כואב הלב ודואב לכתוב מילים לזכרו של דוד יקר ואהוב ר׳ שלמה וישצקי ע״ה. שלמה איננו, בלתי נתפס. איש צעיר חיוני, במיטב שנותיו היפות.

משפט נדוש הוא שהקב״ה לוקח אליו את הטובים, אבל שליימה הוא מהטובים שבטובים דער בעסטער פון די בעסטע. טוב מזן נדיר שאין בנמצא. איש שכולו טוב. אך טוב וחסד.

בעידן של אמביציות פוליטיות, רדיפה אחרי כבוד ופרסום היה ר׳ שלמה זרקור נדיר של איש נטול תככים ומזימות. איש שהפוליטיקה והרכילות ממנו והלאה. איש של מחשבה טובה ומעשים טובים. איש של חיוך עדין ומילה טובה.

תמיד שאנשים נקטפים מעולמנו, חוזרים ושונים כולם כי ״צריך לנצל את הזמן לדברים החשובים בחיים למשפחה והילדים״. שלמה בהחלט ניצל את חייו במלוא מובן המילה למען משפחתו וילדיו. משפחתו היתה כל עולמו. שם היתה מחשבתו ולשם היתה נתונה דאגתו ואהבתו. תמיד היית יכול לראות את ילדיו מקיפים אותו בהערצה ואהבה לא רגילה, כחבורה מגובשת שהולכת איתו יחדיו לבית הכנסת ויושבת סביבו באוזן קשבת. את שלמה תמיד ראית בחברת ילדיו, הם היו חייו.

שלמה היה איש עשיה. מעולם לא ראיתי אותו בטל. מעולם לא ראיתיו יושב בספה וקורא עיתון או סתם מפטפט. תמיד היה בעשיה, או עבד או התפלל ולמד. לבזבז את הזמן לא היה שייך אצלו. ושליימה עבד קשה. קשה מאוד. שנים רבות עבד כמעט כל שעות היממה כדי לפרנס את ביתו בכבוד. ואכן הוא התפרנס בכבוד ומיגיע כפיו. העייפות היתה מתיישבת עליו בסעודת ליל שבת כשהיה נרדם ״על אוטומט״ לאחר המרק.

היה איש תמים וחסיד במלוא מובן המילה. איש של אמונה חסידית יוקדת. אם יש לי איזושהי הבנה והשגה בראש מה זה כוס של אליהו הנביא הרי זה מדוד שליימה. בכל ליל סדר היה ניגש בחרדת קודש ובדרמטיות כשלצידו שניים מילדיו עם נרות כדי לפתוח את הדלת לאליהו הנביא. לנו הילדים הסקרנים היה אסור להתקרב לדלת כי שם הרי אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. במלוא הרצינות, מילה במילה, שליימה היה קורא ״שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו״. מבחינתי, תמיד עד היום, אליהו הנביא האמיתי מגיע בליל הסדר למשפחת וישצקי, כי שם חיכה לו באמת ובתמים יהודי תמים ומאמין.

היה איש חסד אמיתי. סייע ותמך באנשים קשיי יום והעניק משענת לאנשים ברגעיהם הקשים. ברגעים שאחרים הפנו גב, שליימה היה שם לתמוך. ביתו תמיד היה פתוח לרווחה בהכנסת אורחים מיוחדת שלו ושל רעייתו רישה תחי׳ שבסבלנות אין קץ הכניסו לביתם ילדים מוגבלים נפשית ושכלית וגידלו אותם במסירות ואהבה רבה.

היד החזקה. תמיד שהגעתי לבקר בכפר חבד והייתי פוגשו בבית הכנסת המרכזי, היה לוחץ את ידי בידו החזקה. לחיצת יד שאפיינה אותו מאוד. לחיצת יד חזקה ואמיתית של איש חם ואוהב. הלחיצה הזו תחסר לי מאוד.

דמותו ואישיותו הקורנת, החמה והלבבית תחסר מאוד למשפחתו היקרה, ולכל מי שהכיר אותו. איש צנוע ונחבא אל הכלים, איש איכותי ורציני מאוד.

הכותב בדמע,

יהושע קמינצקי
בלגרד, סרביה