מערכת COL | יום ב' שבט ה׳תשע״ז 29.01.2017

שני ש"צים ללא מניין ● מרגש

הרב ירחמיאל גורליק, שליח חב"ד בטיומן סיביר, משרטט במאמר מיוחד קווים לדמותו של דודו הרה"ח ר' שלום-בער גורליק ע"ה שנפטר ביום שלישי האחרון, ועל מפגש מרגש שהביא דחיפה להוצאת ספרו החדש "ש"ץ ללא מניין" שפרקים ממנו הופיעו מעת-לעת כאן ב-COL ● "מסרתי לו את הספר והוא שמח מאוד. כשהוא חייך אלי את חיוכו הרחב ונתן נשיקה לספר ידעתי שעשיתי נחת לדוד היקר שלי. לפני שהספקתי לנשום לרווחה קצת, ר' שלום בער מתעשת מיד ואומר לי: "טוב מאוד, אבל עכשיו אני לא אניח לך עד שתוציא את הספר מתורגם לרוסית!..." ● ואיך כל זה קשור לאיציק הטכנאי מחולון? ● מרטיט  למאמר המלא
שני ש
הרב ירחמיאל גורליק ואנשי הקהילה באירוע הכנסת ספר תורה בטיומן (ארכיון COL) בתמונה הקטנה: שער הספר החדש של הרב ירחמיאל גורליק. למעלה: הרב ירחמיאל שיחי', לצד דודו הרה"ח ר' שלום-בער גורליק ע"ה



הרב ירחמיאל גורליק, טיומן

טיפסתי במעלה המדרגות המוכרות. בין הקומות בהם גדלנו והתבגרנו. המון זכרונות מתוקים קשורים למבנה המרשים הזה בלב ליבה של שכונת נחלת הר חב"ד.

אני מגיע לקומה השניה חולף על פני הקירות המלאים בתמונות מהפעילויות הרבות ואלפי המצוות שנעשו במקום הייחודי הזה. בריתות , חופות, שיעורים, תפילות, חגים, חסד ותמיכה לכל כך הרבה נצרכים. תמונות בהם התבוננו מילדות בלי סוף ובלא משים השאירו עלינו רושם בל ימחה.

התקדמתי עוד, נכנסתי לבית הכנסת לעולי רוסיה "בית מענדעל'ע" שבבנין חמ"ה וכבר מהפתח יכולתי לראות אותו.

ליל שבת קודש. הוא ישב ספון עם תהילים גדול במקומו המיתולוגי בקדמת האולם, סמוך לארון הקודש אותו בנה במו ידיו יחד עם מתפללי בית הכנסת.

ידעתי שזה לא יהיה קל. אחיי ואחיותי כבר הכינו אותי. לא מסתדר לי בשום צורה לראות את אחד האנשים הכי נמרצים שהכרתי בחיי יושב ככה מרותק לכסא גלגלים במצב גופני קשה ללא יכולת לנוע בכוחות עצמו... זה שמאז ומקדם דוחף את כולם סביבו ללא הרף וכעת נאלץ ש'ידחפו' אותו...

נגשתי בחשש. אך הוא רק הבחין בי ונהרה פשטה על פניו. מבעד למראה המיוסר צצו פתאום בבת אחת אותן עיניים מלאות חיים, בוערות מטוב לב ומרץ בלתי נלאה, זיוו והדרו של הדוד היקר האוהב והנאהב. והוא כמו כלום לא השתנה בחייו רצה לשמוע כהרגלו כל פרט ממש, מתי הגענו? מה נשמע בטיומן? מה שלום זה? ומה עם ההוא? מפוכח צלול ובהיר 'מחזיק ראש' מבלי לפספס דבר.

רק כשהגיש "שלום עליכם" לבני הקטן והוא קצת התבייש/נרתע אמר לי דודי ר' שלום בער "הוא בטח נבהל מהמראה שלי..."

בכנות ופתיחות לא רגילה החל לספר לי על מצבו. "כששואלים אותי איך אתה מרגיש? אני עונה 'כתינוק שנולד'... שום דבר אני לא יכול לעשות לצערי בכוחות עצמי...

"אוי מה שהיה לי מזה בשבוע שעבר..." הוא משתף אותי. "כמנהגנו כאן, בסיום שירת "לכה דודי" בתפילת "קבלת שבת", יוצא הקהל בריקוד סביב הבימה שבמרכז בית הכנסת. כיון שאינני מסוגל כעת ללכת בכוחות עצמי אני מבקש מאחד מנכדי או חתניי שידחפו אותי לשם בכסא-גלגלים. בהזדמנות זו אני מבקש שיקחו אותי גם לאותו חלק בבית הכנסת שלנו המיועד לעולים החדשים והישנים, אני לוחץ את ידם ומברכם בברכת "שבת שלום".

השבוע לאחד מהם נולדה בת וכשניגשתי ללחוץ את ידו התעכבתי אצלו וברכתי אותו באריכות. לידו עמד יהודי שלאחרונה הגיע אלינו, פליט מאוקראינה מהעיר דונייצק המופגזת. שמתי לב שיהודי זה כבר מושיט את ידו לומר לי גוט שבת. סיימתי את ברכת המזל טוב לאבי הבת כבר רציתי ללחוץ את ידו אך באותו הרגע הסתיים הריקוד ולקחו אותי חזרה למקומי. היהודי נשאר עם היד מושטת באויר....

אוי כמה זה כאב לי... כל התפילה זה ייסר אותי... מיד בסיום התפילה בקשתי שיקראו לו, לחצתי את ידו ובקשתי סליחה. הוא טען שאין צורך בסליחה על דבר כזה במצב כמו שלי אבל אני התעקשתי שיסלח... והוא סלח...

ביום ראשון - ממשיך הדוד שלום-בער ומספר- הגיע אלי הנכד שלי הת' זלמי פלדמן לספר סיפור. מאז שאני נאלץ לשהות רוב הזמן בבית עשיתי לי מנהג שכל יום מגיע מישהו לשבת על "כיסא הסיפורים" ומספר מעשה מהרבי. הפעם, בהשגחה פרטית, סיפר לי זלמי סיפור על בחור מצרפת שעמד סמוך למעלית בסעווען סעוונטי, בית מדרשו של הרבי, לקבל את ברכת הרבי לנסיעה צלחה חזרה לביתו. הוא הלך לארוז מזוודותיו ובנתיים בזמן שנותר עד הטיסה הגיע שוב לסעווען סעווענטי. בהתקרבו הוא רואה את הרבי יוצא בדיוק לרכבו וכנהוג ניגשו הרבה לקבל ברכת פרידה או מטבע לצדקה. החליט הבחור היות שיצא כך ששוב רואה את הרבי ייגש פעם נוספת לקבל את ברכת הרבי. והנה הרבי מברך את כל אחד מהנוכחים ורק עליו הרבי "מדלג". הרבי נכנס לרכבו והבחור הלך לו לדרכו. לא עבר זמן רב ומזכירו של הרבי מחפש אותו "הרבי בקש למסור לך שלא נתן לך ברכת פרידה היות ומובא בצוואת רבי יהודה החסיד שלא טוב לקבל ברכת פרידה פעמיים"...

ראיתי בזה -סיים הדוד שלום בער - חיזוק בשבילי אחרי מה שהיה בשבת... הרבי הראה לנו עד כמה צריך להיזהר בכבודו של כל יהודי וגם במקרה של ספק ספיקא לוודא שחלילה לא פגענו בו! אתה שומע?!..."

שמעתי דוד, בוודאי ששמעתי, ולא רק שמעתי גם ראיתי במו עיני חסיד אמיתי מהו... גופו דואב מיסורים ר"ל, שבור ורצוץ, אינו יכול לזוז ללא עזרה ותמיכה ומה מעסיק ומטריד את מנוחתו? שלא החזיר שלום עליכם ליהודי ואולי חלילה פגע בו....

***

יום רביעי רגיל. הרגשתי צורך לגשת בעצמי ולמסור לו זאת אישית. הרי יש לו חלק מרכזי בו... לולי "דחיפתו" הנמרצת היה לוקח עוד זמן רב אם בכלל להוצאתו לאור...

שלושה שבועות קודם לכן קבלתי טלפון מאחי הבכור הרב זושא שיחי' "הדוד שלום בער בקש למסור לך שחייבים להוציא את הספר שכתבת על השליחות. הוא ממש מבקש שתוציא אותו כעת לקראת חתונת אחיינו הצעיר". ידע גם ידע הדוד על החומר הרב השמור אצלי וידעתי גם אני על מצבו של הדוד ואם אף פעם לא היה אפשרי לסרב לו על אחת כמה וכמה במצב שכזה. אם זה כך נוגע לו בנפש, אין בכלל שאלה, מסתערים בעזרת ה' על המשימה!

יומם וליל עבדנו על ליטוש וסידור החומר על הגהתו עיצובו והדפסתו וברוך ה' עמדנו במשימה וביום החתונה י"ב בכסלו יכולנו בשמחה לברך על המוגמר ספר נאה בשם "ש"ץ ללא מניין".

בכוחות על טבעיים הגיע הדוד להשתתף בחתונת אחיינו הצעיר אחי מנדי שיחי'. הוא לא ויתר גם על שמיעת המאמר ב"קבלת פנים", ברך ברכה תחת החופה ואף לקח חלק בריקודים. כשחולקה התשורה הוא כבר היה בדרך לביתו ולא הספיק לראותה במו עיניו.

ולכן עכשיו אני בדרך אליו. הדודה ריבה היקרה אמרה לי בטלפון שמצויין שאבוא כעת ועל הדרך אוכל לעזור גם לקחת אותו לתפילת מנחה בציבור.

אין מילים להסביר מאין תעצומות הנפש שלו... יהודי שבור ורצוץ גופנית ולא מוותר על תפילה במניין...

מסרתי לו את הספר והוא שמח מאוד. כשהוא חייך אלי את חיוכו הרחב ונתן נשיקה לספר ידעתי שעשיתי נחת לדוד היקר שלי.

לפני שהספקתי לנשום לרווחה קצת, כחייל שהשלים את המשימה וכעת יכול לנוח מעט, ר' שלום בער כמו ר' שלום בער מתעשת מיד ואומר לי: "טוב מאוד, אבל עכשיו אני לא אניח לך עד שתוציא את הספר מתורגם לרוסית!"...

הוא כבר היה לבוש בבגדו העליון, חגור באבנט, ישוב על כסא הגלגלים מוכן לצאת לתפילה כשלבית נכנס חתנו ר' אברהם פלדמן שיחי'. ר' אברהם כמו יתר בניו ובנותיו חתניו כלותיו נכדיו ונכדותיו ובראשם רעייתו המסורה ריבה שתחי' לא עזבוהו אף לא לרגע קט וטיפלו בו במסירות מפעימה מתוך אהבה והערכה עמוקה לאיש גדול אשר כמוהו.

ר' אברהם פנה אליו בתחינה ממש שיוותר היום על יציאה לבית הכנסת... בחוץ מזג האויר סוער במיוחד ובמצב כמו שלו לא כדאי לקחת סיכון. ר' שלום בער שכבר עמד הכן לצאת לא הסכים אפילו לשמוע על הרעיון. ככה לוותר על מנחה וערבית בציבור?! אחרי מסע שיכנועים קצר הוא הודיע: "אם ירחמיאל נשאר להתפלל איתי אני נשאר!" כמובן שהסכמתי תוך שאנחנו צוחקים שנהיה "שני ש"צים ללא מניין".

אני רואה אותו מתכונן לתפילה מאוכזב משהו. בכל אופן, כל כך רצה להתפלל במניין...

אני חוגר את האבנט גם אני. מוכן כבר להתחיל בתפילת מנחה ב"חברותא" עם הדוד ובדלת הפעמון מצלצל.

טכנאי הגיע לתקן את מכונת הכביסה. אנחנו מסתכלים על השעון ובספונטניות חב"דית שואלים אותו אם הניח תפילין היום. הוא עונה שלא ואנחנו מסבירים לו שנשארו דקות ספורות להנחת תפילין. תוך שאני מוציא את התפילין של הדוד, מספרת כבדרך אגב הדודה ריבה תחי' "אתה רואה אותו? כל הרבנים פסקו לו שבגלל השברים והכאבים בידיים הוא פטור מלהניח תפילין של יד. נראה לך שהוא ויתר?..."

נו, לסרב הוא כבר לא היה מסוגל. הספקנו להניח תפילין והיה נראה שהוא מתפלל כבקי ורגיל... כשסיים סיפר לנו שבבית יש לו תפילין משלו ועד גיל עשרים הניח תפילין מידי יום אך כעת עברו כבר יותר מעשר שנים שלא הניח תפילין... "תודה לכם, עשיתם לי את היום!"

לקחתי את מספר הטלפון שלו. הבטחתי שאקשר אותו עם בית חב"ד סמוך למקום מגוריו שם יעזרו לו בבדיקת התפילין. לשאלתי היכן הוא גר ענה לי האיש: בחולון. נו, זה כבר יהיה קל לקשר אותו עם בנם של הדוד והדודה השליח הרב ירחמיאל גורליק מבית חב"ד חולון.

התפללנו מנחה כבר במצב רוח מרומם יותר. הקב"ה ראה בטח את הצער של הדוד הצדיק על כך שאינו יכול ללכת ולהתפלל בבית הכנסת ושלח לו השגחה פרטית שכזו.

***

כבר באותו ערב רציתי לקשר ביניהם. אך כל פעם מסיבה אחרת נדחתה הפעולה הפשוטה הזו...

יום שלישי בערב בישבי יחד עם משפחתי בביקור בבית ידידי הרב דוב לודמיר בבני ברק, קבלתי את הבשורה המרה על פטירתו של דודי היקר החסיד והצדיק הרב שלום דובער גורליק ע"ה...

הדבר הראשון שעלה במוחי באותו הרגע היה משום מה תמונת תפילת המנחה ההיא אותה התפללנו שנינו לבדנו יחד רק לא מזמן... נזכרתי בטכנאי ההוא ושעדיין לא בצעתי את המשימה לעזור לו בבדיקת התפילין!...

הפעם בלי עיכובים חיפשתי ברשימת אנשי הקשר את "איציק טכנאי מחולון" וחייגתי. בתחילה לא ממש זכר על הבית בו ביקר בקרית מלאכי אך כשהזכרתי את התפילין הוא נזכר מיד "תודה שהתקשרת! חיכיתי לטלפון ממך. חשבתי על זה הרבה זמן ואני לא אשלח לבדיקה את התפילין. בקרוב אני עומד להתחתן בעזרת ה' והחלטתי שהגיע הזמן לרכוש תפילין חדשות אותן אניח מידי יום!"

***

הדוד איננו, אך רוחו ודמותו תשאר איתנו לנצח. תיכף ומיד ממש יבוא משיח הרבי יתגלה וכל החיילים החסידים התמימים והישרים בתוך שאר בני ישראל שוכני עפר יקומו לתחיה ור' שלום בער היקר בתוכם.

הרבה דברים עוד ייעשו בטח בהשראתו ולעילוי נשמתו. אך פעולה וודאית אחת אותה החל עוד בחייו כבר ממשיכה מתקדמת ומתבצעת אחרי פטירתו.

אם חשבנו לנו לרגע, שנשארנו אז בבית בגלל מצבו הרפואי של הדוד ע"ה הראה לנו הקב"ה את הסיבה האמיתית...

רק לחשוב שהיינו יוצאים באותו יום כמתוכנן לתפילת מנחה... מניין לבטח היינו תופסים אבל את "איציק הטכנאי מחולון" והמהפך שהחל בחיים שלו היינו מפסידים.

*

לע"נ ר' שלום דובער ב"ר מנחם מענדל ע"ה
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.