הרב משה אסולין

חסיד. גאון. עניו. עויבד ה' באמת. אך מעל לכל - א ב א !

העיניים דומעות, המוח מכה בזכרונות, הלב ממאן להאמין שמי שהיה כל כך חי - נסתלק מאיתנו, כך, צעיר בגילו, ברוחו, בנשמתו, בדרך לימודו ובדרך הילוכו. אך זו הגזירה הכואבת ואין לנו אלא לברך על הרעה.

ניחם והרגיע, הדריך וכיוון

לא אשכח את ההלם של הכניסה לישיבה המרכזית בכפר חב"ד. הכל גדול ועצמאי, רמת לימודים גבוהה הרבה משהכרנו, לא ידעתי מהיכן להתחיל להשתלב בים התלמוד והמושגים שנפרשו. הרב גרוזמן ע"ה, כשמו, מלאך מאיר הפציע, קלט מיד מה קורה, התיישב לידי ועם חיוך הניבט מכל פינה בפניו - ניחם והרגיע, הדריך וכיוון. כך מידי כמה ימים עד שנכנסתי לתלם. זה לא היה ראש ישיבה, זה היה אבא.

מאיר דרך בלימוד

בהמשך הוא הפך לדמות שהאירה דרך בלימוד. שיעוריו הבנויים לתלפיות, מטפל בסדרת שאלות בכל פרט בסוגיא, ואז מביא את בנין החידוש, מיישב על דרך המיצוע עם הברקה חדשה הנתמכת בראשונים ואחרונים. אלא, שהשיעור לא הסתיים בכיתה, ב'סדר' היה מגיע לברר אם השיעור הובן, חוזר שוב ושוב ללא כל סימני קוצר רוח, לעתים אף היה מבקש להתלוות איתו לביתו עד שהעניין היה ברור לגמרי. זה לא היה ראש ישיבה, זה היה אבא.

 
"דמות שהאירה דרך בלימוד" (צילום ארכיון: מאיר דהן)


עבודת התפילה

ואז הגיעו השבתות. כבר ידענו מהו 'עובד ה' באמת, בעגא החסידית - 'עויבד'. מה שלא ידענו הוא שיש עויבד החי בשלום עם זמני התפילות... היה קם השכם בבוקר, אחר מקוה לומד כמה שעות חסידות, מתחיל בתפילה הרבה לפני המניין, כולו קדש ולהבים וחובר למניין בשמונה עשרה (אגב, בזמן האחרון של ליקוי מאורות ושהותו בבית הרפואה - סיפר לאחד ממבקריו: "ישנתי טוב מזה זמן רב. כי בבית אני מתעורר כמה פעמים במתח שמא איחרתי לקום... כאן אין לי המתח הזה אז אני ישן בשלווה..").

כמה בחורים בראותינו זאת ביקשנו "רוצים גם...". להדמות למלאך ה', בזעיר אנפין, בתפילה כדבעי. ללא שהיות קבע לנו התוועדות הכנה והדרכה פרט פרט, מתי לקום, איפה להשלים קדישים ואמן, איזה מאמר ללמוד (ת"ר נר חנוכה), ואיך להיכנס לתפילה. היו ימים שחשש שלא נקום בזמן (6 בבוקר) ואז הגיע בעצמו לפנימייה להעירנו.. אך בזאת לא די. הרב גרוזמן היה 'מקבל פנימי' של ר' שלמה חיים ע"ה וע"כ לא הסתפק בזאת עלא מידי שבת ישב עימנו לארוחת שבת בביתו תוך התוועדות של גן עדן עד שעת מנחה. לא פסק לדחוף ולדחוף בדרך לימוד הנגלה, חסידות ועבודת התפילה. זה לא היה ראש ישיבה זה היה אבא.

 
תפילה כדבעי. הרב גרוזמן מאיר-צבי גרוזמן ע"ה

"הגיע פתאום כשהוא אוחז בידו דפים..."

בישיבה נהוג לומר שיעור כללי ע"י אחד מראשי הישיבה בכל שבוע. לאחר השיעור היינו מדפיסים את השיעור לטובת הבחורים. זה היה מחייב הבנה יסודית של החומר ולשם כך - הייתי מנדנד לו שוב ושוב... באחת הפעמים אחר שהסביר לי כמה פעמים ולא עלה בידי להבין... הלך לביתו. בערב, ב'סדר שיחות', הגיע פתאום כשהוא אוחז בידו דפים... קרא לי ואמר: "כתבתי זאת שוב כדי שתוכל להתעמק ככל שתרצה מבלי להרגיש לא נעים..." זה לא היה ראש ישיבה זה היה אבא.

כך המשיך ללוות בשלבים הבאים של אחרי הישיבה, כשהוא מתעניין בכל שלב, מגיע לכל שמחה באופן הכי טבעי. באחת הפעמים, בברית של אחד הילדים, מרוב לחץ - שכחתי להודיעו... ברגעים האחרונים לפני שיצאתי מהבית לברית התקשר הרב גרוזמן ואמר בשיא הפשטות: "שמעתי שיש לך ברית היום...". לא ידעתי את נפשי. הלם. אך הוא ממשיך: "התקשרתי לברר היכן הברית...". כמובן הגיע והשתתף. לא נגע ולא צליל של פגיעה.

מתוק מדבש

בהזדמנות אחרת, היתה איזו בעיה שהצריכה מומחה. הרב הציע מישהו במקום מרוחק. הוא קבע עם המומחה את השעה ולנו לא נותר אלא לעלות לרכבת בשעה היעודה. כשהגענו לתחנה, אנו רואים למרבה התדהמה כי הרב גרוזמן בכבודו ובעצמו ממתין עם תיקו הקליל ביד... משראה את הפליאה הגיב: "אני לא מסוגל לשבת בבית כשאתם בדאגות..." הרב עלה עימנו לרכבת, ובאמצע הדרך חזור פתח את תיקו והוציא משם לחמניות מזונות וחבילת גבינה צהובה... הכניס לכל לחמניה גבינה והגיש לכולם. טעם הלחמניה היה מתוק מדבש וגילם בתוכו את כל מהותו של הרב גרוזמן, מהות של מסירות ונתינה עד אין קץ, בענווה ואמת, ברוחניות וגשמיות. זה לא ראש ישיבה, זה אבא...

הדמעות אינם מצליחות לבטא את עצמת הכאב.
חבל. חבל. חבל על דאבדין.

***

הרב שלמה-חיים קסלמן:

את הרב גרוזמן אני מכיר עוד בהיותי ילד קטן. גדלתי על כך שהרב גרוזמן ע"ה והרב משה נפרסטק ע"ה הם בחירי תלמידיו של הסבא המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן ע"ה.

אני זוכר את הרב גרוזמן מצטרף איתנו לנסיעות להר הזיתים ליום היארצייט של הסבא ומקפיד להגיע להתוועדות בשבת לפני היארצייט. כיום אני לא זוכר בדיוק על מה דיבר, רק זכור לי שזה היה משהו מיוחד מאוד.

ר' שלום פלדמן, ר' מאיר פרידמן והדוד שלי ר' שלום דובער קסלמן היו גם בהתוועדות וזה היה מחזה מיוחד. הרב מאיר-צבי גרוזמן לקח בה חלק חשוב ומרכזי.

הרב גרוזמן הרגיש כבן לסבא הרב שלמה חיים קסלמן. באחד הפעמים שחזרתי הביתה מההתוועדות הנ"ל שאלה אותי אימי שתחי׳ "נו איך היה?" אמרתי לה שאני חש שהרב גרוזמן מרגיש ממש כבן לסבא... אמי סיפרה לי שהסבתא בלומא הייתה אומרת שהסבא אוהב את התלמידים אפילו יותר מן הבנים... ושמעתי הסבר מאבא שלי על כך, ש'זה שאדם אוהב את הבנים שלו זה דבר טבעי. אך לפעול בעצמו לאהוב את התלמידים יותר מהבנים - זה מדרגה'...

אכפתיות אמיתית

זכיתי להיות ולשמוע שיעורים בשעור ב' בישיבה גדולה בכפר. הרב גרוזמן מפורסם בשיעורים המיוחדים ובישיבה ראיתי בו משהו מיוחד. אם לא ידעתי משהו היה לו חשוב מאוד מאוד שנבין את השיעור והיה שואל אותנו 'האם הבנו את הנלמד?' ואם לא הבינו, היה מוכן להסביר במאור פנים ובשמחה. היה חשוב לו מאוד שיבינו ובעיקר עשה זאת מתוך איכפתיות אמיתית.
היה שואל מתוך דאגה אמיתית: "האם יש לך חברותא? האם יש לך עם מי ללמוד?"

זכיתי וראיתי את האישיות המיוחדת שלו איך הוא מלווה את התלמידים שלו בכל שלב ושלב בישיבה. בשלב מאוחר יותר, בשידוכים, בפרנסה, בשלום בית ובחינוך הילדים.

סיטואציה שזכורה לי - חבר שדיבר איתי לפני כעשור על כך שהיו לו בעיות בשלום בית. הלך ליועצים רבים, הוציא הון תועפות אבל ה'שלום בית' לא הגיע. הוא כבר ממש היה מיואש, ואמר לי: "אני חושב ברצינות להתגרש, ניסיתי הכל ואין מה לעשות". אמרתי לו: "בא תחשוב על זה עוד פעם".

באותו יום פגשתי את הרב גרוזמן בשמחה משפחתית והוא התעניין אצלי: "מה הולך אצל פלוני שמעתי שמועה שיש בעיות. אתה חבר שלו האם אתה יודע מה קורה איתו היום?"

בסיכומו של דבר, הרב גרוזמן לקח את העניין לטיפולו האישי ועשה מהפכה חיובית. פגשתי את החבר לאחר כמה חודשים ואמר לי: "תודה ששיתפת את הרב גרוזמן הוא הציל לי את חיי הנישואין כפשוטו, ולא רצה לקחת ממני כלום, לא כסף ולא מתנה".

זה היה הרב גרוזמן: אדם השלם, בין אדם לחבירו, בעל נגלה וחסידות, מתפלל במתינות ובאריכות.

חבל על דאבדין

***

הרב יוסי ויגלר

כשהגעתי לישיבה הוא היה בדיוק בשיא פעילותו, בשנת תשנ"ב. שמחתי מאוד שהוא היה ה'מגיד שיעור' שלי, באופן העמקות הנפלאה שלו וההסבר הפרטני לכל אחד 'לפום שיעורא דיליה'. אך הוא דווקא השפיע עלי בהנהגה החסידית, ההשפעה שנמשכת עד היום הזה: לא אהבתי לראות בחורים שמתפללים בשבת אחרי המניין, משום שלמדו חסידות באריכות לפני התפילה.

למדת חסידות ואח"כ באת להתפלל ויש קריאת התורה, זה מפריע. אז באמת, היו כאלה שלמדו חסידות באריכות, ויצא שהתפללו שחרית בשעות מאוחרות יותר. המניין בישיבה התחיל בשבת בישיבה ב10:45, והרב גרוזמן ישב ולמד חסידות הרבה זמן, ובעשר בדיוק היה מתחיל להתפלל.

ב-11:30 בערך המניין היה מגיע לשמונה עשרה, ובשעה זאת הוא היה חובר למניין. זה היה דבר שנחקק בי ותמיד אני חושב על זה: אם אתה רוצה להיות חסיד ולהתפלל ב'עבודה', תתחיל להתפלל לפני המניין. הרב גרוזמן היה עושה גם את זה וגם את זה, גם לומד חסידות בעמקות, וגם מתפלל עם המניין. וזה הדבר שהכי השפיע עלי באותה תקופה, מאז ועד היום."

אני זוכר שנכנסתי עם חבר אליו. והוא העניק לנו את ספרו 'אמרי צבי', ובתנאי שנלמד אותו...

דבר נוסף, היה יפה לראות מגיד-שיעור, שיושב ומתוועד. יהודי פנימי, עם חסידות אמיתית וחודרת ללב. הוא לא חי בשמיים, יהודי שחי חיי חסידיים אמיתיים – בכל דרכיך דעהו.

אבד חסיד מן הארץ.


"פנימי, עם חסידות אמיתית וחודרת ללב": הרב גרוזמן מתוועד

***
הרב ד. תלמיד בישיבה המרכזית בכפר חב"ד בשנים תשנ"ב-נ"ד (השם המלא שמור במערכת)

׳שלוש נקודות מאירות׳

א."אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו"

מיד כשנכנסתי ללמוד אצל הרב גרוזמן הרגשתי שאני לומד אצל רב, שהשיעורים והחידושים שמוסר, ספוגים ומלאים בשעות של עבודה ותפילה, וממילא ההתייחסות לדברים היוצאים מפיו היתה באוירה מרוממת.

בשיעור הראשון שמסר, בתחילת חודש אלול, המחיש לנו את האווירה שצריכה להיות בתו"ת בחודש זה . שעוריו תמיד היו בנויים בצורה ברורה ומסודרת, היה חודר לעומק - לתוך נבכי הסוגיא. הכניס את התלמידים לתוך תוכי המבוך, והיה מוציאם משם עם הבנה חדשה ובהירה שהיתה שופכת אור על הסוגיא כולה.

ב.״כשניגשים ללימוד נגלה עם מח זך״

ניגשתי פעם להרב גרוזמן לשאול שאלה בהבנה, לעומקו של הר"ן במסכת בבא בתרא. לאחר הסברו המופלא, הערתי באוזניו כי ראיתי הסבר שונה לדברי הר"ן בספר של אחד מראשי הישיבות המפורסמים בני זמננו. אמר לי הרב:" כשניגשים ללמוד גמרא אחרי לימוד חסידות ותפילה כדבעי, המח זך וזוכים לכוון לאמיתתה של תורה..."

לימוד הנגלה ולימוד החסידות היו שזורים אצלו והיוו חלקים של השלם.

ג.״כאב המלמד את בנו תורה״

מאוד דאג למצב התלמידים, התמדתם והתמסרותם ללימוד.

הבחנתי פעם,שהיה נראה לו שיש איזה ירידה מסוימת בלימוד של 'תמים' מסוים, וידע שאם יעיר לו בצורה רגילה הוא עלול להיפגע.

קרא הרב לאותו תלמיד ואמר לו:
"אני כבר קצת התבגרתי וקשה לי להכין השיעורים לבד. חשבתי אולי תרצה ללמוד איתי חברותא (...) נכין ביחד את הסוגיא וככה תעזור לי בהכנת השיעורים..."

התלמיד התלהב מההצעה המיוחדת ואכן למד איתו יחד מספר פעמים עד שזה נתן לו את ההתלהבות וההתמדה מחדש וביתר שאת...

חבל על דאבדין, דרכו המאירה תאיר לנו את חשכת הגלות עד ביאת משיח, והקיצו ורננו שוכני עפר בקרוב ממש."