מערכת COL | יום כ"א טבת ה׳תשע״ז 19.01.2017

התנגשות חזיתית: המעשה העיקר מול המלל הטפל ● בנימין ליפקין

השבוע הזה מסתיים כשמאחוריו ומכל צד ופינה בו, הררים של מלל ● בשבוע הבא אמור המלל הזה לפנות את מקומו לטובת אנשי המעשה ● השבוע הבא עלינו לטובה תבוא שעתם הגדולה של העושים, תחילה בכ"ד טבת ובהמשך בכינוסם של העושים השמים לאל את הדיבורים כולם, קציני, חיילי ופעילי לגיונו של מלך – צבא השלוחים בארץ הקודש, בכינוסם המיוחד והמיוחל ● בנימין ליפקין בטור מיוחד ובלתי שגרתי על טפל ותפל אל מול עיקר כל העיקרים  למאמר המלא
התנגשות חזיתית: המעשה העיקר מול המלל הטפל ● בנימין ליפקין
(צילום רקע אילוסטרציה: שניאור שיף, COL)

בנימין ליפקין

העיניים נישאות אל יום ראשון הקרוב, כ"ד טבת, יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, כמו גם אל השבת שתקדם לו ואשר ממנה יתברך יום זה שלבטח תהיה אפופה התוועדויות לרוב. המתוועדים מן הסתם יזכרו ויזכירו לרעיהם המסובים עמם, בצוותא חדא ובדיבוק חברים, את אשר אמר הרבי זי"ע, בשנות האורה והטובה, כי חסיד צריך לשאוף לכך שהאלטער-רבי ירגיש אצלו בבית; ילבנו את ההוראה הבוהקת הזו, שבימי נעורינו הייתה נלמדת, משוננת ומחודדת בפי המשפיעים, בהתוועדויות ארוכות אל תוך הלילה.

בתווך, מעמיק המבט הנישא אל אופק השבוע הבא, אשר כשמו הלוואי כן יהיה, "וארא" – במהלכו אמורים להתכנס שלוחי הרבי, מנהלי ופעילי בתי חב"ד די בכל אתר ואתר בכל רחבי ארץ הקודש, לכינוס השלוחים הארצי השנתי, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

התאריכים העומדים על הפרק הם אפוא יום ההילולא כ"ד בטבת – שבליובאוויטש, כעדות הרבי בספר 'היום יום', היה כעין יום השלמה לראש השנה לחסידות, י"ט כסלו, ובו השלימו את אשר לא הספיקו לעשות אז, מפני אפס הפנאי. ומיד למחרתו – כינוס השלוחים של ארץ הקודש.

בתווך, עד שנגיע אל ה'קרעטשמע', יש גם את המטען שעמו באנו מהימים האחרונים שעברו עלינו. "באת שבת – באת מנוחה", אומרים חז"ל על השבת הראשונה שבאה לעולם לאחר התוהו והבוהו וששת ימי הבריאה. ועוד אמרו: בבוא יום שבת קודש, אף כי טרדותיו של האדם אופפות אותו בכל עת, עם כניסת השבת, עליו לחשוב ולחשב וממילא להתנהג כמי שכל מלאכתו עשויה.

סוף השבוע המבורך הוא אפוא זמן נאות לעצור לרגע, ליצור אתנחתא קלה במרוץ שאופף אותנו ולנסות להתמקם במשבצת הגיונית וסדורה שגם תכין אותנו כיאות לקראת ציוני הדרך החסידיים שאנו קרבים ובאים אליהם וגם תעניק לנו, בסייעתא דשמיא, ראייה נכונה על הרוחש והמתרחש מעל ומתחת לפני השטח, ביודעים ובלא יודעים, בהכרה ובתת ההכרה, מבית ולפני ולפנים מבית.

*

על נקלה ניתן לחלק לחלוקה גסה את מאורעות ומוראות השבוע שחלף אל מול השבוע הבא עלינו לטובה. השבוע שחלף קשור כולו, מתחילתו ועד סופו, בעולם שכולו מלל. פלוני אמר משהו, אלמוני אמר משהו. ראובן מצטט אֶמֶר זה, שמעון מצטט הֵיגֶד זה. בדף א' מופיעות שורות אלו, בדף ב' מופיעות שורות כאלו. ואוי לו למי שלא יהיה בקי על פה, ישר והפוך, בתכניהם של הדפים השונים, הם וענפיהם וגלגוליהם, השתלשלויותיהם תלאותיהם ושלשלאותיהם. פלוני מאשים ומתריס, אלמוני מאשר ומפיס.

גדיים כתיישים פועים, גועים וטובעים בים עכור וסמיך של מלל אינסופי. זה מכריז בקול: יעלה ויבוא. השני צווח כנגדו: לא יעלה ולא יבוא. פעם היה שבוע כזה מאיים על שלמותם של יערות העד לנוכח כמות הניירת שהייתה נשפכת בכל מקום הומה אנ"שים. כיום הזה אין לכל אלו כמעט ביטוי פיזי שניתן למששו בידיים. הכל וירטואלי. הכל בנוי על אותיות ועל מילים אבל איש אינו טורח להדפיסם. הכל נגיש וצפוי, מלשון צְפִייָה כמו מלשון צִיפִּיָה, במסכי מחשבים, בצגים סלולריים. הכל עובר לסוחר. אנשים מתהלכים בינם לבין עצמם כמו נתונים היו בתחרות קשה ומאתגרת: מי יהיה מעודכן יותר והמידע של מי יוכיח עצמו כצודק ומאומת.

בין האמונים על המלל יש את אנשי המפתח. הללו מונים, למרבה הצער והאירוניה, כמות בלתי מבוטלת שקשה לאמוד אותה. לגודל המבוכה לא תמיד ניתן לדעת כמה נמנים עם העושים וכמה עם הממללים וממלמלים והאם חברי כת זו אינם עולים עליהם במניינם ובכמותם. דבר אחד ברור: הרעש שהם עושים סביבם גדול ומאיים לבלוע כל רחש אחר, להעפיל על המעשים הכבירים ומטבע הדברים להאפיל גם על עושיהם.

המקטרים הללו משתדלים להיות קרובים לצלחת אם כי, כמאמר הקלישאה, טומנים ידם בצלחת או גרוע מכך, טומנים ידיהם בכיסיהם ואינם עושים דבר מלבד להשקיף על כל המתרחש מגזוזטרת המרפסת, לארוב לכל תקלה, ללפות כל מכשלה, לא לפסוח על שום מדמנה. הם מעולם לא טבלו את קצה הזרת שלהם בפעולה כלשהי של הפצת המעיינות, לא בקנה מידה מקומי, קל וחומר לא בקנה מידה כלל ארצי. זה לא מפריע להם להיות הראשונים שישמשו בתפקיד המוכיח בשער הפרוץ, המלקים והמייסרים בראש כל חוצות את הטועים והתועים, במידה והם כאלו לפי ראות עיניהם צרות האופק.

על משמרתם הדמיונית הם עומדים לילה ויום. כל משפט שיוצא מהקשרו, כל הבזק תמונה שאינו נראה כשר או ישר בעיניהם, כל פיסת רכילות מרושעת או מזויפת מתוכה שמגיעה לאוזניהם הכרויות – מועברים כחץ מקשת, בשלל אמצעים ואביזרים, אביזרייהו דגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה, על כל מובניהם, אל המון העם.

הם אינם מסתפקים בחלוקת הרכילות הטריה עם כל המי ומי. הם אינם מסתפקים בתפקידם המצומצם כרכילאים ואינם מתפשרים על פחות מתפקיד השופטים והתליינים גם יחד. בהבל פה, אמיתי או וירטואלי, הם קובעים על נקלה מי לנו ומי לצרינו. בלחיצת מקש של מקלדת סלולרית הם חורצים את דינם של רבי-פעלים שגם אם הם וכל אשר להם יבואו לעולם מחדש ויחיו בו עוד שמונה עשורים לא יצליחו להגיע לשמינית מכל פועלם.

מה שאבסורדי מכול: בלי להכיר אי מי מהנפשות הפועלות – תרתי משמע, משום שלהם ולפעולה מעשית אין כל קשר, אפילו לא אקראי – הם מחרפים ומגדפים אישים שונים, תוך כדי דקלום בדותות וסיפורי בדים שיהוו אליבי וצידוק לסיפוק יצריהם האפלים המתועלים לעבר אישים ואנשים שמעולם לא פגעו בהם או בכל אשר להם ואף לא החליפו עמם דיבור או הגה.

*

ומה יקרה בשבוע הבא? אם חפצי חיים חסידיים אנו, בשבוע הבא כל המגמה תתהפך במאה ושמונים מעלות. בשבוע על הבא יעלו על נס לא המדברים אלא העושים. תחילה, בכ"ד טבת, יתנוססו על נס הלומדים וההוגים בתורת רבנו הזקן, העושים לילות כימים להבנת והעמקת שני האורות הגדולים שהביא לעולם, בספר התניא ובשולחן ערוך. כי אם אנן פועלי דיממא אנן, אין לנו עניין ביום כזה עם הדוברים והדַבָּרִים, אף לא עם המדברים והמדַבְרֵרִים, אלא עם העושים – ללמוד וללמד על מנת לשמור ולעשות.

ברובד המעשי הבסיסי, יראו עינינו וישמח לבנו בראותנו את הצאצאים כמו עוד חסידים הנלווים עליהם, המתעטפים ומצטנפים בכל מיני חימום ויוצאים לשעות של טיסה ונסיעה להתרפק על ציון רבנו הזקן למרות ההר הגדול, במעבה היער, אל מול גדול הנהר המפכה, בהאדיטש. שם יעתירו ויפילו תחינה על עדת חסידי חב"ד, שם יבקשו ויתחננו מיוצר חסידות חב"ד, לחן, לחסד ולרחמים.

ואם בשוליים יש 'שפיצים' (כי זאת לדעת, 'שפיץ' כמוהו כקצה שאינו יכול להיות אלא בשוליים) המגחכים ומתיימרים לדבר סרה אודות העדר ההתקשרות הכרוך כביכול לדעתם העקומה בעצם נסיעה זו – כבר סיכמנו לפני מספר שורות שעתה מאירה שעתם של העושים והמְעשים ומאחור הותרנו את המדברים, המלעיגים והמלהגים.

ולמעלה בקודש, בימים שני שלישי ורביעי, יעלו ויתקדשו, הנמנים עם יחידתם העילית בלגיונו של מלך: צבא השלוחים המתכנס עתה בכוחות מלוכדים ונחושים לקראת המטרות והיעדים שנכונו להם, איש על דגלו ואיש על מחנהו, במסגרת שליחות הקודש שהטיל עליהם אבינו רוענו, הרבי המשלח: להכין עצמו ואת כל העולם כולו לקבל פני משיח צדקנו, לתקן עולם במלכות ש-ד-י ולהביא לימות המשיח.


יחידת העילית בלגיונו של מלך: כינוס השלוחים הארצי, אשתקד (צילום: שניאור שיף, COL)

דומה כי זמן רב לא יכולנו לחוות בכל חושינו את פשר משמעות קביעת הנצח אשר כה שגורה היתה בפי הרבי בכל עת מצוא: המעשה הוא העיקר. זה השבוע שבו המלל הופך לטפל ולתפל והמעשה עולה ומתעלה לעיקר כל העיקרים שהכל בטלים בפניו. כי כן צווינו מאז ולתמיד: מפרסמים עושי מצווה.

מי לנו גדול מרבנו, אבינו רוענו, שגם כשרבו כמו רבו הממללים, הולכי הרכיל, שמילאו פיהם רעב, לעג וקלס כלפי פלוני או אלמוני – והנה לנגד עיניהם הקרועות מתדהמה, אך מתייצב הלה, פנים בפנים, אל מול אור פני מלך חיים, מרעיף עליו הרבי קירובים אינספור, פני קודש שוחקות ובוהקות וברכות לרוב. כי המעשה הוא העיקר. ואם הוא עושה – לא יועילו כל הרינונים שאינם חוצים את מפתן הכניסה לבית חיינו וכמו נבלמים לא רק בכניסה לגן עדן העליון, היכלו של הרבי, אלא אף על סף הכניסה לגן עדן התחתון, במקום בו יעברון כבני מרון שועי ארץ ופשוטי עם אל מול פני הרבי שיעודדם ויטפחם ויאמר להם: עשו! עשו כל אשר ביכולתכם!

איך שרו ושוררו ילדינו הרכים, שלא ידעו ולא טעמו טעם חטא, אך לפני שבועות אחדים בימי החנוכה, חג האורים: סורה חושך, הלאה שחור, סורה מפני האור. המלל על שלל הטיותיו והופעותיו – אאוּט. המעשה – אִין.

יבורכו העושים והמעשים!
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.