר אמיתי יחיד וטהור. רק מבית-מדרש אחד יצאה אמת אמיתית צרופה זקוקה לכל העולם כולו. ובית המדרש הזה שכן בברוקלין ניו יורק…

אין דבר בעולם שהרבי לא נגע בו.

למנטליות האמריקאית שסברה שיש לחיות חיים נוחים ו'לתכנן את המשפחה', שכן ילדים הם מטרד שמפריע לשגרת-החיים התקנית והמאוד-חשובה של בילויים וטיולים ואיכות-חיים - הרבי לעג בתוקף. כל היגיון בריא מבין שהברכה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם היא להביא חיים חדשים לעולם. כל הידע, התובנות, החוויות, הנסיון והחכמה שצובר בן-אדם בחייו - לא שווים כלום אם לא יהיה לו למי להנחיל זאת בטרם (סלחו לי על המילה) יתפגר…

ובעולם שחשב שמשיח היא מילה שיש להתבייש בה; מין מפלט לא-רציונלי שמוטב לשמור לרגעי הצער של אדם עם עצמו ולא להעלותה על דל-שפתיים בחברת אנשים אינטליגנטיים - מי זעק שוב ושוב שנתבונן רגע ונבין שזה פשוט הזוי, אם לא הרבי?



להביע תקווה לעולם של שלום, של אידיאולוגיה, של קבלה פנימית אמיתית של האחר, של מיזוג כל הבריאה, של איחוד טוטאלי והרמוניה מושלמת, של מטרה לשגרה המטורללת הזאת שסוחפת אותנו לכל-כך הרבה מקומות אפלים וחשוכים - נהיה דבר מופרך. רק להעביר את כל החיים במלחמת-קיום בלתי פוסקת ללא חזון עתידי - זו רציונליות…

הזוי אולי. אידיוטי. ריק. חסר תכלית. אך כך היה העולם סובר לולא בא הרבי ושינה את המודעות של כולם - בין של אלו המודים בכך בפה-מלא, ובין של אלו המגמגמים וכביכול סוברים ש״לא בוער משיח״.

ותגידו מה שתגידו, אך מי הוא זה שלימד את העולם לקבל באמת את האחר ולאהוב אותו כפי שהוא (ולא רק לחייך אליו בחיוך של דיילת בחברת תעופה כי כך הנימוס דורש) - אם לא הרבי? מי זעק שכל יהודי קדוש וטהור ושאי-אפשר לבוא בטרוניה על אף אחד ושאין להפחיד יהודים לפני חודש אלול?

מי, מי - אם לא נשיא הדור ואוהבו, ששפך נהרות של תקווה לכל אדם באשר הוא מבלי הבט על הדור המטורלל והמתירני שלנו ועל סאת חטאיו המתמלאת (ויתירה מכך: מתמלאת אידיאולוגית!) מיום ליום…

ועל השלוחים, יש צורך לדבר? ועל עמידה של שעות ממרומי גיל 90 כדי לתת חיוך לכל ילד ולספוג חפירות של כל מיני מתוסבכים?

בקיצור: הרבי רומם את הכל ואת כולם! דומם צומח חי ומדבר, חסידים ומתנגדים וליטאים וחרד״קים וחיילים ונשים ובנות וילדים… מקצה העולם ועד קצהו - אין מקום בו ידו לא נגעה.

המעשה הוא העיקר… ובכן: בלתי-אפשר להתהפך מיום למשנהו. על כן (לפחות) דבר אחד חייבים אתם/אני/אנחנו לשים אל לבנו.

לפעמים אנחנו מפחדים להתרומם. אנחנו מפחדים להתחיל להראות אכפתיות. אנחנו מפחדים שהקדושה תתפוס אותנו ותנתק אותנו מהעולם שאנו כה אוהבים. אנחנו מפחדים להפוך ל״פאנאטיים״ שיעסקו רק בלקוטי שיחות וישכחו את ה'לייף סטייל'. אנחנו כה מפחדים עד שאנו משכנעים את עצמנו שאנו מקרה אבוד, שהיום הזה כבר לא כל כך מדבר אלינו, שאותנו הרבי כבר (ח״ו) לא כל-כך מעניין לצערנו, ו…״אוי כמה טוב היה פעם להיות תמים.. ; הלוואי שהילד שלי יהיה כך, אבל אני - אני כבר לא שם…״

ובכן חברים: שטויות!

הרבי ממילא כבר תפס אתכם. אתם ממילא נמסים מידי פעם לראות איזה סרטון קצר של הרבי בוכה באוהל או מעודד ניגון או מדבר בלהט או מתכופף לתת מטבע לילד. אתם ממילא ״שייכים״. תרצו או לא, תחבשו כיפת ג׳ינס עם נצנצים או לא, אתם חלק מה״דור השביעי״.

אל תתנו ליום הזה לחלוף עליכם כאילו כלום. לא רוצים להיות חסידים מדופלמים עם חולצה לבנה? תפאדל! אל תהיו! לפחות קחו שלוש דקות, שבו מול סרטון קצרצר של הרבי מדבר, תעניקו לעצמכם את האפשרות להתרומם לשלוש דקות מההמולה של העולם ולקשר את עצמכם לנ-ש-י-א - מרומם ומגביה.

אחר כך אם תרצו - תחזרו ליצר הרע.

הוא כבר בטוח לא יהיה בדיוק אותו אחד כמו קודם…

גוט יום טוב!