צבי סופר, COL

את ההתרגשות ניתן לשמוע 'בין השורות' בשיחה עם הגבאים מקימי בית הכנסת 'שטיינבאך שול'. בית הכנסת נוסד למעשה בחודש אלול ה'תשע"ד, לע"נ הרה"ח ר' חיים זאב ע"ה ומרת לאה ע"ה שטיינבאך, מוותיקי ה'שיכונים' בכפר חב"ד ומייסדיו.

כעת, מהסתיימה מלאכת בניית בית הכנסת על חלקיו, החליטו המתפללים לציין את המאורע יחד עם הכנסת ספר תורה ברוב פאר והדר (ראה כתבה נרחבת)

בשיחה השתתפו הגבאים: ר' אריה ריבקין, ר' יוסי ז'ורנו, ר' יהודה מחפוץ גזבר בית הכנסת.

 קהילה מגובשת

מה המיוחד לדעתכם בבית הכנסת שלכם? ומדוע בכלל צריך בית כנסת נוסף?

ר' אריה ריבקין: "אני רוצה לתקן אותך, זה לא רק בית כנסת, זו "קהילה"! בית הכנסת הוא פועל-יוצא של הקהילה. הבסיס הוא ה"קהילה".

"קודם, היתה תחושה לצעירים שהם לא מוצאים את המקום שלהם, וקצת 'נופלים בין הכסאות'. זה דבר מובן מאליו, אין לנו טענות ח"ו כלפי אף אחד, פשוט זה בלתי אפשרי לרצות את כולם, ובפרט כאשר מדובר בשני דורות שונים, מבוגרים וצעירים.

"בבית הכנסת שלנו, הצעירים מקבלים את תשומת הלב שהם זקוקים לו, יש התוועדויות לעיתים תכופות, בכל שבת בבוקר מתקיים לו קידוש [אפילו קטן, אבל מתקיים] לאחר התפילה. האווירה אישית ומשפחתית.

"יותר פעילויות עם ילדים, יותר חיי קהילה בתוך בית הכנסת, כל זה לא היה יכול להתקיים קודם, ובצדק. בבית כנסת בו יש מגוון של גילאים וכמה דורות של חסידים, לא ניתן להתמקד בדור אחד בלבד, ולתת לו את כל תשומת הלב, דבר שמובן מאיליו.

ר' יוסי ז'ורנו: "בית הכנסת שלנו, זה לא רק "עוד בית כנסת בכפר" שזה מקום תפילה ולימוד, אלא זו "קהילה" עם הכל המשתמע מכך.

חיי הקהילה המשותפים שהתפתחו בבית הכנסת לא היו בכלל לפני הקמת בית הכנסת הזה. העזרה ההדדית מהאחד לשני, שותפות אמיתית בשמחה של השני ולאידך ח"ו בצער, אין להם אח ורע.

"עובדה בולטת בבית הכנסת, שכל אחד מהמתפללים מרגיש חופשי לחוות דעות, להציע, להשתתף בדיונים החשובים על עתיד בית הכנסת, בצביון, ובדרכי גיבוש הקהילה. זה למעשה משפחה אחת גדולה, וכולם ממש מרגישים כך.

"תחושה זו מביאה לידי כך שהרבה צעירים שלא מהשיכונים [אלא ממרכז הכפר ואפי' משכונת לוי"צ] רוצים להרגיש תחושת שייכות לבית הכנסת, ומגיעים באורח קבע להשתתף במניינים בכל בוקר בשעה 06:20 בשחרית, אף שיש להם ליד הבית מספר מניינים לא מוגבל ובשעות יותר נוחות.

"האווירה החמה של התפילה, המזונות (קפה ועוגה) שמקפידים להגיש לאחר כל תפילה, וההתעניינות בשלומו של כל אחד, הפכו לסמל ודוגמא לבתי כנסת אחרים.

מרגישים משפחה

ר' יהודה מחפוץ: "מה שמיוחד בעיני בבית הכנסת, זו האהבת ישראל השוררת בתוכו. כולם כאן מרגישים משפחה! לא שאין וויכוחים וחילוקי דיעות, בכל משפחה יש חילוקי דיעות, אבל בסוף נשארים כמשפחה! מיום הקמת בית הכנסת, על כל חילוקי הדיעות שהיו בו, לאף אחד לא הייתה מחשבה לקיים בחירות לגבאות [ואף אם הייתה מחשבה כזו, היא נדחתה על הסף]. בסופו של דבר, מתוועדים, מדברים, ויודעים להתסדר האחד עם השני.

"זה לא דבר של מה בכך, רוב האברכים כאן אפילו לא הכירו אחד את השני, או עכ"פ לא הכירו מקרוב. ובכל זאת כולם התגבשו למען מטרה אחת משותפת, להתחזק, להיות 'חסידים' טובים יותר, ולעשות נחת רוח לקב"ה ולרבי.

שינוי עצום

היכן לדעתכם ניכרת ההשפעה היומיומית של בית הכנסת?

ר' אריה ריבקין: "היחס האישי לו זכו הצעירים בבית הכנסת שלנו, הביא לשינוי עצום בחיים שלהם! רואים אברכים חסידיים לומדים חסידות כאשר פעם לא היו כמעט פותחים ספר, הולכים למקווה, לומדים חת"ת רמב"ם [רק בהתוועדות שמחת תורה האחרון קיבלו על עצמם 36 אברכים ללמוד רמב"ם היומי, מהם ג"פ ומהם פ"א], החלטות טובות, נסיעות גיבוש כל שנה להאדיטש ולבית רבינו 770.

"ישנם אברכים שלא היו לבושים בסירטוק לפני שנפתח בית הכנסת, ואף לא היו מרבים לבקר בבית הכנסת, כל זה השתנה! האברכים הללו היום נוטלים חלק פעיל בהובלת בית הכנסת, מגיעים ל-3 תפילות ביום, מתוועדים ביומא דפגרא, שומרים על השקט בתפילה. כל זה לה היה יתכן מבלי בית הכנסת הזה, שהתגלה עבורינו כקרש הצלה של ממש!


קרש הצלה: ריקוד שמחה ספונטאני בעת הצבת מבנה בית הכנסת (ארכיון COL)

ר' יוסי ז'ורנו: "בית הכנסת לא רק 'השפיע', אלא בית הכנסת והקהילה ממש שינו לי את החיים.
חיי היומיום שלי כבר לא נראים כבעבר. היום אני מתחיל את הבוקר ב 6:20 בתפילת שחרית, התוועדויות ביומא דפגרא, מנחה מעריב, שיעורי תורה המתקיימים במהלך השבוע, כולל שיעורו המרכזי של המד"א המד"א הרב אשכנזי שנמסר אצלינו בבית הכנסת. כולל ערב בראשות רב בית הכנסת הרב ברוך ציקוושוילי, וחיי קהילה תוססים ומגוונים, והכל ברוח צעירה! איפה היה דבר כזה קודם? לא היה!

"לא לחינם אמר לנו המד"א הרב מאיר אשכנזי, שכאשר הוא מגיע לבית הכנסת שלנו הוא "מרגיש בבית". מבחינתי זה אומר הכול!

ר' יהודה מחפוץ: "דבר נוסף המייחד את בית הכנסת שלנו, זו ההחלטה שבבית הכנסת שלנו לא מדברים בשעת התפילה וקריאת התורה. לומר לך שזה נשמר ב- 100 אחוז, לא יכול לומר דבר כזה. אבל אפשר לומר בפה מלא שיש הבדל גדול בין מקומות אחרים שלא קיבלו החלטה כזו, לבין בית הכנסת שלנו. זה עושה את שלו, ורואים לאט לאט איך שאברכים שהיו מדברים בכל מקום – פתאום בבית הכנסת שלנו לא מדברים, וגם אם עושים זאת משתדלים לדבר בשקט.

"יש עדיין לאן לשאוף ולהתקדם בתחום זה, אבל עצם העובדה שלבית הכנסת יצא השם ש"כאן לא מדברים בתפילה" זה דבר מאד חשוב עבור חינוך הילדים שלנו, והדוגמא שאנו נותנים בזה לבתי כנסת אחרים.

"כמובן, כל חיי הקהילה שהתפתחו מסביב לבית הכנסת, תרמו המון לכל אחד מאיתנו, דברים שלא היו קודם כלל וכלל. עצם העובדה שאברכים צעירים נוטלים את האחריות על חייהם בידיהם, ואיכפת להם מעתיד הילדים, שיתחנכו בבית כנסת חסידי, בו שומרים על כבוד התפילה, מתוועדים וחיים באהבת ישראל ומרגישים משפחה אחת, זו תרומה עצומה בעיני לכל אחד מאיתנו."

*

לנו לא נותר אלא לאחל לגבאים והמתפללים בהצלחה רבה ומופלגה, ולהתראות בשמחת מתפללי בית הכנסת ושמחת הכפר כולו, בחנוכת הבית והכנסת ספר התורה.