לייזער, COL

אין כמו להיכנס לכפר חב"ד. באמת אין. יודע כל חבדני"ק. אשתי חושבת שאני מחפש סתם סיבות כדי להיכנס לכפר. אבל תגידו אתם, לקנות מאפים בהיפר ליפסקר זו לא סיבה לגיטימית לקפוץ?! בכל מקרה אני מצייד את עצמי במאפים גם בשבילה והנושא מיושב.

יצאתי מליפסקר גם הפעם, מחזיק בשקית ריחנית, באתי לעבור את הכביש ופתאום על הכיכר רכב מאט לכיווני, הוא עובר לפניי אולי במהירות של שני קמ"ש. חשבתי כבר אולי חבר, אני מתקרב.

החלון של הנהג נפתח עד למטה, בתוך הרכב יהודי מאנ"ש לא חבר שלי וגם בטח לא בגיל שלי, אני לא מזהה אותו, אבל הוא מישיר אליי מבט, אולי מורה? לא, אני בטוח לא מכיר אותו. לפני שאני מספיק לחשוב הוא נותן גז, "מעניין" אני חושב לעצמי והולך.

באתי לחצות את הכביש, אבל הנה הוא שוב, מסתבר שהוא עשה את הסיבוב בפעם השניה! אולי שכח משהו? אבל הוא שוב מאט כשהוא מגיע לכיווני, החלון עדיין פתוחה, המרחק בינינו אולי שני מטר, הגוף שלו מסובב במאה שמונים מעלות לכיווני, אני מפחד שהוא יעשה תאונה, הוא מיישיר אליי מבט. עיניים מתכווצות. ממבוכה אני מסמן לו בשלום, הוא לא מגיב. אני רוצה להגיד משהו, אבל הוא כבר נותן גז, משהו כאן כבר לגמרי מוזר.

בפעם השלישית שזה קרה, עמדנו כבר מטר אחד מהשני, "אתה בן של יוסף או שימען?", הוא צועק לי דרך החלון הפתוח. "שימען!", אני צועק והוא נותן גז. חשבתי שזה סיפק אותו אבל לא, הוא שוב עושה את הסיבוב...

"אתה נשוי"?, הפעם ממרחק של פחות ממטר. לפעם החמישית כבר הכנתי צילום תעודת זהות כולל ספח, ותקציר קורות חיים. עמדנו מרחק נגיעה אחד מהשני, הכנסתי לו את זה לחלון, הוא לא אמר כלום ונתן גז. הפעם הוא הסתלק סופית מהכיכר, כנראה שזה סיפק אותו.

• • •

כן, מישהו צריך להגיד את זה, אבל לתושבי כפר חב"ד בייחוד אלה שחצו את רף הארבעים ומעלה, יש קטע כזה. הם עדיין מופתעים כל פעם מחדש שהם לא מזהים את כל החבדניקי"ם בעולם. אז הנה אני מתנדב בשם כולם לגלות להם סוד: תקשיבו, חב"ד גדלה, כפר חב"ד גדל, זה לא מה שהיה פעם, וזה לגיטימי שאתם לא מזהים יותר אנשים ברחוב.

אתם קולטים שיש כבר רחובות בכפר. אין יותר להגיד לבן אדם, ישר עד גרוזמן, ימינה, ואז בכיכר שמאלה לחיידר ואז שוב פעם שמאלה לאהרון כהן. דור הולך דור בא, והמספרים רק גדלים. חב"ד גודלת לאין שיעור בשנים האחרונות, ואני לא חושב שיש מישהו אחד שעוד מחזיק ראש.

ולא שיש לי בעיה עם הסקרנות. בניגוד למה שאנשים אולי חושבים, לסקרנות בתוך הקהילה יש ערך חשוב, הרבה בתים מישראל חבים טובה לשיחות סלון, והרבה מעשי חסד קרו בזכות דיבורים בין מנחה למעריב. כמובן במידה הנכונה, ולפי השולחן ערוך, אבל בהחלט עדיף המצב הזה, מאשר שכל אחד היה יושב בביתו שלו ולא מתעניין בכלל במה שקורה אצל השכן שלו.

עם זה אין לי בעיה. הבעיה היא עם הפרצופים המופתעים. הגיע הזמן שתפנימו, העסק גדל, אין לכם סיכוי.

תפסיקו להיות מופתעים זה לא בריא. בסוף עוד חלילה תעשו תאונה...